איך תדעי אם חצית קווים אדומים בחינוך?

לפני כשבועיים קיבלתי מייל מאישה ששלחה לי לתיבת המייל, וכך היא כתבה: "רציתי לדעת, למה זו פשיטת רגל להכות ילד? אני לא אמא שמכה הרבה, אך אני מודה שאני משתמשת בהכאה כאפשרות שלפעמים עוזרת לי להרגיע ולגרום לילדים להקשיב. שוב תודה לך על הכל, ואודה מאד לתשובתך ועזרתך".     

וזה מה שעניתי לה.

"שלום, אמא יקרה,

אני מעריכה מאד את הכנות והרצון שלך לשנות, ואענה בשמחה לשאלתך.

אני מבינה אותך, כאמא, שלפעמים מכה היא פתרון קל ונוח. עם זאת, אני לא מסכימה אתו כלל, כפי שהבנת... הייתי רוצה שכאשר את רוצה להכות, תשאלי את עצמך:

1. למה את עושה את זה?

2. האם את באמת חושבת שזה עוזר וחינוכי? או שפשוט עצם ההפחדה והכאב מונעים מהעולל הקטן להמשיך בהתנהגותו הלא טובה, וזה רק כלי עזר לשלוט במצב וקצת להרגיע עצבים? וזו התפרצות רגשית שלך כאמא?

הרי כולנו ההורים יודעים שזה אולי יעזור עד גיל מסוים. אח"כ זה כבר לא יהיה אפקטיבי, כי הילד יגדל, וזה לא יעזור לכלום...

מטרת החינוך, או כל פעולה חינוכית, היא לעזור לילד לגדול, להטמיע ערכים וכו', ולא במטרה לשלוט בו ולסדר עניינים... לזה לא קיבלנו רשות ממי שהפקיד בידינו את ילדיו.

הרב יחיאל יעקובזון מפרט בספרו "אל תחטאו בילד", חלק ראשון וזה חלק תמצית דבריו: 'חוסנם הנפשי של ילדים בדורנו הוא מעורער, ולכן אין להם יכולת נפשית לסבול עונשים כאלה', 'אנו ההורים היראים לדבר ד' לא מסוגלים לשמור על גדרי ההלכה – להכות שלא מתוך כעס'. את היתר תוכלי להמשיך לקראו בספרו של הרב".

עד כאן מה שכתבתי לאותה אישה.

הורים רבים מוצאים את עצמם חסרי אונים למול ילדים לא ממושמעים או מתחצפים, ואין להם ברירה אלא להשתמש בדרך של הכאה, התפרצויות וכעס.

אך ודאי שכל אחד מבפנים כועס גם על עצמו על שהגיע למצב כזה, וזה מוסיף עוד תסכול וכעס. והורים רבים שואלים, מה עם "חושך שבטו"?

האם גם מכה קלה אסורה?

כיצד בדורות עברו השתמשו בהכאה לצורך חינוך?

היסוד והבסיס הוא שהמרים יד על חברו נקרא רשע, ויש על כך איסור מפורש מן התורה, "ויאמר לרשע למה תכה רעך", וכך נפסק בשולחן ערוך הלכות חובל ומזיק (סי תכ סע"א), "ואין שום היתר להכות אף אדם", והיריעה ההלכתית בנושא ארוכה וברורה ללא עוררין.

ואכן, יש לאב ולרב היתר להכות בצורה מסוימת ותחת מגבלות מסוימות. מי שקורא את הדברים בשטחיות ומצטט פסוקים מבלי להתייחס לכל ההגבלות שחז"ל הטילו במקור על ההיתר הזה, הוא כאדם שאומר שמותר לאכול "פרה" מבלי להתייחס להלכות שחיטה וטריפות...

