מרגש: הפליג במשך 85 יום כדי לראות את אביו

רובנו מכירים את המשפט "אתה לא יכול לחזור הביתה", אך נראה שחואן מנואל בלסטרו סירב להכיר במציאות כזו, אמיתית ככל שתהיה. ככל שההשלכות של משבר הקורונה הלכו וגברו, בלסטרו רצה יותר מכל להתאחד עם הוריו המסוגרים בארגנטינה, ולהגיע בזמן ליום ההולדת ה-90 של אביו. כששמי העולם נסגרו, הוא החליט לעשות מעשה ולצאת להפלגה לבדו.

בלסטרו שהה בפורטוגל כשכל הטיסות הבינלאומיות בוטלו. עם מרחק של 9,000 קילומטר ואוקיינוס אטלנטי המפריד בינו ובין משפחתו, בלסטרו עמד בפני דילמה בלתי נסבלת. אבל הספן לשעבר, בן ה-47, הגה רעיון נועז - הוא פשוט יפליג הביתה. העיתוי היה קריטי, בלסטרו חשש שהנמל המקומי יתחיל להגביל נסיעות בדומה לנמלי התעופה. דחיפות המצב השאירה אותו ללא חלון חרטה או פקפוק: בתוך 24 שעות הוא החליט לקחת כרטיס בכיוון אחד ובלי שום דרך חזרה.

הוא צדק, אגב. בזמן שהוא היה מוכן ליציאה, הרשויות באי הפורטוגלי הקטנטנן של פורטו סנטו הזהירו אותו שאם הוא עוזב - הוא לא יכול לחזור. "לא רציתי להישאר כפחדן על האי, היכן שלא היו כלל מקרי הדבקה", הוא אמר. "רציתי לעשות הכל כדי לחזור הביתה. הדבר החשוב ביותר עבורי הוא להיות עם המשפחה שלי".

כמה ימים לאחר מכן, לאחר שמילא את הסירה שלו במה שקיווה שיהיה כמות מספקת של אורז, פירות, קופסאות שימורים ושתייה, בלסטרו היה מוכן להרים עוגן. מתוך ביטחון שהאמונה תביא אותו לאן שהוא צריך להגיע, הוא הפליג באמצע מרץ, בתקווה לעגון בנמל ביתו בתוך 75 יום.

אך מסעו לא היה נטול קשיים וסכנות. בתוך חודש אספקת המזון שלו התדלדלה, והרשויות ב"קייפ-וורד", הנמל בו קיווה לעצור על מנת לחדש מלאי, סרבו לתת לו לעגון. מיד כשעבר את קו המשווה אזל הדלק בסירה, והוא נשאר נתון לחסדי הרוח בלבד. לאחר שהרוח הפסיקה, סירת המפרש שלו נשארה במשך 10 ימים במקום אחד. במהלך אותה תקופה צמחים גדלו על המנוע, מה שיכל ליצור עיכוב מסוכן ולהאט אותו. לבלסטרו לא היתה ברירה, הוא נאלץ לשחות מתחת לסירה כדי לקלף את הצמחים, תוך שהוא מסתכן במתקפת כרישים. כשהוא כולו לבדו, בלי אף נפש חיה לעזרה, המצב הלך ונהיה יותר ויותר מסוכן. אבל לבלסטרו היה מזל. הרוח, בסופו של דבר, חזרה לנשב, והוא המשיך במסע.

כשהמסע נמשך, אמונתו אותגרה שוב ושוב, אך הוא מעולם לא נבהל ממש. "לא פחדתי, אבל כן היה לי הרבה חוסר וודאות. זה היה מוזר מאוד להפליג במהלך מגיפה". הוא אמר לכתב הטיימס. "האמונה עוזרת לך לעמוד ברגעים הללו". יחד עם זאת, אף על פי שבלסטרו סבל ממצוקות רבות במהלך המסע, היו לו גם כמה רגעים טובים ומשמחים בהם, זכה לראות את הטבע במלוא הדרו: בשלב מסוים של המסע הצטרפה אליו להקת דולפינים, וליוותה אותו לצד הסירה. המחזה הזה, לדבריו, "היה פשוט נפלא".

85 ימים חלפו בטרם הגיע בלסטרו למחוז חפצו. מיד כשנכנס לנמל הוא נבדק לווירוס הקורונה ונמצא שלילי. תשוש אבל נרגש, חואן מנואל ואביו התאחדו בדיוק בזמן ליום האב הבינלאומי.

"המסע חשף בפני כמה אמיתות", מסכם בלסטרו: "אין מקום כמו הבית, והיכן שיש רצון, ודאי שיש דרך".