טענות בשקל: מה מפספסים מבקרי ההפגנה נגד התכנית הבזויה של התאגיד "כאן"?

אלפי בני האדם שהתאספו סמוך לבניין תאגיד השידור הציבורי בירושלים, במחאה על כבוד שמים, זכו להתעלמות מחדשות "כאן". כתבי הערוץ, אשר מסקרים בהתלהבות אירועים המתרחשים במוסקבה וביפן, בוושינגטון ובברלין, התקשו לסקר את ההפגנה שהתרחשה על מפתן דלתם. ככה זה כאשר אחראי התוכן בערוץ משוכנעים כי מקום עבודתם, שממומן ברובו המוחלט מכספינו, שייך להם. הענקת ביטוי לקבוצות השונות בעם ישראל מעולם לא היתה הצד החזק של אנשי התקשורת בישראל. ודאי לא במקרה כמו זה, כאשר הקבוצות הללו  מוחות כנגדם.

רק לאחר כיממה חלחלה הביקורת למגדלי השן וגרמה לראשי הערוץ להבין כי לא יוכלו להתעלם לגמרי מההפגנה ההמונית ומההד הציבורי הרב לו זכו המוחים, והחליטו לשדר כתבה על כך ב...שבת! האם ההחלטה לערוך כתבה על נושא כזה בעצם יום השבת היא התנהלות חסרת טעם בלבד? או מסר של בוז למממני הערוץ הרבים שהתרכזו מתחת לחלונותיהם מספר ימים קודם? שתי התשובות כנראה נכונות. בהערת אגב, לא ברור מדוע מאלצים את אזרחי ישראל לממן את חילולי השבת של הערוץ, שלמרות היותו ציבורי, הוא מפלה באופן גס את שומרי השבת בישראל כאשר הוא מפר ברגל גסה את יום המנוחה היהודי. אך זהו כבר נושא למאמר אחר.

חוק המואזין - לא, מאבק בכשרות בצה"ל - כן

השתיקה המהדהדת מכיוונו של הערוץ לא הותירה את הבמה ריקה לחלוטין כמובן. לבלרים נוטפי אג'נדה אנטי-יהודית מיהרו להשחיז את מקלדותיהם ולחדד את חצי ביקורותיהם כלפי המוחים. אם עלתה בליבכם תחילה המחשבה כי מובילי חופש הדיבור והביטוי, דוגלי הפלורליזם, ימהרו להתייצב שכם אחד עם המוחים ויטו כתף עם המפגינים הכאובים, שמלבד הצדק הכה ברור שהם מייצגים, גם מקיימים במחאתם את אחד העקרונות החשובים ביותר בדמוקרטיה – הזכות למחות, מסתבר כי זו הייתה מחשבת שווא. אמפתיה עם מפגינים ועקרונות כדוגמת חופש הביטוי וההפגנה צצים להם רק כאשר מדובר במפגינים מזן מסוים המתרכזים בעיקר בשולי הרחובות בלפור-סמולנסקין בירושלים, ומקיימים שם טקסים משונים. לא כאשר מדובר ביהודים מזוקנים או חדורי מסורת ושליחות המבקשים למחות, שומו שמים, כנגד אמירות הלועגות לדמויות הוד כאליהו הנביא ומשה רבינו. במקרים מעין אלו נעלמת לה האמפתיה והמילים החמות, והבוז והלעג לכל מה שיהודי צצים כפטריות אחר הגשם.

אחד מאלו שנחלצו לטובת אנשי "כאן" הוא דוקטור רם פרומן, המייצג קבוצת תושבים המתגוררים במספר שכונות יוקרה בתל אביב, ואשר מכנה את עצמו "יו"ר הפורום החילוני". פרומן מיהר "להגן" על חופש הביטוי. לא של המפגינים חלילה, אותם אנשים אשר האפשרות היחידה שלהם להשמיע את קולם בפני אזרחי ישראל היא באמצעות מחאה שקטה וכאובה מול מבנה תאגיד השידור הציבור, אלא דווקא על אנשי התאגיד, אלו שמפעילים אימפריה תקשורתית מרובת זרועות. עבורם התגייס פרומן, במטרה להציל את "חופש הביטוי" שלהם שהפך ל"מרמס" תחת רגלי המפגינים שביקשו למחות נגדם. אם זה לא היה עצוב, זה יכול היה להיות מצחיק.

אבל אי אפשר לצפות מאדם כפרומן, שמקדם במשך שנים אג'נדה שכוללת דחיקה של הציבור המסורתי והדתי בישראל ממערכת החינוך והצבא, עד לכדי התנגדות להכנסת מעט תכנים יהודיים במשורה למערכת החינוך הכללית, הרוויה בתכנים הרחוקים מכל ערך יהודי, בטענה ההזויה כי מדובר ב"הדתה", להתייחס בהיגיון למחאה הנושאת בחובה ערך יהודי.

פרומן, אשר הוכיח כי הוא מוטה כל כך נגד היהדות, כאשר סירב להביע את תמיכתו ב"חוק המואזין", אשר על פניו משרת את האג'נדה שאותה הוא מקדם, אלא התחמק כשאמר כי אם הוא יוחל גם על בתי הכנסת הוא יהיה חוק ראוי (גם אם נניח שיש דרישה כזו מצד הציבור, ואין! האם ניתן להשוות צפצוף בן דקה באמצע יום אחד בשבוע להטרדות הליליות של המואזין? לפרומן הפתרונים), התייחס באמפתיה לתכנית "היהודים באים", בין היתר, בטענה המופרכת כי "דווקא 'היהודים באים' משמשת כלי אפקטיבי לחיבור חילונים לתנ"ך".

