איך לומדים צניעות מחתול, ולמה יש לחתולים שפם?

האם יש מבין הקוראים מישהו שמעולם לא ראה חתול? סביר להניח שלא. החתולים הם מבעלי החיים הנפוצים והמוכרים ביותר, והם קיימים בכל רחבי העולם.

ישנו תיעוד של חתולים שגודלו כחיות בית כבר מימי מצרים העתיקה, ועד היום משמשים חתולים כחיות מחמד אצל אנשים רבים בכל רחבי העולם. מלבד חתולי הבית, החתולים נמצאים גם ברחובות, וניזונים ממכרסמים קטנים – כמו עכברים ועכברושים – ומשאריות מזון שהם מוצאים ברחובות. במקומות שונים בעולם ובתקופות מסוימות אנשים חששו מן החתולים, ואף התייחסו אליהם כאל מין פולש וחיסלו אותם בשיטתיות. אך הדבר הוביל להתפרצות של מחלות, כיוון שבהיעדר החתולים, התרבו העכברים והעכברושים, והפיצו מחלות שונות.

בגמרא (עירובין ק ע"ב) מובא כי אלמלא ניתנה תורה, היינו לומדים את מידת הצניעות מן החתול. זאת משום שהחתול אינו עושה את צרכיו בפני אחרים, אלא מסתיר אותם.

החתול הוא גם בעל חיים נקי מאוד. החתולים מנקים את גופם לעיתים תכופות, באמצעות ליקוק הפרווה שלהם. מבנה הגוף שלהם מאפשר להם ללקק כל חלק בגופם, ולנקות היטב את פרוותם מלכלוכים שדבקו בה.

אחד המאפיינים הבולטים של החתולים הוא השפם, אשר קיים אצל בעלי חיים רבים ממשפחת החתוליים, כמו גם ממשפחות אחרות. שפמו של החתול עשוי מקרטין – אותו החומר ממנו עשויות הציפורניים והשערות של בני האדם, פרסות הסוסים וכדומה, והוא אינו סתם קישוט. השפם מאפשר לחתול הרחבה של חוש המישוש שלו, כך שהוא חש גם בדברים שמחוץ לגבולות גופו. היעילות של השפם גדלה במיוחד בלילה, כאשר באמצעות סיבי השפם יכול החתול לחוש בעצמים שסביבו, ולהימנע מלהיתקל בהם. ואכן, מחקרים הראו שחתולים ששפמם נקצץ – התקשו בניווט בחשיכה. הרגישות של שפם החתול כה גדולה, עד כי באמצעות השפם יכול החתול לחוש בטורפים המאיימים עליו, או לחילופין בטרף אפשרי עבורו – עוד לפני שהוא יכול לראות אותם, לשמוע אותם או להריח אותם.