פאנל מלא צלילים: "עזבתי את המקהלה, ופרצתי בבכי חסר מעצורים"

מי הזמרת שהופיעה בגיל חמש? מי זיכתה אישה לכיסוי ראש בזכות שירתה? ומי המפיקה האגדית שלא הצליחה למכור אף שיר משלה? והעיקר - מדוע שלושתן היו בטוחות כי לעולם לא ישובו לעסוק בתחום האהוב?

לאה דרור, אליסיה פררו, וציפי קולטניוק, שלוש זמרות ידועות ואהובות, משתפות בסיפורן האישי על רקע התפתחות השירה בציבור החרדי.

איפה למדתן את המקצוע?

הזמרת אליסיה פררו משיבה: "כמו הרבה עיסוקים בעולם, תחום המוזיקה התפתח אצלי עוד הרבה לפני הלימודים האקדמאים שלמדתי בפועל. כבר כילדה קטנה בבית הוריי, האזנתי למוזיקה שהורי אהבו להקשיב לה, והבחנתי ביחס שלהם למוזיקה. אחר כך המשכתי בלימוד כלי נגינה, ועברתי לשיר מפעם לפעם בבית הספר, בטקסים השונים במהלך השנה. רק בבגרותי התייחסתי למוזיקה כמקצוע ממש, ואז נרשמתי לאקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב.

"במהלך לימודיי באקדמיה, התחלתי לעבוד במסגרות שונות כמו מקהלות קלאסיות לאומיות מקצועיות. דרישות העבודה היו גבוהות, ואני נהניתי מאוד מעבודתי במקהלות . במשך ארבע שנים עבדתי כך ובמקביל ביצעתי תפקידים משניים בהפקות של אופרות, במחזות זמר, ובהפקות עם תזמורות סימפוניות שונות. כמו כן הופעתי בהופעות חינוכיות רבות ברחבי הארץ דרך 'אמנות לעם' ו'נוער מוזיקאלי'"

הזמרת לאה דרור משיבה אף היא בסגנון דומה: "כבר מגיל חמש הופעתי בשירה. נחשבתי ל'ילדת הפלא' בכל אירוע. לימודי המוזיקה שלי החלו מגיל אפס כמעט... אמי היא מורה למוזיקה, וכל בני המשפחה המורחבת עסקו במוזיקה. המוזיקה 'זרמה' לנו בדם. אמי לימדה אותי תיאוריה במוזיקה, וגם תווים למדתי בבית, וכך יצאתי להופעות ללא לימוד רשמי בחוץ.

"כשהייתי בת 16 התגיירנו – כל בני המשפחה, וקריירת המוזיקה שלי נעצרה לזמן מה. רק לאחר חתונתי, כשנתיים מאז שחזרתי להופיע, הרגשתי שהקול שלי מאומץ מדי בהופעות. החלטתי ללמוד פיתוח קול, אך לא היו אז מקומות לימוד רשמיים לציבור החרדי. הלכתי ללמוד אצל שתי זמרות באופן פרטי, שילבתי את החומר משתיהן, וחקרתי רבות את הנושא בצורה אוטודידקטית. כך בניתי את השיטה שלי לשמירה על קול הדיבור ולשירה נכונה. ציפי קולטניוק המרואיינת עמנו - הייתה התלמידה הראשונה שלי לפיתוח קול, וברוך ה', מאז ועד היום אני מלמדת רבות כיצד לשיר היטב וכיצד לדבר בצורה טובה ונכונה יותר".

ומה קורה במקביל בציבור החרדי?

ציפי קולטניוק, מוסיקאית ומרצה להעצמת נשים, מגלה לנו כי בשלב הראשוני היא כלל לא למדה שירה באופן רשמי. "ניגנתי מגיל צעיר בפסנתר, ובשלב מסוים התחלתי לכתוב ולהלחין שירים בעצמי. חלמתי להיות מוסיקאית שמוכרת שירים לאמנים, והעדפתי להישאר מאחורי הקלעים. לאחר שקיבלתי היתר מרב, הקלטתי חלק מהשירים שלי ושלחתי לכל מיני מפיקים, וגם לכמה חברות ומכרות. אך לא הצלחתי למכור אף שיר... לעומת זאת קבלתי מחברותיי תגובות מדהימות על השירים, ולא פחות מכך, על השירה. אולם לא הבנתי על מה הן מדברות. הרי להיות זמרת כלל לא היה ברשימת החלומות שלי".

