מי שם להם אוכל ומים? מה שלמדתי מהאוגרים החדשים שלנו

אספר לכן, יקרות, שאף על פי שגידלתי לא מעט בעלי חיים בחיי, מעולם לא חשבתי שאי פעם אגדל אוגרים. הם קטנים מדי, לא ניתנים לאילוף, לא מביעים אהבה. והנה רצה ריבונו של עולם, והלכתי עם שלושת ילדי לקנות אוגרים.

זו היתה אהבה ממבט ראשון עוד בחנות. משהו בגודל, בשבריריות, בחוסר המודעות שלהם אלינו, המתבוננים בהם מלקלקים לעצמם את הרגליים... שובי לב ממש.

מצאתי את עצמי עם הימים שעוברים, האוהבת והמטפלת הראשית. והאמת, נכנסתי לתפקיד בשמחה. יש רגעים ביום, יותר בשעות הקטנות של הלילה, שכולם ישנים, ואנחנו - זאת אומרת, אני ושני האוגרים - ערים.

פלא הדבר הזה... כמה תובנות אפשר ללמוד מהפלא הזה, החי המרוכז כל כך בעצמו.

תובנה ראשונה: בואו נהיה מודעים למי שם לנו אוכל ומים

מפליא כמה הם מרוכזים בעצמם. מישהו, שזה אני, שם להם מים טריים כל הזמן, מנקה את הכלוב, ממלא אוכל, מסדר... פלא שהם בכלל לא שואלים את עצמם: מי עושה את זה? חיים כמובן מאליו.

התובנה הראשונה והחשובה שלקחתי מהם בשתי ידיים, היא להיות מודעת לזה שגם אני חיה בעולם מדומיין, ויש מי שדואג לי לכל כדי שאוכל להתקיים.

אני בוחרת להתעורר מתרדמה עמוקה, ולראות אותו, להבחין בו ולהכיר לו טובה.

כמה חסדים הוא עושה איתי באופן אישי. מרגש אותי לכתוב את השורות האלה, כמעט עד דמעות.

תובנה שנייה: ראית אותי, הרמתי אותך, אל תשחקי אותה כאילו את לא מכירה אותי

יש רגעים בחיים שבהם אנחנו יודעים שריבונו של עולם נגע בנו. מי שחווה אתההרגשה, יודע בדיוק על מה אני כותבת. הרגשה שזה רק את והוא, ויש כאן עניין, יש כאן שיחה ערה. לרוב, אנשים מרגישים את זה בנקודות קיצון, כשהם חולים פתאום במחלה קשה, ופתאום הם מתעוררים אליו; זה יכול להיות בתאונה, בלידה, ברגע מיוחד, ואז... פשוט יודעים שריבונו של עולם עצר הכל ועכשיו הוא איתך, ויש כאן עניין לברר.

הנגיעה הזו שלו מיוחדת, מרטיטה, משנה חיים.

יש מצבים שהיד שלי נכנסת לכלוב. מסדרת את זה, מלטפת את ההוא, מכניסה אוכל, מרימה, לוקחת החוצה. כל כולי איתם, מטפלת בהם. הם רואים ומרגישים אותי, הפסקתי את הריחוק ועכשיו יש מקסימום קרבה, כי בחרתי בכך.

כעבור שעה, אם אכניס שוב את היד, הם יתנהגו שוב כמו זרים... שכחו אותי, את ההשקעה, את תשומת הלב ואת הדאגה.

בואו לא נהיה אוגרים, בבקשה... בואו נזכור תמיד שהנגיעות המיוחדות האלה של בורא עולם בנו, הן אמיתיות יותר מכל אשליה אחרת שקיימת בעולם.

בואו נבחר לראות אותו, כי הוא תמיד מתבונן בנו במקסימום קשב, מחכה שנעשה תנועה קלה שבקלות לעברו. מעבר לכלוב חיינו, יש מישהו שכוסף שנרים את הראש ונבחין בו.