הורים יקרים, הבחור שלכם מחכה לפעקאלע מהבית

ושוב שולחים את הבחורים לישיבות. וזה קשה. כן. הבחורים בטוחים שרק להם קשה. הם לא יודעים שגם להורים קשה. הדאגה הטבעית של אמא האם הכל יהיה בסדר, האם יהיה לבן שלי טוב, האם לא יחסר לו כלום...

אבל, הורים יקרים, אני רוצה שתדעו: הבחור שלכם רוצה חום ואהבה! כן. פעם זה היה ברור. אבל עכשיו זה כבר פחות ברור. סוף סוף הוא בחור כארז, נראה שהוא מסתדר מצוין בלעדיכם, ו... והוא מתקשר ומחכה לאיזה משהו מהבית. שנביא לו איזה חבילה מהבית.

ואת שוברת את הראש: "מה, מה אני יכולה להביא לו? הרי בטח הוא היה רוצה משהו מיוחד. מה? מה אני יכולה לתת לו?"

אבל לא. הוא לא רוצה משהו מיוחד! הוא רוצה את אותה עוגה, שבבין הזמנים הוא לא נגע בה. הוא אמר שהוא לא אוהב אותה. אבל בישיבה? הוא ילקק את האצבעות. כי זה לא הטעם של העוגה, זה הטעם של הבית! קיבלתי פעקאלע מהבית.

בבין הזמנים הוא לא אמר את זה אפילו פעם אחת. כן. גם כשנמצאים בבית אף פעם לא מתגעגעים לבית. מתי מתחילים להתגעגע? כשיוצאים מהבית.

אותו דבר כאן: כשאתם שולחים לו חבילה. לא בטוח שהוא כ"כ צריך את התכולה. הוא צריך את הפעקאלע.

בחומש בראשית מתארת התורה שיעקב אבינו שלח בפעם השניה את בניו למצאים, הוא אמר להם: "קחו מזמרת הארץ בכליכם, מעט צרי, מעט דבש, נכאת ולוט בטנים ושקדים". אני לא מבין: יש לך פה עסק עם האיש הכי חזק בעולם! שכל האוצרות של מצרים בידיים שלו. ומה אתה מביא לו? קצת צרי, קצת דבש. זה כמעט לעשות ממנו צחוק. עדיף כבר להגיע בלי כלום מאשר לבא עם המשלוח מנות הדל הזה.

ההסבר מדהים: בהמשך הפסוק כתוב שנצנצה ביעקב רוח הקודש, והוא רמז להם שהאיש המפחיד הזה הוא לא אחר מאשר יוסף בכבודו ובעצמו: "וקל שד-י יתן לכם רחמים לפני האיש ושילח לכם את אחיכם אחר" - הכוונה ליוסף. זאת אומרת: יעקב אבינו ניסה לחשוב איך לשחד את האיש המפחיד הזה, והוא מצא את עצמו מכין לו פעקאלע. פעקאלע של אבא אוהב. והאחים מגיעים ליוסף ואומרים לו: שאבא שלנו שלח לך איזה חבילה. יוסף פותח ו... והוא לא מצליח להתאפק. הוא פורץ בבכי. אבא שלח לי פעקאלע. יוסף מחבק ומנשק את המעט צרי ומעט דבש. יוסף הגדול גדול פתאום חזר להיות יוסלה, הבן האהוב של אבא, והוא מתענג על הבטנים והשקדים שאבא ארז לי עם כל הלב והנשמה. את מי מעניין כעת כל האוצרות של מצרים??? כל הבר האינסופי שצברתי במצרים לא שווה כאין וכאפס למעט צרי ומעט דבש שאבא ארז לי עם כל הלב והנשמה.

כן. אמא יקרה: הבן שלך כבר בחור כארז. ואל תדאגי. יש ב"ה בישיבה אוכל בשפע. יש לו את כל מה שהוא צריך. לא צריך לדאוג. אבל יש משהו אחד שגם איש אדוני הארץ נמס ממנו. פעקאלע מאבא ואמא! הוא לא צריך את ה"תכולה", הוא לא צריך את ה"תוצרת". הוא צריך את החום ואהבה שיש בזה. ואת זה רק אתם יכולים לספק לו. את המכתב האוהב, ואת העוגה הפשוטה שאת מכינה ברגע, אך כעת בישיבה היא בשבילו מנה חמה.

באיחולי זמן חורף פורה, בריא, מוצלח ומנוצל לקרבת ד' ושטייגען גדול לכל בחורי שישראל שעליהם עומד העולם!