אם כך נראתה ההתחלה, מתי בעצם נכנסת לתחום השירה וההופעות?

ציפי מחייכת ומשחזרת: "במשך שנים המוסיקה הייתה עבורי מין תחביב ורצון לא ברורים. קיבלתי כל העת עוד ועוד תגובות על השירים שלי. נשים קיבלו את הסקיצות לשירים, אלו שבמקור הוקלטו כי רציתי בכלל למכור, והתלהבו מאד. ואז, בשלב מסוים, כאשר הייתי כבר אימא לשלושה ילדים כ"י, הבנתי שעלי לקום ולעשות צעד חדש. אם אין מי שישיר את השירים, אשיר אותם בעצמי.
מרגש להיזכר, כי דווקא התסכול הגדול של חוסר ההצלחה להעביר את השירים הלאה, גרם לכך שעליתי בעצמי על במות והתחלתי לשיר. בהמשך גם הוצאתי אלבומים מקוריים עם שירים שלי".

הבחירה בטוב

לאה ואליסיה, כשהתחלתן לקיים מצוות, חשבתן שיהיה עליכן לעזוב את המקצוע? איך הרגשתן עם זה?

אליסיה פררו משיבה: "נולדתי למשפחה מסורתית ומחוברת לאמונה בסביבה לא דתית כלל. זכיתי להכיר את דרך התורה. התחלתי ללמוד השקפה, ובעקבות זאת להתבונן יותר לעומק מהן המילים שאני שרה, ואלו מסרים אני מוסרת. הרגשתי שאינני מסוגלת יותר להגות מילים שלא תואמות להבנות שהתווספו לחיי. במהלך דרכי בתשובה, למדתי שלב אחרי שלב את המצוות וההנהגות החדשות, והיה בסיסי עבורי לאחד בין המלל שנמסר ממני לבין ההשקפה שלי.

"זו הייתה ההכרעה עבורי. מצד אחד המסגרת המוכתבת שקיימת בעולם של המוזיקה הקלאסית התאימה לי. זהו עולם יציב, מסודר ומאורגן. הערכתי את האנשים שעבדתי איתם, ובוודאי שאהבתי את המוזיקה כשלעצמה. אך המסר של המוזיקה... שם התחיל הקונפליקט: המלים, המסרים, הם אלו שהובילו אותי להבין שאינני יכולה יותר לעסוק במקצוע הזה.

"מפתיע לשמוע, אך עניין עזיבת המקצוע היה ברור ופשוט עבורי. ההרגשה שלי הייתה רגועה ושלווה עם העזיבה. זה הגיע ממקום שלם, ולא רציתי עוד לחזור לתחום. לא כאב לי, ובהסתכלות לאחור אני מבינה, שעברתי את זה בהרבה רחמים וסייעתא דשמיא".

לאה דרור משתפת אף היא בעזיבתה: "כשהתגיירתי בכיתה י', שמעתי במעורפל על האיסור לשיר מול גברים. השירה לא הייתה אז מקצוע עבורי, אלא יותר תחביב אהוב מאד. השתתפתי אז בלהקה העירונית ובמקהלת בית הספר, ולא הייתי מסוגלת לעזוב. מרוב קושי להיפרד מהשירה, התעלמתי מברור העניין לאשורו ונותרתי עם נקיפות מצפון עזות. אולם עם הזמן התחזקתי יותר ויותר, ובתחילת כיתה י"ב למדתי את ההלכה והבנתי שלא אוכל להמשיך כך. כל הלכה שלמדנו, התייחסנו ברצינות גמורה ומיד ביקשנו לקיים. והפעם, היה לי מאד קשה להפסיק לשיר, אך החלטתי שאם אני רוצה לקיים את רצון ה', עלי לקפוץ למים ולהפסיק.

"אמי עודדה אותי ואמרה לי: 'עכשיו זה הניסיון שלך. עוד מעט תסיימי תיכון, תעזבי את המקהלה והניסיון שלך יסתיים. אבל לך כבר לא תהיה הזכות של העמידה בניסיון... עכשיו זה הזמן להחליט ולבחור בטוב'. ואכן, הבנתי שאם אמשיך לחשוב ולהתלבט, לא אתקדם לעולם. הפסקתי לשיר בבת אחת.

