מארינה מקסימיליאן: "כשניסיתי לחיות בלי אמונה - נפלתי לתהומות נוראיים"

נעים להכיר

"מארינה מקסימיליאן בלומין מנטש, 32, אם לשניים, גרה במושב יגל, מוזיקאית יוצרת, ושחקנית".

בזכות הפוגרומים

"עלינו לארץ בעיקר כי היינו מאוד ציוניים. לסבא ואבא שלי זה היה חשוב באופן מיוחד. בנוסף, היו דיבורים על פוגרומים, ואף פורסמו אזהרות בעיתון. מאוחר יותר היו השערות שזה היה מבוים, כלומר שהדיבור על הפוגרומים נועד לגרום ליהודים לרצות לעזוב את ברית המועצות. סבא ואבא שלי מאוד רצו לעלות לארץ, וגם לאמא שלי זה היה ברור. בנוסף למשיכה החזקה שהייתה להם למדינת וארץ ישראל, גרנו בערך 800 ק"מ מצ'רנוביל, זה היה שנים בודדות אחרי האסון המפורסם, וההורים שלי חששו לגדל אותנו שם.

"סבא שלי תמיד חיבב דברים שקשורים ליהדות, למרות שבסביבת מגוריו זה היה פחות מקובל. הם גם תמיד שמרו על כשרות, ועד היום הם לא אוכלים דברים לא כשרים. אמא שלי מיוחסת לאחת המשפחות מהקהילה היהודית במזריטש, והיא אישה מאוד רוחנית".

כאילו הוא יצא ממצרים

"אחת מנקודות החיבור החזקות שלנו ליהדות נוצרה בזכות כך שאחת המשפחות שקיבלה אותנו בסבר פנים יפות בארץ הייתה משפחה דתית. גרנו אז בפרדס כץ, בבני ברק, ובאחד מבתי הכנסת ברמת גן ביקשו מהמשפחות הוותיקות לעזור למשפחות של העולים החדשים, ובזכות כך זכינו במשפחה מדהימה, משפחת שטיינר, שנכנסה לחיים שלנו. עד היום אמא שלי מלמדת את הילדים שלהם פסנתר. ביום אחד הם פשוט דפקו לנו בדלת, ומאז יש חיבור מאוד חזק בין המשפחות.

"הקרבה שלהם השפיעה עלינו, ובזכותה אח שלי הלך לבית ספר דתי ואותי שלחו לגן דתי. אנחנו שני אחים, ממש משפחת מרובת ילדים ביחס למשפחה רוסית סטנדרטית. בשלב מסוים אחי רצה ללכת לישיבה, אבל היו כמה סיבות שבגללן זה לא התממש".

קורבן לחרם

"הרצון לעשות טוב הוא עניין מאוד מהותי בחיי. בילדותי הייתי קורבן לחרם, וזה שם אותי בנקודה שבה היה לי מאוד ברור שאני לא רוצה לעשות רע לאף אחד. מעבר לכך, ההורים שלי גידלו אותנו להיות אנשים מאוד טובים. סבתא שלי היא אישה שעושה המון חסד, אמא נדיבה ומאירה, ואבא מסור באופן מיוחד. בנוסף, גדלתי בבני ברק, ופגשתי שם המון טוב. אנשים שהיה אכפת להם מאוד מהזולת. אני מאמינה שכל העולם הוא סוג של אורגניזם אחד. כשאחד עובר משבר, במובן מסוים גם כל שאר האנשים גם עוברים משבר."

לאכול, להתפלל, לאהוב

"אני מרגישה שאלוקים לצידי כל הזמן, וזה מאוד חשוב לי. התחושה הזו היא מקור האמונה שלי, ואני זקוקה לה כמו שאני זקוקה לאבות המזון שלי. כשניסיתי לחיות בלי אמונה נפלתי לתהומות נוראיים.

"אחרי ששחררתי את השיר האחרון שלי, 'בוא אלי', שבו אני מדברת לאלוקים, המון אנשים שאלו אותי אם אני מתחזקת. התחום הרוחני תופס מקום מאוד גדול בחיים שלי, אבל אני די מצניעה אותו כי אני חושבת שהוא מאוד מאוד אישי. החיפוש הרוחני שלי הוא אחד הדברים הכי חזקים בחיים שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. אמא שלי באה אחרי לא פעם לשיעורים ומפגשים רוחניים, הגיעה ותמכה.

