דווקא בערב אני מתחיל לאכול. מה עושים?

אני בן 55, ומתמודד עם בעיית ההשמנה. כל היום מצליח לאכול מעט, אך בשעות הערב, כשאני חוזר הביתה, אני מתחיל לאכול ולא מצליח להפסיק, אשמח לדעת מה עלי לעשות, על מנת לשלוט ולשנות הרגל זה?

אכילה רבה לא מסודרת במהלך היום ובלילה היא הרגל לא טוב שצריך להיפטר ממנו.

ראשית, אסור לצום לאורך היום, משום שזה יוצר רעב שמרגישים בו רק בסיום היום.

אכילה מסודרת לאורך כל היום מאפשרת להגיע הביתה בתחושה נינוחה, ולאכול ארוחה מסודרת ומתוכננת. כאשר אוכלים באופן מסודר אפשר לשלוט באוכל במקום שהוא ישלוט בנו, וכתוצאה מכך אוכלים פחות, ומפסיקים כאשר מתקבל אות שובע.

חשוב מאוד כאשר מרגישים רעבים בדרך הביתה, לאכול משהו קטן כדי לא להגיע רעבים ולחוצים מדי. ניתן לאכול פרי, ירק או חטיף בריאות, ולשתות הרבה מים.

כאשר תתרגלו לכך, תגלו שאתם מגיעים לארוחה רעבים פחות, ושולטים בארוחה.

ניתן לשתות שתיה חמה, אשר משביעה וגורמת לתחושת שובע לאורך זמן, במיוחד בימים קרים, משום שמרכז הרעב והשובע במוח מושפע מטמפרטורה. כשקר לנו - עולה תחושת הרעב.

השתדלו לא לקנות פיתויים ופינוקים לבית. שימרו בבית רק נשנושים בריאים, כגון פירות, ירקות ואגוזים לא קלויים, שגם מהם יש לקחת רק בכמות קטנה.

חישבו היטב מה אתם מתכננים לאכול וכמה אתם אוכלים, קחו רק את המנה שתכננתם - ותיהנו מהאכילה. כאשר אוכלים עם ייסורי מצפון, הדבר מכעיס ומקשה על המשך שינוי ההרגלים וסדר יום.

עצרו את ההרגל של אכילה בלתי מבוקרת מיד כשנכנסים הביתה. חישבו באופן מודע ובדקו את עצמכם בכל פעם שאתם מגיעים ורוצים לאכול.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

יש בעיה שמטרידה אותי זמן רב. מדובר בחשש של אשתי מחיידקים ומכל דבר המזכיר משהו דומה, וגורם לנו להרבה חילוקי דעות. הדבר הפך לאובססיבי אצלה: לנקות את הבית לעיתים קרובות, ועם הרבה אקונומיקה. מה עושים?

העניין שאתה מתאר נמצא קצת "בתחום האפור", שכן ברור שיש להישמר מחיידקים ולהקפיד על היגיינה, אך אין גבול מוגדר בין התעסקות נורמלית בהיגיינה, להתעסקות אובססיבית.

עיסוק מוגזם בניקיון עלול לרמוז על קיומה של הפרעה טורדנית-כפייתית OCD, המאופיינת בקיום של מחשבות טורדניות, אשר מעוררות דחף לביצוע פעולות חוזרות, כגון התנהגות חוזרת של רחיצת ידיים, או בדיקה שהדלת נעולה. אלה יכולות להיות גם פעולות מנטליות, שרק האדם שסובל יודע עליהן (כמו ספירה, או חזרה על מילים בלב). הפעולה החוזרת נעשית במטרה להפחית מצוקה, אך אינה קשורה באופן מציאותי למה שאמורה למנוע. לדוגמה: "אם לא ארחץ ידיים אני עלול להביא הביתה חיידקים וכל המשפחה שלי תמות מזיהום", או "אני חייב לשטוף ידיים עם סבון 3 פעמים כדי לוודא שזה באמת נקי".

סוגים שכיחים של פעולות חוזרות במצבים כאלה הם ניקוי והימנעות מזיהומים (לא נוגעים בידיות של דלתות במקום ציבורי), בדיקה שלא נשכח משהו חשוב (כמו לנעול דלת או לסגור את הגז).

כיוון שמדובר בהפרעה קשה לזיהוי, שכן האדם הלוקה בה עושה דברים נורמליים, וההבדל הוא רק במידה או בכמות, וכיוון שלעיתים האדם עצמו מתבייש בבעיה שלו, הרבה פעמים האבחון נעשה בשלב מאוחר – רק כמה שנים לאחר שהתופעה החלה.

בד"כ הפנייה נעשית בשלב שהפעולות הכפייתיות גורמות להפרעה בתפקוד, והטיפול המומלץ הוא פסיכולוגי, לרוב מסוג CBT.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

אנו זוג בגיל 35. בביתנו 6 ילדים בגילאי 1-12. אני שמה את לבי לעובדה שחוץ משבתות, לא זכור לי פרק זמן יומי של ארוחה משותפת. שנינו עובדים, הבית דורש את שלו, אנו משוחחים הרבה במהלך היום מתייעצים ומשתפים טלפונית. האם חשובה שעת האכילה המשותפת, או שזו רק דרך לשמור על קשר זוגי והורי, וניתן למצוא דרכים נוספות אפשריות?

נשמע כי חייכם עמוסים וגדושים בעול פרנסה, גידול הילדים וניהול בית. נשמע כי אכן מצאתם ערוץ קשר טלפוני המאפשר לכם לחלוק את יומכם, לשתף ולחוות קשר.

לשאלתך - אכן ארוחה משותפת הינה רק מטרה לצורך תחזוקת הקשר. ניתן להשיג את המטרה בדרכים אחרות של שיתוף ותקשורת, אך לא סתם דרשו חז"ל כי גדולה לגימה המקרבת את הלבבות. אינו דומה בעל האוכל לבדו את הארוחה הטעימה שהכינה רעייתו, בשובו מאוחר מן העבודה, לבעל ואישה הסועדים יחד.

אם לא אפשרי ביום יום לשמור על ארוחה משותפת, מה דעתך לשתות יחד עם בעלך כוס קפה ועוגה, ובכך להקדיש זמן איכות בתוספת מזון גשמי ורוחני? אולי תוכלו לתאם ביניכם בתחילת השבוע, באלו ימים כן תוכלו לסעוד יחד, ולחוות את האיכות של שיחה מקרבת עם מזון לגוף ולנשמה.

(אסתי בראון, עו"ס קלינית. מתמחה בטיפול בגישה הנרטיבית בנוער ובמבוגרים, וב-IPT)