"אני זוכרת את אותו יום במדויק: קבלתי סולו מכובד של שיר שלם. הקלטתי את עצמי באולפן, ואחרי הטקס, בלי לחשוב יותר מדי, נגשתי למאמן בית הספר, ואמרתי לו שאני עוזבת את המקהלה. הוא היה המום, לא הספיק להוציא מילה אחת מפיו, וכבר הסתובבתי והלכתי הביתה. לא עיכלתי את מה שעשיתי. במשך הדרך הביתה אמרתי לעצמי שוב ושוב: 'מה עשית? מה עשית?' כשהגעתי הביתה, פשוט התחלתי לבכות...

"ודווקא באותו שבוע הציעו לי הצעה קוסמת במיוחד: להקליט דיסק עם זמר מפורסם. הסתכלתי לשמים, וידעתי שזו לא הצעה מהם, אלא ניסיון מיוחד מהקב"ה. עזבתי את הלהקה, אני כבר לא שרה מול בנים, ועכשיו כזו הצעה?! הרגשתי שה' בוחן אותי ואומר: 'בואי נראה עד כמה את הולכת עד אלי'. וכמובן, זכיתי וסירבתי להצעה. היה לי ברור שזה משמים, והידיעה הזו נתנה לי כוח להתגבר על הדחף הראשוני".

האם חשבתן אי פעם שתעבדו בתחום השירה הנשית בציבור החרדי?

"ממש לא". משיבה קולטניוק. "זה היה נראה לי משהו לא הגיוני, במיוחד שאני שרה שירים מקוריים. מי יכיר אותי? מי תרצה לשמוע שירים שהיא מעולם לא שמעה קודם ברדיו או איפשהו? לכן דחיתי את זה במשך שנים. נראה היה לי שזו תהיה התפשרות על משהו דל מדי שלא שווה להתחיל אותו. למזלי, האמונה בשירים ובשליחות שבהם, גרמה לי בסופו של דבר להתגבר ולהעז. ברוך ה', אני לא יכולה לתאר לעצמי את החיים שלי מבלי שהייתי מגשימה את השליחות החשובה הזאת".

אליסיה פררו גם היא סברה שאין סיכוי כזה: "באותו שלב הכרתי בעיקר את עולם המוזיקה הקלאסית. לא הייתי חשופה לשום אומנות דתית, וגם לא ידעתי מה היא המהות של האומנות בדרך ה', כך לא ידעתי כי בעצם יש עולם מוזיקאלי שלם שהוא אפשרי עבורי. הפסקתי לשיר ולא ידעתי במה אעסוק. זמן מה לא עבדתי כלל.

"לאחר מכן למדתי חינוך מוזיקאלי לגיל הרך והתחלתי לעסוק בכך. עבדתי כמורה למוזיקה קלאסית בחוגים, כהמשך להיותי בתחום הזה. עם הזמן התחלתי גם ללמד בגנים ריתמוסיקה רגילה, בצמוד למערך נושאי הלימוד השנתיים בגן. עניין השירה מבחינתי, נסגר לחלוטין. לא חשבתי שאי פעם אחזור לזה".

לאה דרור גם היא הייתה מוכנה לעזוב את התחום לצמיתות: "ברגע שעזבתי את מקהלת בית הספר, לא ידעתי מתי אחזור לבמה. מבחינתי זה היה ויתור לתמיד".

בחזרה לשירה

לבסוף, העזיבה התבררה כזמנית. כיצד חזרתן לתחום השירה?

לאה דרור משחזרת את ימי צעירותה: "לאחר שסיימתי את כיתה י"ב, עברתי ללמוד במדרשת 'אור חיה' בירושלים. שם גילתה האם בית כי אני שרה יפה, וביקשו ממני לשיר לפני בנות ונשים בכנס הארצי בכ"ב שבט, יום ההסתלקות של הרבנית חיה מושקא. ההזמנה הפתיעה אותי מאד, ומאז הכול היסטוריה. הוזמנתי שנה אחרי שנה לשיר בכנס הארצי בבנייני האומה, ובעקבות הפרסום הרב, נקראתי לשיר באירועים נוספים.