איפוק זה כח

"דווקא בגלל שהעניין הרוחני הוא מאוד משמעותי אצלי, ובגלל זה שאני לא מרבה לדבר עליו, לשחרר שיר כזה היה עניין מהותי עבורי. היו לי כל מיני גלגולים רוחניים בחיים. בנעורי אפילו הייתה תקופה שבה חשבתי בעצמי לחזור בתשובה, אבל בסוף זה לא קרה. היום הקהילה שלי היא קהילת האמנים. במובנים רבים אנחנו חולקים את אותם הערכים. בגלל שאני לומדת מוזיקה מגיל צעיר, ולא שיחקתי הרבה בחוץ כששאר הילדים שיחקו, יש לי חוויות משותפות עם אנשים שעברו מסלול דומה.

אור גדול מאיר הכל

"אני אוהבת את כל החגים, אבל יש לי חיבור מיוחד לחנוכה. יום ההולדת העברי שלי הוא בנר ראשון של חנוכה. ואם זה לא מספיק, אז נולדתי בשנת תשמ"ח. אחת מהסיבות שאני כל כך מחוברת לחג הזה הוא שאני משקיעה המון בלהאיר. עובדת עם אור. אני מאירה את הדרך לעצמי ולאחרים. ובכלל, הרבה שנים חגגתי את יום ההולדת העברי שלי, ולא את הלועזי. אני מרגישה שזה יום גדול - גם יום חג וגם יום של חשבון נפש. ליצ'י, הבת הבכורה שלי, אחת נולדה בז' אדר, יום הלידה והפטירה של משה רבינו. דומיניק, הבת השנייה שלי, נולדה בהושענא רבא. ערב שמחת תורה. זו זכות להיוולד בתאריכים כאלה חשובים במסורת שלנו".

אמא, את לא עשית אותי

"את הבת הגדולה שלי, ליצ'י, שלחנו לגן דתי. היא לומדת בגן שירי דת ואמונה וכל היום שרה אותם בבית. במיוחד היא אוהבת את: 'אני מאמין בניסים, אני יודע שיש אלוקים'. זה להיט חזק אצלם בגן. לפני כמה שבועות היא אמרה לי יום אחד: 'אמא, לא את עשית אותי, ה' עשה אותי'. שמחתי שהיא אמרה את זה, כי זה פתח לנו פתח לשיחה שבה דיברנו על דברים יותר עמוקים, דברים שלא יוצא לנו לדבר עליהם כל יום. ובכלל, יש כמה דברים שאנחנו נוהגים לעשות בבית יחד, דברים שקשורים למסורת, לחיבור, לאמונה. למשל, כל פעם לפני שאנחנו אוכלים אנחנו מודים על האוכל, ועל היכולת שלנו לאכול אותו ולשבוע ממנו".

אלוקים שלי, רציתי שתדע

"מרגש אותי לדבר על המקום של התפילה בחיים שלי. זה נושא שלא עלה בראיונות קודמים שנתתי, ולכן כשאתה שואל זה מציף אותי בהמון רגשות. התפילה היא אחד הרגעים הכמוסים שלי עם עצמי. זה כמוס עד כדי כך שלא אחשוף את הדברים הכי אישיים שקשורים לתפילות שלי. יש דברים שנכון להשאיר אותם בפנים. ויחד עם זאת, אספר שאני מתפללת בכל פעם שגיא בן זוגי עולה על אופנוע. כל בוקר לפני שאני מתחילה את היום אני מודה לאלוקים על זה שהאנשים האהובים עלי ביותר עושים חיל, ושולחת אנרגיה טובה של בריאות ואהבה לסובבים אותי ולעולם.

"אני משתדלת ליצוק המון תוכן של תפילות לחיים שלי, כי אני רואה שזה מעניק לי חוסן נפשי. התפילה מאוד עוזרת להתמודדות עם פחד וחרדה. בכל פעם כשאני מוצפת ברגשות שמעלים בי פחדים אני עונה להם בתפילה ואמונה. אני מסוג האנשים שעולים להם לפעמים סצנות מפחידות בראש. אני מבינה שזאת מנת חלקי, ושלא אוכל לנטרל את זה לגמרי.

"כשהמחשבות הללו באות אני עונה להן בתפילה טובה ודמיון חיובי. אני מדמיינת סצנה חיובית כדי לא להתמלא בדברים שליליים. אנרגיה של תפילה היא אנרגיה של ריפוי, ולכן אני כל כך שמחה שהמניות של התפילות עולות בחיים של הרבה אנשים. אני רואה היום, הרבה יותר מפעם, שאנשים מתפללים ומתקדמים בחשיבה חיובית. בעולם מטורף כמו שלנו, אנחנו חייבים את זה.

