חציית המדבר – בני ישראל כמשל לאתגרי החיים שלנו

כמה פעמים התאכזבת שדברים לא הלכו בקלות, אף על פי שהשתדלת כל כך? עם המכשולים והעיכובים עשויות להגיע גם מחשבות שליליות ומעכבות, והאתגר הוא לא ליפול במלכודת הזאת ולא לאבד את האמונה.

חציית המדבר כמשל לאתגרי החיים שלנו

בפרשת השבוע משה רבנו מזכיר לעם ישראל את הדרך שהם עשו ממצרים ועד לארץ המובטחת במשך ארבעים שנה, ואת כל העיכובים והקשיים שהיו להם בדרך: "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא" (דברים ח', ב'). כלומר, רואות אנו שהדרך של עם ישראל לא הייתה קלה, אלא מרובת קשיים. פעם לא היה להם לחם עד שהגיע המן, ופעם אחרת המים היו מרים עד שה' המתיק להם אותם, או שבכלל לא היו להם מים עד שה' הוציא להם המים מהסלע, וכן הלאה.

המרחק ההיסטורי בינינו לבין דור המדבר, כמו גם העובדה שאת סיפור יצאת מצרים אנחנו מכירים עוד מתקופת הגן, יוצרים בינינו לבין אבותינו במדבר ניתוק רגשי. כלומר, אנחנו לא תופסות את העוצמות של הסיפורים האלו עד הסוף, ולכן מתקשות לשאוב חיזוק משמעותי מתוך הזדהות אמתית איתם. בואי נעשה תרגיל קטן. עצמי לרגע את העיניים, ודמייני את עצמך בשמש אוגוסט היוקדת בטיול שטח עם המשפחה דווקא במדבר יהודה... הכול הולך בדיוק כמו שדמיינת, אלא שאז, ככה באמצע המסלול, את מגלה שאת התיק עם המים והאוכל שכחתם בחניה... תחושת הצמא משתלטת עליך ועל הילדים. בחצי השעה הבאה כולם כבר מתחילים להראות סמני עצבנות ועייפות, בזאת שאחריה הלשון יבשה והדאגה מתחילה לצוף, כשאת מבינה שהדרך לסיום המסלול עוד ארוכה ואתם בסכנת תשישות והתייבשות אמתית... די, פקחי את העניים, חזרי למציאות ונשמי עמוק. עכשיו דמייני עם שלם נודד במדבר חולות לבנים, שנה אחר שנה, נשים וילדים, ומוצא את עצמו פעם אחר פעם מתמודד אל מול איתני המדבר עד אובדן האמונה במשה ובה'. עכשיו, יש סיכוי טוב שאת איתי, ומבינה שפה אנחנו מדברים על עם שלם שהתמודד עם מכשולים לא פשוטים, בלשון המעטה. מכשולים שלא אחת היו ממש בגדר חיים או מוות.

בואי נחזור אליך. אני לא יודעת איזה "מדבר" את צריכה לחצות, או אלו מכשולים הוא מביא איתו, אבל אני בטוחה שתוכלי עכשיו לשאוב חיזוק והשראה מדור המדבר ומדברי משה לבניו לקראת הכניסה לארץ.

הקול הפנימי שיוצא בעת צרה - משקף לנו את החוסן הפנימי שלנו

אז מה פשר הקשיים? אם נחזור לפסוק נמצא את התשובה: "...לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא" (דברים ח', ב'). כלומר, לנסות את עם ישראל כדי שיכירו את עצמם וידעו מה החוסן האמוני שלהם. לכן, באופן דומה, המסר עבורנו הוא ללמוד מה הקול הפנימי שמתנגן בתוכנו בעתות קושי. דווקא בעת קושי, בדרך בה את מגיבה, מתגלה ה"אני" הפנימי שלך. מתגלה, האם גם בעת קושי את ממשיכה לדבר אמונה, או לא. ואם לא, קיבלת הזדמנות להכיר את עצמך ולהתחיל לעבוד על המידות, לשנות דפוסי התנהגות ודפוסי מחשבה מעכבים, לבנות בתוכך חשיבה ושיח חיוביים, ולהתחיל מחדש חיים עם אמונה פנימית איתנה.

עצם הידיעה שהקשיים הם לטובתנו בונה את האמונה והחוסן הנפשי שלנו

בספר "שבילי האמונה" שחיברתי אני כותבת באריכות על מטרת הניסיונות ועל הדרך להתגבר ולהתמודד עם הקשיים, ואתן מתוכו כמה חיזוקים. תחילה, עלינו להאמין שהניסיונות הם בגדר "פיזיותרפיה אישית". כל אחד מקבל "אבזר עזר" לאימון, כל אחד מקבל את הניסיון הפרטי שלו שמאפשר לו לבנות את האישיות ולתקן את עצמו. בשלב השני, עצרי ונסי להיות נוכחת ברגע! להתבונן, ורק אז ללמוד ולשנות. חפשי גם ברגעים הקשים את האיתותים מה' מכל כיוון ודרך. השכילי להתבונן בעצמך וללמוד איך את מגיבה והאם התגובות שלך הולמות, וחשבי לאן ואיך את יכולה להוביל את עצמך לבנייה! כך שבסופו של דבר, הקשיים האלה הם לטובתנו, כפי שראינו בסוף הפסוק בדברים ח', ט"ז: "..לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ". אין ספק שעלינו להתפלל "אל תביאיני לידי ניסיון", אך כשהניסיונות כבר כאן - זוהי הדרך וזה הכיוון להתמודד עמם נכון!