ההיתר להכות הוא רק במקרה של:

1. ידיעה ברורה שנעשה עוול ללא שום ספק.
2. הכאה רק לעיתים רחוקות.
3. רק מתוך כוונה מלאה לתיקון.
4. הכאה קלה בלבד, ורק במקומות לא רגישים כמו פנים וכדומה.
5. שהלב לא מרגיש כעס אלא חמלה אמתית (ושהאדם מחובר לעצמו ויודע מה הוא מרגיש – אם הוא אומר בתשובה לשאלה מה אתה מרגיש – "כלום", זו הוכחה שהוא אינו יודע מה הוא מרגיש, ואין לו היתר).
6. אך ורק כחלק ממערכת חינוכית שלמה וברורה (בשביל ליצור את זה יש ללמוד, להשקיע ולהתאמן, לא מספיק רק לקרוא ספר).
7. מי שלא עומד בתנאים הללו ומכה את ילדיו, הוא כאדם שאוכל פרה ללא שום כשרות, כי מותר לאכול "פרות".

ממשיך הרב יחיאל יעקבזון ואומר, "כל אחת מטענות אלו כשלעצמה יכולה להיות נכונה, ואולי גם כולן יחד נכונות. לעניינו אין זה משנה. כי לענייננו השאלה אינה מה הגורם, אלא מהי התוצאה? זה לא משנה מה גרם לשינוי המציאות, אלא מהי המציאות כיום. ובנקודה זו כולם תמימי דעים - כל פעילי החינוך, כל המחנכים המנוסים - כולם מסכימים: במציאות של היום, הנזקים שעונשי ההכאה גורמים הם מזעזעים".

שימי לב, וזה העיקר: הורה שיש לו מערכת חינוכית בבית, והוא יודע מה הוא עושה עם הילדים, פשוט לא צריך להכות... ומי שאין לו מערכת חינוכית, והוא פועל על פי תחושות והשערות ודעות מבלי לימוד אישי והתאמה לבית שלו, אין לו שום היתר הלכתי להכות... והוא עובר על איסור מפורש מן התורה בכל מכה ומכה ועושה נזק בידיים.

רבי יעקב קמינצקי זצוק"ל, כותב,על שינוי שיטת החינוך והלמידה מדורות ראשונים לדורנו: "יסוד הדבר בכל אלה לפי דעתי הוא... גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. המעשה הוא שמגדיר את צורת מצוות הלימוד, אופן הקיום וחומר הנלמד צורתו ותוכנו. ולפיכך, עם שינוי העיתים וחליפת הדורות, משתנים אופני הלימוד וחלקי התורה הנלמדים" (אמת ליעקב, אבות פ"ה). כלומר, התוצאות בשטח, ה"מעשה", הם המגדירים כיצד ללמוד, כיצד לחנך.

לפעמים זה לא קל להיות הורה, בפרט אם לא קיבלת הדרכה ברורה ומסודרת שכוללת הנחייה אישית, אבל כן צריך לעשות סדר בראש.

צריך לדעת שאם נכשלתי והרמתי ידיים, זה כישלון, וצריך לחשוב מה עושים כדי לשנות את זה, ולא להיתלות בפסוקים בשביל להצדיק טעויות. המחיר של זה הוא כבד מאד מאד.

ממש כבד.

אם כך, אז מה כן?

כל מערכת החינוך בנויה על סמכות, ועל ציות לסמכות. לא על התכופפות למישהו שהוא חזק ממני פיזית. הכאה סותרת את כל הסמכות מעיקרה.

לכן חשוב מאד להסכים להשקיע זמן וכוחות בשביל ללמוד, לדעת וליישם - כיצד בונים ילד, כיצד מניעים אותו לפעולה מרצונו, כיצד בונים קשר אמתי וסמכות אמתית, שדרכם אפשר להנחות ולהעביר כל דבר שאנו, ההורים, רוצים.

השלב הראשון הוא בניית סמכות ומשמעת כללית בבית.

אך קודם לכל - חשובים הרצון, התקווה שיש דרך אפשרית, הנכונות ולקיחת האחריות על הפיקדונות שהקב"ה הפקיד בידינו, שהם לדורי דורות, ותפילה לבורא עולם שנעשה את תפקידנו בשלימות וללא חטא ח"ו.

בהצלחה!

הרב יוחנן ויוכי דנחי – תומכים רגשיים רב תחומיים ומנחי הורים, מומחים למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת Yd0548414745@imahut.org.il