"במשך תקופה ארוכה הופעתי בכנסים של נשות חב"ד, ולפני כארבע שנים שדרגתי את המופע שלי עם הסיפור האישי, והוספתי קטעי מולטימדיה מרגשים, בשילוב שחקנים מיומנים המציגים את מעמד בית הדין. בכל פעם שאנו מגיעים לשלב בו הדיינים אומרים לי לחכות בחוץ, ואני ממתינה לתשובה הגורלית אם אזכה להיכנס לעם היהודי, המתח בקהל מורגש בשיאו. וכשאני מוכנסת וקוראת 'שמע ישראל', נשים תמיד פורצות בבכי יחד אתי, וכולנו מקבלות עול מלכות שמים בהתרגשות עמוקה. אלו הם רגעים מלאי עוצמה, שלעולם לא יישכחו ממני. ובבימה, בשיתוף שירה וסיפור, אני מעבירה את החוויה המרטיטה גם לצופות. עם התוכנית הזו נכנסתי לציבור החרדי, הופעתי בפני גמלאיות, במתנ"סים, בתוכניות סמינרים, והמשכתי בתוכניות שירה שונות".

ציפי קולטניוק משחזרת גם היא את חזרתה לשירה: "הפעם הראשונה ששרתי מול קהל הייתה כששרתי שיר אחד בהתנדבות לפני קבוצה נשים במסיבת חנוכה. זו הייתה הקפיצה שלי למים, וזה היה צעד משמעותי מאד עבורי. זה נתן לי המון, ואחרי חודשיים כבר הופעתי מופע מלא בפני קהל של מאה נשים. פשוט התחלתי.

"בהתחלה היו תגובות מופתעות מאד. גם מבני המשפחה שלא ציפו שזה מה שאעשה, וגם מחברות. הרי לא הייתי ילדה שחולמת לשיר מאז ומעולם, להיפך, הייתי מופנמת מאד. כותבת, מאמנת, אבל מעדיפה להישאר מאחור. והנה, ברוך ה', יש לי היום הופעות, הרצאות וסדנאות שבהן אני מעבירה תכנים של אמונה וערך עצמי רוחני, בעזרת השירים שלי.

"זה באמת היה מפתיע. עד היום אני מקבלת הרבה תגובות מופתעות מנשים לא דתיות. הן מתפעלות מאד מזמרת שהיא יוצרת מקורית, מהאומץ שלי לשיר על תכנים אמיתיים, חשופים, ומהיכולת לדבר על עצמי ועל האמונה בגובה העיניים. רבות חושבות שאני חוזרת בתשובה, וזו זכות בשבילי להראות שגם לחרדית מבית יש לבטים בדרך, ובעצם כולנו חוזרות בתשובה בכל פעם מחדש".

"יום אחד ישבתי עם חברה טובה, פסנתרנית במקצועה", מספרת לנו גם אליסיה. "היא התחילה לנגן שירים חסידיים שלא הכרתי כלל. המילים היו פסוקי התהלים הקדושים. אהבתי אותם מאד, ופתאום שוב רציתי לשיר. לשיר משהו אחר שלא ידעתי שקיים. חוץ משירי חגים שלימדו אותנו בבית הספר, השירים האלו היו עם כוונות אחרות, אמירות שונות.

"מה שהחזיר אותי אל המוזיקה גם כן היו המסרים. רציתי לשיר שירי נשמה שפותחים את הלב לאמונה ולשמחה. עד היום אני זוכרת את ההופעה הראשונה שלי במתנ"ס בהרצליה לאחר הרצאתה של הרבנית שולמית פישר. זו גם הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אותה. לאחר מכן בניתי תוכנית ועוד תוכנית, ואט אט חזרתי לשיר מול קהל נשים.

"תחילת הדרך הייתה מאוד מהוססת, מסיבות שונות. התלבטתי האם זה צנוע לאישה לעמוד ולשיר מול נשים. אך היום אני שרה לנשים חרדיות מבית, ורואה שגם הן זקוקות להתרגשות של השירה, ולשמחה שהיא מביאה בכנפיה. נוכחתי לראות כי כל מהלך בחיינו זה שיעור. יש שירים שהם כמו שיעור... שיעור פשוט עם מנגינה. וגם שיר עם מסר אמתי יכול לגרום לאישה להבין דברים בדרך אחרת וחדשה.

"כיום אני שרה בערבי נשים מסוגים שונים, אירועים גדולים או אירועים קטנים בבתים. את התוכנית אני מרכיבה בהתאם לצורכי המזמינה, ומשלבת קטעי שירה עם דברי התחזקות ואמונה בין השירים. המסר העיקרי שלי היום הוא 'הטוב שבך', והוא מובע גם בשיר וגם במלל".

