מצמרר: למה ביקש מרן הרב אלישיב זצ"ל רגע לפני יום כיפור את הרב מהידברות?

יותר מעשור חלף מאותם רגעים, ועדיין, דומה שהרב אייזיק פריד, יו"ר הנהלת ארגון הידברות, עדיין נמצא שם. בחדר הקטן שמצוי אחרי המסדרון הקטנטן גדוש הספרים, במעלה המדרגות בסמטת חנן הקטנטנה בשכונת מאה שערים בירושלים.

"אני נמלא צמרמורות מחדש רק מלדבר על הסיפור הזה", הוא אומר היום, רגע לפני יום כיפור נוסף, כשאנו מבקשים ממנו לתאר רגע אחד מיוחד מבין המוני רגעים שצבר בחדרו של הרב, שתמך וליווה את הידברות כבר מימיה הראשונים.

היה זה בחודש הרחמים והסליחות.

משלחת רבני הידברות זכתה להיכנס לחדרו של הרב, לקבל כמה דקות יקרות ממי שרובו המוחלט של יומו הוא במסירת שיעורים ובלימוד תורה במנגינה מתוקה לתוך השעות הקטנות של הלילה, כבר עשרות שנים ברציפות.

הרב עם פני המלאך הביט בעיניו הטהורות ברשימות השונות של פעילות הידברות מאותה השנה, ונמלא התפעלות. "איזה קידוש השם", אמר שוב ושוב, "הרי אנחנו קרובים לימי הדין. לתקן חילול השם זה דבר קשה, והתיקון הוא קידוש השם. זו מצווה גדולה להיות חלק מהידברות, קידוש השם כזה גדול".

הרבנים עמדו נפעמים.

"מה אני יכול לעזור להידברות?", הפתיע הרב בשאלה.

"אנחנו במצב כלכלי לא פשוט", תאר אחד הרבנים. "אולי אם נוכל לפרסם את מה שהרב אמר על כך שהשותפות עם הידברות היא להיות חלק מקידוש השם גדול והיא כפרה על חילול השם, זה יוכל לפתוח את לבו של עם ישראל".

הרב חייך. לא רק שהוא הסכים, אלא גם נתן את הבטחתו כי יברך את כל מקדשי שם שמיים שיסייעו להידברות, ודיבר על כך שכבר בערב ראש השנה, ברגעים הקדושים כל כך, יהיה הספר הלזה על שולחנו.

איך שיצאו הדברים, עם ישראל התעורר בהמוניו. מי לא רוצה להיות שותף במה שפוסק הדור אומר עליו כאלה דברים? מי לא רוצה שהשם שלו יתברך בפיו הקדוש של הרב בימים בהם כל אחד צריך זכויות?

יום הדין הלך וקרב.

בערב ראש השנה, אחרי תפילת שחרית, נכנסו רבני הידברות אל הרב אלישיב, והניחו על שולחנו את "ספרי מקדשי השם" עבי הכרס, ובהם שמותיהם של אלפי יהודים שותפי הידברות ובקשותיהם לברכה. אושר עלה על פניו של הרב, שלרוב התרגשותו הייתה פנימית, וכלפי חוץ תמיד היה בשלווה מוחלטת. הוא עלעל בספרים, וכאילו שמח על כל יהודי ויהודי שלקח חלק.

"כמה צריך לתת להידברות?", שאל הרב את אחד מבני ביתו.

"הכוונה היא להיות שותף", השיב לרב. "אפשר גם לתת תרומה של כמה עשרות שקלים".

"להידברות נותנים 40 שקל?", שאל הרב בתימהון, "להידברות נותנים 1000!", הודיע, וביקש מהנכד את פנקס הצ'קים האישי שלו, כשהוא מבקש ממנו למלא את הסכום הזה כתרומה אישית שלו. הכל עמדו נפעמים כשהרב חתם על הצ'ק והגיש אותו לרבנים, בהראותו עד כמה חשובה לו שותפות זו.

אבל כאן, הסיפור רק התחיל.

"יום לפני יום כיפור", מספר הרב פריד, "קרא לי מרן הרבי מבעלזא שליט"א אחרי סליחות, ואמר לי כי הוא ממנה אותי לשליח ללכת עם עוד שני דיינים כדי לברך בשמו את מרן הרב אלישיב בגמר חתימה טובה ובאורך ימים ושנים".

