מהו המפץ הגדול? הוכחה מדעית למציאות הבורא

לפני מאה שנה, סברו רוב המדענים שהיקום אינסופי ונצחי, שקיימים אינסוף כוכבים וכוכבי-לכת בחלל נצחי ללא שינוי וללא סוף. תיאוריה זו כונתה "תיאוריית המצב היציב" (או בפשטות: "היקום הסטטי").

תיאוריה זו הופרכה מיסודה בעקבות הקמת טלסקופ החלל המשוכלל "האבל" (על שם האסטרונום המפורסם אדווין האבל) שגילתה לראשונה שכל הגלקסיות מתרחקות מאתנו.

תופעת ההתרחקות מכונה בשם "הסחה לאדום", כיוון שהגלקסיות הרחוקות נראות אדומות יותר ככל שהן נעות במהירות רבה יותר מאתנו. תצפיות מראות שהיקום כולו מתרחב, הגלקסיות מתרחקות זו מזו בדומה לציורים על בלון שמתנפח. בלשון אחרת: התגלה שהיקום למעשה "מזדקן", ולכן יש לו גיל.

התפשטות היקום מוכיחה שהיה בעברו צעיר וקטן יותר - אז היו הגלקסיות קרובות יותר זו לזו, מאוחדות.  

כשמגיעים לראשית הזמן, נמצא שכל החומרים ביקום היו מרוכזים בנקודה זעירה מאוד, אותה מכנים המדענים בשם "הנקודה הסינגולרית".

נקודה זו לא היתה קיימת יותר מאפסית השנייה, וזאת מפני רמת הצפיפות האדירה שהיתה בה. חישובים מתמטיים מראים שמן הרגע בו הופיעה הנקודה לראשונה, תכף ומיד התרחבה באור ראשוני אדיר המכונה בלשון מליצית "המפץ הגדול".

אך המפץ הגדול אינו מתאר פיצוץ, וגם לא אירוע מקרי הדומה לפיצוץ, אלא מתאר התרחבות מהירה מאוד של היקום מתוך אותה נקודה צפופה, וזאת על פי חוקי טבע מתמטיים מחושבים ומדויקיםשהיו בה מראשיתה (הכוח הגרעיני החזק והחלש, הכוח האלקטרומגנטי וכוח הגרביטציה). למעשה, גם ברגע זה אנו מצויים בתוך אותה נקודה שהתרחבה. נסו לחשוב על רעיון זה: כל היקום כולו היה בעבר קטן יותר מראש סיכה!

ממצאים נוספים, כמו קרינת הרקע הקוסמית, איששו עובדה זו: היקום כולו נברא יש מאין, באור ראשוני אדיר: "ויהי אור"!

אך הרבה לפני גילויי המדע המודרני, גילתה זאת התורה וחכמיה. רש"י מבאר כי הדבר הראשון שנברא היה האור. הרמב"ן תיאר כיצד היקום כולו נברא מחומר היולי - חומר בראשיתי מרוכז, וביאר כי ממנו יצר אלוקים את כל הגלקסיות והכוכבים. לאחר אלפי שנים, המדע המודרני הגיע למסקנה זו בדיוק. היה מדען אחד שהמשיל תגלית מפתיעה זאת כטיפוס מייגע בהר גבוה, רק כדי למצוא על פסגתו קבוצת חכמים זקנים שקדמו לו, וידעו אלפי שנים לפניו את סודות היקום.

מה היה לפני המפץ הגדול?

המדע הוכיח שהיקום כולו הופיע בנקודת זמן מסוימת ולא היה קיים תמיד, פירוש הדבר שלפני היקום לא היה חומר מרחב או זמן, או בשפה פשוטה: לא-כלום.

מאחר שלפני היקום לא היה חומר, המדע לא מסוגל להשיב על השאלה "מה קדם ליקום".

(צילום: shutterstock)

בשונה ממה שאנשים רבים שוגים לחשוב - לפני היקום לא היה "חושך" וגם לא חלל אדיר. למעשה, לא היה אפילו מקום להכניס בו סיכה! היקום לא היה, ולכן גם חלל לא היה בו. לא היה צבע ולא העדר של צבע.

כשאין חומר, אין שינויים. לא-כלום הוא מצב קבוע, שאין בו סיבות ותוצאות, כי אין בו דבר שיכול לחולל שינוי או להשתנות. לא-כלום הוא למעשה מושג פשוט מאוד להבנה. הוא העדר של חומר ותנועה.

בלא-כלום - לא קורה כלום.

