קווים אדומים בחינוך הילדים: מתי נכון להכות ילד?

זה התחיל משיחה פשוטה אתה, עם ביילא, אישה יקרה ואמא ל-8 ילדים.

שאלתי אותה בפגישה מה הקושי הכי בוער שיש לה, והיא אמרה: "המריבות של הילדים שלי".

לא דיברה על משמעת, לא על דברים אחרים, רק על המריבות בין הילדים. זרמתי אתה.

היא תיארה את המכות, האלימות המילולית, השנאה, אפילו זריקת חפצים ופציעות לפעמים.

תוך כדי שיחה עם ביילא שאלתי אותה מה שאני שואלת כמעט כל אחת על כל דבר, "ומה את מרגישה כשזה קורה?".

לביילא כמעט לא היו מילים בפה. היא לא ידעה להגדיר את ההרגשה שלה, אבל זיהיתי שהיא לא מתייחסת למריבות האלה כאל מריבות רגילות בין אחים.

נכון שקשה, נכון שלא נעים, נכון שזה כואב - אבל זה היה מעבר לזה.

המשכנו בשיחה ושאלתי אותה שאלות על עצמה, על הבית שגדלה בו. שאלתי כדי לברר מה החוויה שלה עם מכות / אלימות / מריבות.

והיא שואלת אותי: "אני לא מבינה, למה את חותרת?!".

היא הרגישה לא נעים - הבנתי שאנחנו קרובות לפיצוח.

ואז היא זרקה את הפצצה!

"בעלי מכה את הילדים".

הייתה שתיקה בחדר. הרגשתי שאבן נגולה מעל לבה. היא הרגישה הקלה עצומה, אך עדיין נשארה מאופקת וסגורה.

לא אלאה אותך בכל הסיפור הארוך (אני מניחה שהוא מסקרן נורא...). נדבר על מה שחשוב.

ביילא רואה את בעלה מכה את הילדים במשך שנים, ושותקת.

זה אחד הסיפורים מיני רבים שאני שומעת, והסיפורים כואבים, אבל חשוב לי לדבר גם אתך על דבר קריטי ביותר.

אם וכאשר הורה מגיע למצב של הכאה והרמת יד על ילד (אפילו לא חזקה במיוחד), הוא הגיע למצב של פשיטת רגל!

הרמת יד והכאת ילד היא קו אדום שאין לחצות אותו!

אין צורך להכות ילדים כדי שהם יקשיבו! גם לא לצעוק ולצרוח (זה קצת יותר קשה לא לעשות). אבל הרמת יד היא פשיטת רגל בחינוך! זאת אומרת שאם הגיע מצב כזה, אז לא נשארו אופציות טובות יותר...(!!!)

הרמת יד על ילד היא קו אדום ונורה אדומה שאומרת לך – אמא, את צריכה עזרה!

סליחה שאני כזו נחרצת וקשה, אבל אני מרגישה חובה מתוקף תפקידי, ודווקא מהמקום הזה

שמבין אותך, שאין לך כוונה, ושכשאת מכה את הילד שלך את עושה את זה כי את לא שולטת.

את עושה את זה כי קשה לך! ואני הכי מבינה אימהות בעולם...

הרב יעקובזון, בספרו "אל תחטאו בילד" חלק א' עמוד 312, מקדיש 10 עמודים שלמים לבאר ולהאריך את המסקנה הברורה על פי התורה ועל פי המציאות בשטח, וזה ציטוט (עמ' 323): "כיום אין, בשום פנים ואופן, להעניש באמצעות מכות!".

גם הרב וולבה, בסוף המאמר הארוך שלו בנושא, אומר בשורה תחתונה: "אין להכות ילדים!" (שבילי רפואה, ח"ח עמ' פ"א).

אציין שיש הבדל גדול בין לעצור את הילד באופן פיזי, לבין להכות אותו. אך קשה מאד להרחיב ולהדריך בכתב.

אבל גם בלי הקטע התורני, תעצרי רגע אמא ותחשבי. תארי לעצמך שעומד מולך ילד קטן, חסר ישע, חלש מול חזק, קטן מול גדול, נמוך מול גבוה, וחוטף בעלבון ובכאב מכות (או מכה), ואין לו איך להתגונן ומה לעשות.

וזה הילד שלך!

נכון שכואב לך עכשיו? נכון שאת מרחמת? נכון שאת מתחרטת? נכון שאת מבטיחה לעצמך שוב ושוב לא לעשות את זה?

אני רוצה להרגיע אותך ולומר לך, יש דרכים נעימות, אפשריות ועוזרות.

הרי את יודעת שהמכה לא עוזרת ולא חינוכית. את יודעת שאת הילד הגדול שלך את לא תכי, כי הוא יודע להתגונן ולעמוד מולך. נכון?

אז בואי, אמא, תחליטי שאת הכעסים שלך, איבוד השליטה וכו' את משאירה בצד (לבד עם עצמך בחדר, אולי על כרית), ותחליטי שהרמת יד והכאה היא קו אדום מבחינתך ויהי מה. תחליטי שאת רוצה להיות הוגנת מול הילדים שלך - זהירות בבין אדם לחברו היא קודם כל בבית שלך. תחליטי שאם זה קשה לך את תיקחי עזרה - וזו לא בושה.

אני מעריכה אימהות כאלה. אני מעריכה מאד אימהות שעושות טעויות, מודות בהן ועושות הכל כדי לשנות.

הרי כולנו יודעות שאין אימהות מושלמות (!). כולנו בני אדם, אבל יש אימהות שממשיכות ומיואשות, ויש אימהות שעוצרות ומשנות.

אז מה את אומרת, רוצה להיות אחת מהן?

תחשבי על זה.

אני בטוחה שאת רוצה קשר עם הילדים שלך, אהבה הדדית וחיבור אמתי ביניכם, ילדים שגם יקשיבו וישתפו פעולה וגם יעשו את זה מרצונם, בלי שיכפו עליהם ובהגיע היום הם יבעטו וימרדו.

הכל בידיים שלך, אמא! אין ספק שאת יכולה.

אז מה כן???

קודם כל, צריך לדעת: אפילו אחרי תקופה שהייתה אלימות בבית אפשר לתקן הכל!

אם ההורים הפסיקו מצד אחד להכות (ולא עוברים לאלימות מילולית...), ומצד שני מתחילים לבנות סמכות אמיתית עם משמעת, יחד עם תיקון הפגיעה בקשר ובניית קשר עמוק, אוהב מאד ובריא עם הילדים - אפשר לתקן הכל.

דרך קשר עמוק ובריא אפשר לעשות הכל.

אבל צריך להחליט ולהסכים להשקיע זמן וכוחות בשביל ללמוד ולדעת וליישם - כיצד בונים ילד, כיצד מניעים אותו לפעולה מרצונו, כיצד בונים קשר אמיתי שדרכו אפשר להנחות ולהעביר כל דבר שאנו רוצים.

השלב הראשון הוא בניית סמכות ומשמעת כללית בבית.

נ.ב

ב"ה, ביילא ובעלה הפסיקו להכות ב"ה. אפילו לא "מכונת". זו הייתה דרך, אבל הם עשו את זה והצליחו ב"ה.

הרב יוחנן ויוכי דנחי – תומכים רגשיים רב תחומיים ומנחי הורים, מומחים למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת.  Yd0548414745@imahut.org.il