הרב פריד מיהר לעשות כמצוות האדמו"ר. התלוו אליו שני דיינים חשובים, האחד מאנטוורפן שבבלגיה והשני מבורו פארק שבארצות הברית.

הם עמדו ביראה בחדרו של פוסק הדור, העבירו את ברכת הרבי ושמעו מהרב כי הוא מבקש מהם שיהיו שלוחיו להשיב לרבי ברכה חמה, ובקשה להזכירו בתפילות הימים הנוראים.

"בערב יום כיפור, אני מקבל טלפון 30 דקות לפני כניסת היום הקדוש. על הקו הנכד של הרב. 'סבא שואל אם אתה יכול לבוא', הוא אמר. לא חשבתי אפילו שניה. עליתי לרכב, כבישי ירושלים כבר היו ריקים לחלוטין, והגעתי בתוך דקות בודדות מקרית בעלזא למאה שערים".

את הרכב הוא החנה במקום הקרוב ביותר שניתן לבית הרב, ומשם המשיך בריצה בין הסמטאות הצרות. הוא הגיע מתנשף אל פתח הבית, שממנו ישנו גרם מדרגות לחדרו הקטן של הרב.

"לאן אתה רץ?", שאלה אותו בתו של הרב שעמדה בכניסה, "אף אחד לא יכול להיכנס אל הרב בזמנים כאלה".

"הרב קרא לי", השיב הרב פריד.

הוא עלה וראה מולו את הרב עוטה כבר את בגדיו הצחורים, בגדי המלאך של היום הקדוש ביותר בשנה.

"יראו את השם קדושיו", לאט הרב את ברכת המזון, מילה אחר מילה, במתינות, ברוגע, בקדושה, "כין אין מחסור ליראיו".

הוא סיים את ברכת המזון, ומיד פנה לנכד בשאלה: "הוא פה?".

"כן", השיב הנכד.

"אז תכניס אותו", הורה הרב.

"איפה ספר מקדשי השם?", שאל הרב, שאלה שגם בחלוף השנים נרעד הרב פריד כשהוא שב אל הרגע הזה. "רק מלהסתכל על פניו הטהורות קיבלתי פחד", הוא מתאר.

"האם יש לך עדיין את הספר?", שאל הרב.

"אכן", השיב הרב פריד, "הספר עדיין כאן, הוא נשאר כאן לברכתו של הרב".

פוסק הדור, זה שיהודים בכל העולם מצפים למוצא פיו, משוועים לברכותיו, שפסק שלו יכול לשנות את העולם מקצה לקצה, ממרום מאה שנותיו, נטל את הספר לידיו, וכך, כשיום הכיפורים ממש מעבר לפתח, זה כל מה שהיה חשוב לו. לדפדף בספר הזה, של השותפים, של כל אלו שהצהירו כי הם רוצים להיות חלק ממקדשי שם שמיים.

"גמר חתימה טובה", הוא איחל לרב פריד, "ובבקשה ממך, תבקש מהרבי שיזכיר את שמי בתפילות".

"הייתי המום. אפילו עדיין לא הבנתי מה קורה", משחזר הרב פריד, "רצתי החוצה, כשאני עוד שומע את הרב שואל מה השעה, ונענה ש'עוד 20 דקות' נכנס הצום, כך שעד היום אני גם זוכר עד כמה זה היה קרוב להתקדש היום. הגעתי הביתה, לבשתי את הבגדים הלבנים ונכנסתי להתפלל. רק כשישבתי, ניסיתי לחשוב. הרי הספר היה על שולחנו בימים האלה. רק יום קודם לכן הייתי אצלו בשליחות הרבי, מדוע הוא רצה לקרוא לי כדי שאביא שוב את הספר?".

לא היו לרב פריד תשובות. גם היום אין לו. אבל הרגע הזה, שסביר להניח ששותפי הידברות אפילו לא יודעים שהתרחש, לא עוזב אותו.

"דבר אחד אני ראיתי", הוא מסכם בהתרגשות, "היהודי הגדול הזה, שכל כולו מאה שנים של יראת שמים נקייה מחטא, שהיה מגדולי הפוסקים, מה היה חשוב לו רגע לפני יום כיפור? במה הוא ראה כביכול איך לבוא עם זכויות? דווקא בספר הזה של פעילות הידברות ושל השותפים שזכו".

חותמים עוד היום על שטר שותפות עם הרב זמיר כהן וזוכים במיליוני זכויות שילוו אתכם וימליצו עליכם טוב ביום כיפור. לשטר השותפות לחץ כאן.