עובדה זו מעידה על בורא שקדם ליקום, ואינו מוגבל לגבולות החומר והזמן:

1. מכיוון שלפני היקום לא היו חומר ואנרגיה, מכאן ההוכחה שמי שברא את היקום אינו עשוי מחומר ולא מאנרגיה. כלומר: מציאותו אינה חומרית, ובמילים אחרות: הוא על-טבעי.

2. מכיוון שלפני היקום לא היה מרחב (-חלל), מכאן ההוכחה שמי שברא את היקום אינו מוגבל למרחב, ובמילים אחרות, הוא אינסופי. נמצא בכל מקום במידה שווה, ללא גבולות וחילוקים. כלומר: מציאותו אינסופית בלא גבול, הוא אחד מוחלט.

3. מכיוון שלפני היקום לא היתה תנועה וזרימה של זמן (עבר הווה או עתיד), מכאן ההוכחה שמי שברא את היקום אינו תלוי בזמן. אין למציאותו תנועה ושינוי, כלומר: הוא נצחי.

4. הבורא הוא כל-יכול, כיוון שהוא יצר למעשה את הכול, הוא בעל הכוחות כולם.

במאמר זה ראינו הוכחה מדעית לקיומו של אלוקים מתוך יצירת 'המפץ הגדול': המדע הוכיח שהיקום הופיע בנקודת זמן מסוימת ולא היה קיים תמיד. מאחר שהיתה ליקום התחלה, ולכל התחלה חייב להיות מתחיל - הוכח קיומו של בורא הנמצא מחוץ לגבולות החומר המרחב והזמן, בורא אינסופי ונצחי אשר ברא את היקום יש מאין.

הפסוק הראשון בתורה מתאר את בריאת היקום: "בראשית (-יצירת הזמן) ברא אלוקים את השמים (יצירת המרחב - חלל) ואת הארץ (יצירת החומר-אנרגיה)". בפסוק זה מתואר כיצד ברגע אחד נברא החומר, האנרגיה, המרחב והזמן (הרמב"ן מכנה חומר בראשיתי זה בשם "חומר היולי"), כיום, 3300 שנה לאחר שנמסר ספר בראשית לישראל במדבר סיני, גילה זאת המדע.

מהו אטום?

כל החומרים בטבע בנויים מאותם אבני יסוד, שנקראים אטומים. ההרכבים השונים של אותם אבני-יסוד הם שיוצרים חומרים שונים, בדומה לאבני לגו זהים אשר יכולים לבנות בניין או מכונית. 

מאלו חלקיקים מורכב האטום? הגרעין של האטום בנוי משני סוגי חלקיקים, שנקראים נויטרונים ופרוטונים, בעוד החלקיקים שמסתובבים סביב הגרעין נקראים אלקטרונים. הגרעין כל כך קטן באטום, עד שניתן להמשילו לנמלה בתוך מגרש כדורגל. כל מה שיוצר את ה"מגרש" הוא התנועה המהירה של האלקטרונים.

(צילום: shutterstock)

כלומר, האטום בנוי למעשה מחלקיקים זעירים מאוד, הנעים במהירות אדירה. תנועה זו היא שיוצרת את האשליה של נפח, גודל וצורה. ניתן להמשיל זאת למאוורר בעל שלוש צלעות דקות, כשהוא מסתובב, כל שטח בו ננסה לגעת ירגיש "מוצק". התנועה המהירה של חלקיקים יוצרת את האטומים, את כל החומרים המוצקים למראה ולמגע [יש לציין במאמר מוסגר כי מודל זה נועד רק להמחשה. מכניקת הקוונטים מתארת את האלקטרונים כ'ענן', שדה אנרגיה מגנטי, כך שמיקומם במרחב נמדד ברמה של הסתברות. למעשה, הסיבוב של האלקטרון הנו תכונה מהותית שלו - בלעדיה לא היה קיים האלקטרון!].

פירוש הדבר שכל המסה של הכוכבים האדירים עשויה בעיקרה המוחלט רק מתנועה ורטט (שדות אנרגטיים) אשר יוצרים אשליה של גודל וכמות. 

מספר האטומים בלתי נתפס, אפילו גרגר חול זעיר מורכב מיותר מ-20 טריליון אטומים. למרות מספרם האדיר, אם כל החלקיקים ביקום היו חדלים מתנועתם המהירה אפילו לרגע, היו מסוגלים להידחק כולם לגודל של גרעין אפונה.

מהם חוקי הטבע?

חוקי הטבע מתארים תנועה (משיכה ודחייה) של חומרים שונים בטבע, אשר בזכות עקביותה הם ניתנים לחישוב מתמטי וחיזוי. לדוגמה, התנועה העקבית של חלקיקים הוא "חוק טבע". אך למעשה המדע לא באמת גילה "חוק" בטבע, אלא בסך הכול זיהה התנהגות כלשהי שחוזרת על עצמה מסיבה בלתי ידועה, ומכנה אותה בשמות.