צלילים יהודיים

לדעתכן, מהו שיר יהודי אמתי?

"רק לאחר שחזרתי בתשובה", אומרת פררו, "הבנתי שביהדות, האומנות כאומנות אינה היעד. לא השיר כשלעצמו, לא הציור כשלעצמו, לא התנועה או הריקוד כשלעצמם. האומנות ביהדות הינה כלי עבור האדם. כלי לתשובה, להתרוממות, כלי לשינוי, בהתאם לדרך שבה היא משפיעה על העוסק בה. תוך כדי עבודה אומנותית האדם מקבל מידע, מגלה על עצמו כוחות, חולשות, מתמודד ובוחר. ולהרגשתי, אומנות שמחזירה בתשובה את האמן, תחזיר בתשובה גם את הצופה או את המקשיב לה. האומנות מובילה לבניה שיכולה להיות חיובית או חס ושלום שלילית.

"חוויתי זאת באופן אישי, כאשר פעם ניגשה אלי אישה בחתונה בבני ברק וסיפרה לי שהייתה בהופעה שלי, ובעקבות דברים שאמרתי אז, היא החליטה לכסות את ראשה, ברוך ה'. פעם אחרת הופעתי לבנות מדרשת 'שלהבת', ונכחה שם צעירה שהסיחה את דעתי לא מעט תוך כדי ההופעה. היא נראתה לי כלל לא קשובה. היה זה ערב שעסקתי בנושא ההכנה לתענית אסתר ולפורים, בשירה ובהרצאה. בסוף הערב ניגשה אלי אותה צעירה ואמרה לי שבעקבות הדברים היא החליטה לצום בפעם ראשונה בחייה. זה ממש הפתיע אותי, ושימח. וגם היווה לימוד נוסף עבורי לא לשפוט אחרים..."

"שיר יהודי זהו שיר שנוגע בעצם הנשמה". מגדירה לנו ציפי קולטניוק. "שיר שגורם להתעוררות של רגש חיובי כמו שמחה, קרבת השם, ורצון לשינוי. הכוח של המוסיקה הוא אדיר, המוזיקה משפיעה בצורה עמוקה מאד, ומגיעה למקומות ששום רעיון שכלי לא היה מגיע. לכן יש פה זכות וגם אחריות גדולה להצליח להעביר מסרים עמוקים דרך השירים, מסרים שיוצרים תפנית ומביאים אור לנשמה. ובנוסף לכך, עלינו לדאוג שההשראה תגיע ממקומות גבוהים ומחוברים".

"שירה יהודית היא לא רק ההבדל של מי שומע אותנו, ולא רק אלו מילים שרים", מעמיקה לאה דרור. "בנוסף לרובד החיצוני של השיר, ישנו גם העומק הפנימי - הלחן. והלחן מגיע מעולם המחשבה. ידוע, בשם גדולי החסידות, כי מוזיקה פועלת על הנפש וחודרת בלי מחסומים. בדיוק כמו שמוזיקה שקטה עושה מצב רוח מסוים, ומוזיקה סוערת גורמת למצב רוח שונה לחלוטין, ועוד הרבה יותר מכך.

"עם כל אהבתי למוזיקה קלאסית, לאחר שהתגיירתי הרגשתי כי המקור שלה איננו טהור וטוב, והפסקתי לנגן אותה. המוזיקאים חיו חיי הוללות וטומאה, ומוזיקה של גוי בלי נפש אלוקית איננה מתאימה לנשמה יהודית. זה ניסיון לא קל עבורי, ישנם לחנים שאהבתי מאד, ובכל אופן משתדלת להימנע מהם ככל האפשר, ומרגישה שהם משפיעים עלי לא טוב. רק צדיקים גדולים יכלו לגייר ניגונים גויים ולהפוך את עולם המחשבה הטמון בהם. היום, כשאני שומעת על שירים 'מגוירים' שהתאימו להם מילים חדשות, מותאמות, זה מאד מפריע לי. כי שירה של יהודים היא שירה שכולה קדושה, גם בלחן, גם במילים וגם בזהות מי ששר אותה. וכפי שאמרו צדיקים: 'הכוח של האומה טמון בשיריה'".