"אגב, הדברים האלה נכונים הרבה יותר בתקופה הזו, בתקופת הקורונה. לפעמים נראה שהמציאות העכשווית פשוט לא הגיונית. צריך הרבה אמונה כדי לשרוד את התקופה הזו בטוב. ויחד עם זאת, לדעתי צריך לקחת את הדברים בפרופורציה. אתמול הלכתי לבקר את סבתא שלי, אישה מאוד מיוחדת בת 89, שיש לה חוכמת חיים אדירה. היא הייתה עדה לכל כך הרבה דברים בחיים, ראתה כל כך הרבה, וכשהייתי איתה הבנתי שגם זה יעבור.

"זמן קצר יחסית אחרי שעלינו לארץ פרצה מלחמת המפרץ, וזה היה מאוד מפחיד. היינו עולים חדשים, בקושי הבנו מה קורה, משפחה עם שני ילדים קטנים, וטילים איימו ליפול עלינו. היום, במבט לאחור, אני יודעת להגיד שזו הייתה חוויה מחזקת ומחשלת. וזה קרה הרבה בזכות העזרה שהעניקו לנו משפחת שטיינר, משפחת כהן – משפחה נוספת שתמכה בנו, ועוד משפחה שגרה בבנין שלנו. כל השאר ברחו. שלושת המשפחות הללו ניסו לגרום לזה שיהיה לנו כמה שיותר מצחיק ונעים, והפכו את העלייה שלנו לסיפור אנושי יפהפה. צריך לדעת להפוך כל סיטואציה קשה למצב שאחר כך תסתכל עליו ותגיד לעצמך: 'וואו, איך צמחתי מזה'".

האחר הוא אני

"אחד הדברים הכי חשובים לי בחיים הוא לחבר בין אנשים. לכן, למשל, לעולם לא אתבטא פוליטית, כי פוליטיקה מרחיקה ומפלגת בין אנשים. מוזיקה, לעומת זאת, מחברת. ולכן אני יוצרת מוזיקה ולא נכנסת לפוליטיקה.

"מעבר לזה, אני חושבת שיש בי משהו שעוזר להרבה אנשים להתחבר למוזיקה שלי. אני חושבת שתמיד ייצגתי את האחר, את השונה, ולכן קל לאנשים רבים להתחבר אלי.

"בהקשר הזה אני יכולה לומר שאני רואה שיחסית הרבה אנשים אינדיבידואליסטים מתחברים למה שאני עושה. אנשים עצמאיים מבחינה מחשבתית, כאלה שלא הולכים עם העדר. אחד הדברים הטובים מבחינתי שקרו בתקופת הקורונה הוא שמאוד התקרבתי לקהל שלי. ניצלתי את הזמן הזה כדי לתקשר עם הקהל, להופיע בשידור חי, ודברים נוספים".

הקול זה מלמעלה

"כל פעם כשאני מלחינה או כותבת אני מרגישה, במידה רבה או פחותה, שאני צינור. שמישהו בחר בי להוריד את היצירות האלה לעולם. למשל, פעם אחת פשוט דפדפתי בחוברת שירים של לאה גולדברג, ראיתי את 'עמוק בטל', והלחן פשוט הגיע אלי. מרוב שזה קרה מהר, בהתחלה חשבתי שזה לחן קיים שרק נזכרתי בו. שאלתי את אמא שלי אם יש לחן כזה והיא אמרה שלא. ממש הרגשתי שאלוקים חיכה שמישהו יוריד את זה, ובחר בי. אני מאמינה שכל מחשבה, כל השראה, נובעת מלמעלה.

"אני משתדלת להשתמש ביצירה שלי כדי לחזק את עצמי ולחזק אחרים. כשאני שומעת מאנשים ששיר שלי למשל עזר להם לעבור תקופה קשה, זה מעביר בי צמרמורת. ואני חושבת שזה קרה בזכות זה שהייתי קשובה לעצמי. שהייתי מחוברת למשהו שהוא גדול ממני, מכולנו. שהייתי מחוברת לרצון להשפיע טוב, ולא התמקדתי באגו ומחיאות כפיים. אני חושבת שאחד הדברים הכי חזקים בחיים זה הקול הפנימי שלנו. שם לדעתי אלוקים מתגלה. אנשים קוראים לקול הזה בהרבה שמות, אבל מבחינתי זה אלוקים. מי שמכוון אותנו. ואם נקשיב לקול הזה, אני מאמינה שנצליח".