ישנם ארבעה חוקי טבע ביקום: "הכוח הגרעיני החזק" ו"הכוח הגרעיני החלש" המתארים את תנועתם העקבית של החלקיקים באטום; "הכוח האלקטרומגנטי / חשמלי" אשר מתאר את המשיכה והדחייה של חלקיקים, ואחראי לתגובות כימיות ויצירתם של חומרים שונים בטבע, ו"כוח הגרביטציה" המושך וקולע מסות קטנות אל מסות גדולות מהן.

כח הכבידה/הגרביטציה הנו כוח משיכה בלתי-נראה הפועל בכל היקום, המקשר בין גופים שונים בחלל ומושך אותם זה לזה באופן עקבי שניתן לחשב. מסה קטנה כמו הירח, נמשכת למסה גדולה ממנה כמו כדור הארץ. בזכות הגרביטציה, בני אדם נמשכים למרכז כדור הארץ ולא מרחפים לחלל.

המדע אינו מבין כלל מה הם חוקי הטבע, ולא מסוגל להסבירם.

נשיא המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, פרופ' צ'ארלס. מ. וסט, מסביר בדו"ח שלו לשנת 1995 ש"חוקי הטבע" אינם אלא שמות נרדפים לכח מסתורי ולא מובן ביקום שלנו. כך הוא כתב: "איננו מבינים איזה מנגנון מחולל מסה באבני הבנין הבסיסיות של החומר". 

מי שמבין זאת, מגיע למסקנה מרתקת.

המדע למעשה הוכיח שאפילו ברגע זה קיימת 'חוקיות' בטבע, תנועה מהירה של חלקיקים [שדות מגנטיים], שבלעדיה היה היקום חוזר לתוהו ובוהו, נעלם. אך אין כל סיבה רציונלית שתחייב את פעילותם התמידית של חוקי הטבע. התנועה הזו של חלקיקים וחומרים ביקום הינה כח על-טבעי, חסר הגיון וחסר סיבה. 

בכך, המדע הוכיח בדרך עקיפה את קיומה של השגחה אלוקית תמידית בטבע. אלוקים שולט על היקום אפילו ברגע זה, קובע את החוקים ומחייה אותם בבחינת "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". בלעדי השגחתו התמידית, לא היה דבר שיחייב את המשך הקיום והחוקיות שיש בעולם, והיקום פשוט היה חוזר לתוהו ובוהו, בדומה לתוכנת מחשב שלא תמשיך לפעול ללא אספקת חשמל קבועה.

עצם קיומם של "חוקי טבע", תנועה עקבית של חלקיקים וחומרים, היא עדות לשליטה אלוקית ביקום. שליטה זו איננה ארעית: כאשר נביט מה בדיוק עושים אותם "חוקים", נמצא עדות נוספת לתכנון האלוקי, מאחר שחוקי הטבע אינם מניעים חומרים באופן סתמי, אלא בצורה מחושבת היוצקת סדר וארגון בטבע: אטומים, מולקולות, גלקסיות, כוכבים וכוכבי לכת, מחזור המים, האוזון, החמצן ועוד, כולם מערכות מורכבות ביותר מבחינה מתמטית. חוכמה זו הינה עובדה מדעית, ומהווה הוכחה לוגית נוספת לתכנון היקום בכוונת תחילה. 

איינשטיין קיבל פרס נובל על גילוי מסוים בתוך אחד מחוקי הטבע (גילוי האפקט הפוטואלקטרי של החוק האלקטרומגנטי), ובזכות הבנתו נחשב בעולם לאחד האנשים החכמים ביותר של המאה ה-20. אם על הבנה בלבד מקבלים פרסי נובל, אז אין ספק שמי שעומד מאחורי תכנון ויצירת המתמטיקה של חוקי הטבע - חכם לאין שיעור מכל אדם.

לסיכום, ראינו כאן שתי עדויות מדעיות למציאותו של אלוקים: האחת, מעצם העובדה שקיימת תנועה תמידית ועקבית בטבע [שדות מגנטיים בלעדיהם היה החומר נעלם] - המעידה על השגחה אלוקית המחדשת את העולם בכל רגע, בלעדיה ישוב היקום לתוהו ובוהו, והשנייה, כיוון שהחוקיות הזו אינה פועלת באופן סתמי, אלא בצורה מתמטית מתוכננת היוצרת את מורכבות העולם וכל פלאי הבריאה.

"כִּי כֹה אָמַר ה', בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹקים, יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ, ה֣וּא כוֹנְנָהּ, לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ, אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד" (ישעיהו מה, יח).