אבקשה את שאהבה נפשי: הציפייה היא קריטית למהותו של היהודי

פרשת דברים נקראת תמיד בשבת שלפני יום האבל של העם היהודי – תשעה באב.

בספר זה, משה שונה באוזני בני ישראל מצוות שהוזכרו כבר בחומשים קודמים, אולם מתווספות בו גם מצוות חדשות שלא הוזכרו קודם.

לפני שמשה מזכיר את המצוות, הוא מקדים הקדמה בה בין היתר הוא מוכיח את בני ישראל על כך שהם הכעיסו את הבורא במהלך שנות הנדודים במדבר, כעסים שחלקם גרמו בעתיד לחורבן הבית ולגלות הארוכה שאנו נמצאים בה היום.

למשה היה חשוב להזכיר לבני ישראל את חטאם קודם כניסתם לארץ, וכפי שכותב הרמב"ן בתחילת הפרשה: "וטרם שיתחיל בביאור התורה, התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עוונותיהם, כמה ימרוהו במדבר וכמה שהתנהג עמהם הקדוש ברוך הוא במידת רחמים. וזה להודיע חסדיו עמהם... ולחזק לבם בהודיעו אותם, כי במידת רחמים יתנהג עמהם לעולם. שלא יאמר אדם: לא נוכל לרשת את הארץ, כי אין אדם אשר לא יחטא, ומיד תהיה מידת הדין מתוחה כנגדנו ונאבד, ולכן הודיעם משה רבנו, כי הקדוש ברוך הוא רחמן מלא רחמים, כי הסליחה והמחילה ממנו יתברך, סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו. וכעניין שאמר הכתוב: 'כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא'" (תהלים ק"ל).

משה מעודד את בני ישראל ואומר להם – חטאתם, אולם למרות זאת, בורא עולם הוא קל מלא רחמים והוא מחל לכם, וההוכחה לכך היא שהוא מכניס אתכם לארץ.

משה רוצה לטעת תקווה בתוך כל אדם ואדם, והוא אומר - אל לו לאדם להתייאש מן הסליחה! הנה, אתם חטאתם פעם אחר פעם במדבר, ובכל זאת אתם עומדים בשערי הארץ המובטחת. הקדוש ברוך הוא ממתין לאדם שהוא יבקש מחילה, וידו פשוטה לקבל את השב.

דברי נחמה אלו, שנאמרו מפי משה טרם כניסתם לארץ, מקבלים משנה תוקף בתקופת ימי האבלות על החורבן ועל גלות בני ישראל מארצם.

תמיד יש תקווה.

ביום תשעה באב, קוראים אנו את פסוקי התורה העוסקים בסיבת הגלות: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ, וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי השם אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן" (דברים ד', כ"ה-כ"ו).

המילה "וְנוֹשַׁנְתֶּם" היא מילת מפתח ביחס לסיבת הגלות עליה מתריע משה. משה מנבא, שברבות השנים, בני ישראל יתרגלו לארץ ויכנסו למהלך של התיישנות – מצב שיגרור בעקבותיו עבודה זרה והשחתת המעשים.

מה מביא אותנו למצב של התיישנות? "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים - וְנוֹשַׁנְתֶּם". כאשר נולדים בנים ובני בנים, אנחנו נעשים קבועים בארץ ומרגישים שמה שהיה הוא שיהיה. אבותי וסבותי היו בארץ, הכל קבוע ושום דבר לא יכול להשתנות. מפני מצב שכזה מתריע משה, באמרו שאם בני ישראל יגיעו למצב של התיישנות ואיבוד כל זכר של חידוש, הגלות עלולה להגיע.

מן הצד השני, פרשת הגאולה של חג הפסח פותחת במילים: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב, ב'). "חודש" מלשון חדש והתחדשות. המפתח לגאולה העתידית הוא ההתחדשות.

כאשר אנו מתפללים על הגאולה בתפילת שמונה עשרה, אנו אומרים: "ומביא גואל לבני בניהם, למען שמו באהבה", זוהי תשובת המשקל למצב של "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם". אותם "בני בנים" שבדרך הטבע מביאים ל"ונושנתם", הם לעתיד לבוא יביאו את גאולה.

בהמשך פרשת הגלות כתוב כך: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ... כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ... וְהֵפִיץ השם אֶתְכֶם בָּעַמִּים... ואז מה יהיה? "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת השם אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".

מהי משמעות הבקשה, שמובילה לגאולה ולמציאת הבורא?

בקשה משמעותה חיפוש, וניתן לראות זאת במקומות רבים. לדוגמא: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד, בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ" (תהלים קי"ט). "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו" (שיר השירים ג', א'). "אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר, בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת, אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו" (שיר השירים ג', ב').

בקשה משמעותה כשאדם מבין שהוא איבד משהו מאוד משמעותי בחייו, והוא מבקש ומחפש לחזור חזרה אל המצב הקודם בו הוא היה שלם.

נחזור לפסוקי הגלות שהזכרנו: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ... כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ... וְהֵפִיץ השם אֶתְכֶם בָּעַמִּים". לצערנו, כל זה כבר קרה לנו. עם ישראל איבד את ארצו והוא הופץ בעמים. מה עלינו לעשות? "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת השם אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". עלינו לנער מעלינו את אבק הגלות, ולהתחיל לחפש, לקום, להסתובב ולשאול כל אחד – הראיתם את הבורא? הידעתם היכן הוא? והתורה מבטיחה, אם תבקשו מכל הלב, תמצאו אותו כל כך קרוב אליכם.

כוח הבקשה הוא כוח מרכזי שעל ידו תבוא הגאולה, בפרט כאשר הצרה הבאה עלינו היא ממקומות רחוקים. בקשה כנגד קשת.

הבקשה והחיפוש, מוציאים אותנו ממצב של התיישנות ומביאים אותנו למצב של התחדשות ותקווה. כאשר אנחנו מבקשים, אנחנו בעצם מצהירים שמה שהיה הוא לא שיהיה, ואנו מצפים למצב חדש.

התלמוד במסכת שבת אומר, שאחת השאלות שישאלו את האדם ביום הדין היא האם "ציפית לישועה?". הציפייה והבקשה הן קריטיות למהותו של היהודי.

בימים אלו עלינו לצפות, לבקש ולקוות.