הידברות לנוער: עושים באהבה או לא עושים בכלל?!

"עושים באהבה או לא עושים בכלל!". מכירים את המשפט הזה?

אני לא בדיוק זוכר מאיפה הוא אבל הוא עושה לי טעם לחומוס משום מה.

ט"ו באב, חג האהבה היהודי, כבר באוויר, וכמה הוא חשוב ואקטואלי דווקא בימים האלה. בימים בהם עם ישראל שסוי ומוצף בתקשורת עוינת המפרדת ומחלקת אותנו, הנה יום ההצלה מגיע.

אז בואו נדבר קצת על הרגש המתוק הזה, אהבה.

אני חוזר רגע למשפט מעורר התיאבון הזה שלמעלה – "עושים באהבה או לא עושים בכלל". האם לדעתכם הוא נכון? האם באמת צריכים לעשות רק באהבה, ואם לא – אז לא עושים כלום, פשוט מתבטלים? נראה שהמשפט הזה נשמע טוב ונעים, אבל לצערנו הרב, הוא בדיוק השקר שמלמד אותנו העולם המערבי. התורה מלמדת אותנו את הפירוש האמיתי למה היא אהבה.

אז, מה היא אהבה באמת?

הרבה שואלים, אך לא יודעים לענות. אהבה זאת אהבה, הם עונים. כמה נעים ונוח לקבל תשובה כזאת, כי האמת היא שאהבה היא רגש טהור ונעים כל כך, שמילים בהחלט יכולות להגביל אותה. אבל היא גם יכולה לתעתע בנו מאוד, כך אומרים לפחות אלו שנכשלו בה – "האהבה מעוורת".

אך דווקא למילה העצומה הזאת יש הגדרה פשוטה וברורה – אהבה = נתינה.

כאשר אני נותן מעצמי, מהכוח ומהזמן שלי, אני מראה את אהבתי ולומד להתמסר. האהבה האמתית נגלית כשהיא באה מתוך הקרבה, מסירות נפש אמתית ובזמנים הכי לא נוחים. רק אז אנו מסוגלים לראות באמת האם אנחנו אוהבים, או רק נמצאים במקום שנוח לנו לאהוב, כי אנו מרוויחים ממישהו משהו, ואם אוהבים אותנו באמת.

ישנם הרבה מדורי רכילות בעיתונים וגם שיחות בין חברים על זוגות חברים שנפרדו אחרי זמן ממושך. זה נהיה "ביג דיל", מפורסם לכולם ונהיית שיחת היום. אבל האמת היא שבעצם לא הייתה שם אהבה אמתית מלכתחילה. האהבה, כפי שאמרנו קודם, לא תלויה באם נוח או לא נוח לי לתת או להזמין משהו למסעדה או לסרט, וכשאנחנו לא מסתדרים – אז נפרד. האהבה האמתית היא דווקא ממקום של התמסרות, ומגיעה ממחויבות אחד לשני דווקא בזמנים שקשה, כשלא מסתדרים ויש חלוקות, ובכל זאת אנו מוצאים את המקום להקריב, להתמסר באמת ולתת מעצמנו בשביל לשמור על האחדות.

כשאין מחויבות, הכי קל לוותר ולהיפרד. קל לוותר על משהו שלא התמסרנו אליו עד הסוף, אבל קשה לוותר על משהו שהתמסרנו אליו בכל כוחותינו ולבנו.

כשיש מחויבות בין זוג, כמו בזמן נישואין, בהם בני האדם קשורים לא רק בגוף אלא גם בנשמתם, זאת אומרת מכל הבחינות כולן, רק אז מתחילה באמת ההתמסרות האמתית ומבחן הנתינה שבונה אהבת אמת.

אהבת הקב"ה וההורים שלנו, לדוגמה, היא אהבה אמתית מתוך התמסרות נצחית אלינו כבנים, היא אהבה ללא תנאי ולנצח נצחים.

אם מצאתם סיבה בגללה אנשים אוהבים להיות לידכם, שהיא לא פשוט מי שאתם, הגיע הזמן לחשוב שוב האם אוהבים אותנו או לא.

אם תרצו, "יום האהבה" הוא חגיגת אמונה אמיתית!

האהבה, למעשה, היא ההוכחה הבלתי מדעית שיש לנו לקיומו הבלתי מסויג של הבורא.

איך אנחנו יודעים? טבע של האדם ושאר בעלי החיים והצומח הוא אגואיסטי, דואג לעצמו קודם לפני שהוא מתחשב באחרים. האהבה האמתית היא הקצה הקיצוני השוני של האגואיסטיות הטבעית של האדם, וכל כולה מתמקדת בנתינה, בחסד ובהקרבה אמתיים וטהורים, בלי שום תנאי ולכל אחד. היא נרכשת ע"י הקרבה ועמל אמיתי על המידות הטבעיות שלנו.

הקב"ה מחייה כל אחד מאתנו באהבה אינסופית ובלתי ניתנת להשגה בכל רגע ממש, בכל רגע אנחנו נבראים מחדש ומקבלים את כל הטוב שסובב אותנו, כל רגע ממש!

לא תראו אף ישות חומרית בעולם הזה שיש לה אהבה עצומה כל כך, אמתית, טהורה וללא כל תנאי בפני אף בריאה בעולם, לא משנה כמה היא טובה או רעה כלפיו, שמקבלת בכל פעם את הכי טוב שלה.

האהבה היא ההוכחה הנצחית לבורא!

יום אהבה אמיתי שמח!