כך נעבור את החורף בלי דיכאון ובלי השמנה

אני בחורה בת 28 והייתי רוצה לדעת, האם אכילת פחמימות יכולה לעזור כטיפול בדיכאון חורף? ואיך אפשר לטפל מבלי לעלות במשקל?

אכן כן, קיים קשר פיזיולוגי בין החורף לבין הרצון במתוק או פחמימות באופן כללי.

ישנו חומר הנקרא סרוטונין, הנוצר ע"י תאי עצב במוח. חומר זה משפיע על ההתנהגות. הוא משפר מצב רוח, מרגיע, מגביר עייפות ומווסת את חום הגוף.

ייצורו של הסרוטונין עולה כאשר התפריט עשיר בפחמימות.

כדי לשמור על המשקל בחורף ולהישאר בריאים, יש לצרוך מוצרי מזון המכילים פחמימות מורכבות, כגון לחם, קרקרים, אורז, תפו"א, ופסטה. כאשר מכניסים מזון מסוג זה לתפריט באופן מבוקר, תיגרם עליה בריכוז הסרוטונין במוח, וכתוצאה מכך למצב רוח טוב ולהרגשת שובע לזמן ממושך יותר מאשר לאחר אכילת ממתקים.

אך יחד עם זאת, אין לשכוח את הפירות והירקות, שחשובים מאוד לתפריט. הפתרון הוא לשלב בתפריט מרקי ירקות דלי קלוריות וסלטי ירקות, יחד עם פחמימות מלאות כגון אורז מלא, חיטה מלאה, פסטה מלאה וקטניות.

יש להקפיד על מרק נטול תפו"א, בטטות או תירס, ולהיזהר מאבקות מרק מסוימות, המכילות כמות גדולה מאוד של קלוריות. למי שרוצה להימנע מהשמנה, מומלץ לא להוסיף שקדי מרק או קרוטונים למרק, אלא ירקות מבושלים, או מעט קרוטונים שהוכנו בבית עם שמן זית.

הגישה התזונתית, יחד עם שינוי התנהגותי וחשיבתי, היא אחת הדרכים הטובות ביותר לטפל בתחושת הדיכאון ולהתמודד טוב יותר עם מצבים קשים.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

אשתי אישה טובה מאוד. מה שקשה לי זה שהיא עדינה מאוד. אני לא יכול להעיר לה על שום דבר, כי כל דבר שאני אומר - היא פשוט נעלבת. אני חושב שמותר לכל אדם להעיר על דברים שמפריעים לו, אבל בצורה כזאת אני לא יכול אף פעם לומר את דעתי. אפשר לגרום לאדם להיות פחות עדין ופחות רכרוכי? אני מרגיש שזה פשוט מרגיז אותי.

אשתך אישה טובה ועדינה, וכיוון שכך, היא גם נעלבת מהר מכל דבר.

אני לא בטוחה שהיית נהנה יותר מאישה חסרת עדינות ופגיעה פחות.

את האופי קשה לשנות, ולכן שנה אתה את התנהגותך, ותראה ברכה ביחסיך עם אשתך.

למה אני מתכוונת?

במקום להעיר לאשתך - תאיר לאשתך.

כלומר, לאדם שקט, ענוותן ועדין מדברים בשפה המתאימה לו.

ייתכן שהשפה הזו קשה לך מעט, אבל אולי על ידי שימושך בה, היא תיהפך לבת לווייתך, ועוד תודה לאשתך על אופייה.

נסה מהיום לא להרבות בהערות, אלא להרבות בהארות. דבר על הדברים היפים שהיא עושה, על הצלחות שלה, על ההערכה שלך למעשיה.

ואם ביחד עם זה גם תזרוק מילה קטנה של בקשה לשינוי, היא לא תיפגע, ותרצה לשנות.

כששופכים אור על החיים, הם נעשים פתאום מוארים, גם אם מתחבאת בהם נקודה אחת של שחור.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

בבית שלנו, לעיתים אנו מרגישים כמי שמדברים אל הקירות - אני צריכה שוב ושוב להזכיר לבנות לעשות את שיעורי הבית שלהן, אך הן מתעלמות מדברי. בסופו של דבר, הן כן עושות את שיעורי הבית, חצי שעה לפני שהן הולכות לישון, ובעלי ואני ומרגישים מתוסכלים מאוד מכך. מה אפשר לעשות?

לפעמים, כאשר קורים מצבים כמו שאת מתארת, ז"א שאנו מבקשים דבר מהילדים, והם לא עושים, כדאי לעצור ולעשות "רגע חושבים". אם אני מבקשת שוב ושוב, והם לא עושים מה שמתבקשים, אז מה התועלת של התזכורות שלי? האם יש אולי משהו מועיל יותר? אפשר, למשל, להכניס את שיעורי הבית ל"סדר היום", ולהחליט שרק לאחר ששיעורי הבית עשויים, אז יוצאים לשחק / מקבלים משהו טעים וכו'? או לדרבן את הבנות שמי שגומרת את שיעורי הבית עד שעה מסיומת, תקבל פרס / הטבה מסוימת. מה שבטוח זה שתזכורות חוזרות ונשנות, לרוב אינן מועילות, אלא מזיקות. הן מחלישות אותנו בעיני הילדים, ובעינינו שלנו...

(אסתר נזרי, סופרת, מרצה, מטפלת ב-EFT, ומתמחה בניתוח התנהגות)