פרומן כותב בהמשך דבריו כי אפילו הוא מצא את עצמו נחשף לסיפורים מהתנ"ך בעקבות הסדרה, וכעת הוא קורא לציבור המסורתי בישראל לחגוג, כלשונו, על הסדרה שמנגישה את היהדות לעם. הדבר דומה לאדם המבקש להבין את אופי ההתנהלות של העם היהודי, ולשם כך מצטייד בחוברות עבי כרס של "הפרוטוקולים של זקני ציון" כדי ללמוד על אופי הפעילות היהודית... מה שמוזר אף יותר בטענה זו, היא העובדה כי לפתע, פרומן הנלחם נגד כל החדרה של תכנים יהודיים לציבוריות הישראליות, מבקש להשאיר על המסך תכנית "המחברת יהודים חילונים לתנ"ך...". האירוניה במיטבה.

טענה דומה נכתבה על ידי אדם שומר תורה ומצוות, שבטור שפרסם טען כי הברירה האחרת מלבד הצחוק – הוא הניתוק. לטענתו, עדיף שהנוער בישראל יצפה בתכנית הלועגת והמבזה וכך יכיר את גדולי ישראל מהעבר, ממציאות שבה הצעיר הישראלי כלל אינו מכיר את היהדות. מלבד הדברים שנכתבו כתגובה לכך קודם לכן. ולמרות העובדה כי אמנם, יש צורך בהנחלת הערכים היהודיים לדור הצעיר, ברור לחלוטין כי עדיפה אי-הידיעה מידיעה מעוותת. דוגמה לידיעה מעוותת של היהדות אנו רואים בקרב הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב, שבניגוד לחלק מהחילונים בארץ - אכן מתייחסים לתורה וליהדות, אך התייחסות שכזו, טוב לה שלא נולדה משנולדה. מצבם הרעוע של היהודים הללו, כמו גם אחוזי ההתבוללות הגבוהים, מלמדים עד כמה התייחסות מעוותת לקודשי ישראל היא הרסנית.

הרע שנגרם מתכנית זו גדול במיוחד, דווקא בשל הבורות של הצופים. נערים צעירים שאין להם רקע ביהדות וצופים כיום בתכנית המבזה - יתקשו להתקרב למסורת ולערכים היהודיים בעתיד, לאחר שהמפגש הראשון שלהם עם היהדות נעשה באופן כה בעייתי ומנותק מהמציאות. את תוצאות ההתייחסות התקשורתית ארוכת השנים אל הדת אנו רואים כאשר ישראלים רבים נעים להם בכל רחבי המזרח הרחוק כדי לחפש מעט רוחניות, בזמן שיש להם כאן בארץ מרכזי רוחניות עשירים פי כמה. למרות זאת, הם לא מסוגלים לראות בדת היהודית אפשרות רוחנית מבחינתם, למרבה הכאב, בשל הקמפיין התקשורתי ארוך השנים נגד כל ערך יהודי.

(צילום: shutterstock)

הומור בלבד?

טענה אחרת שהושמעה נגד קיום עצרת המחאה הייתה כי "המוחים צריכים לקבל הומור המופנה גם כלפי היהדות. חוש הומור תמיד היה חלק בלתי נפרד מן המסורת היהודית", נכתב באחד הטורים שפורסמו בנושא. הכותב קרא לציבור העצום שכואב את השידורים הללו להרכין את ראשו ולקבל את הזוועה שמוצגת שם, בטיעון כי אין זה אלא "הומור בריא" כלשונו.

לאלו שטוענים טענה מעין זו נפנה את השאלה הבאה: האם הייתם מקבלים הומור זול ופרוע על השואה, בטענה כי ההומור תמיד היה חלק בלתי נפרד מן המסורת היהודית? האם הטענה הזו הייתה תקפה גם כאשר מדובר במשפחות שכולות? האם לעג למשפחות שכולות הוא מבחינתכם נכון במסגרת "ההומור היהודי"? או שבמקרים מעין אלו הייתם מזדעזעים ויוצאים גם כן למחות נגד יוצרי הסדרה שלועגת לשואה או לאותם אומללים שאיבדו את יקיריהם?

מדוע במקרים אלו הייתם יוצאים בעצמכם למחות כנגד פרסום התוכן הסאטירי-כביכול, ובוודאי לא מפרסמים קריאה התומכת בהמשך הפצתו? אין זאת כי גם אתם מסכימים שלא ניתן לפרסם חומר הפוגע ומזלזל באנשים בנקודות הרגישות ביותר. גם אתם מאמינים כי יש חומר שיש לצנזר ואינו נחשב כ"הומור בריא". אלא מה, בעיניכם, אין כל פסול בלעג כלפי שמים. מבחינתכם, אין כל טעם בהגנה על קודשי השם, משום שאין אלו דברים מזעזעים מבחינתכם.

עבור ציבור האלפים שיצא בהמוניו למחות כנגד תאגיד השידור, ולצדו עוד מיליוני בני אדם בכל רחבי הארץ והעולם, המזדהים עמוקות עם המפגינים, הפרסומים הללו קשים מפרסומים הפוגעים ברגשות הורים שכולים או בניצולי שואה. עבורנו, שומרי התורה והמצוות, תוכן אשר פוגע באבינו שבשמים – פוגע בנו, בנקודה החשובה ביותר עבורנו עלי אדמות. וגם אם אינכם מבינים זאת עדיין, זה אינו אומר שיש צורך לקבל את החרפה הזו. יתירה מכך, במקרה זה אנו גם נאלצים לשלם על החרפה הזו שפוגעת בנו. האם זה נראה סביר והגיוני למישהו?

מי מממן את מי

בסיום טורו טוען פרומן, כי המדינה צריכה לממן את "היהודים באים", כפי שהיא מממנת מוסדות דת. "אנחנו נאלצים לממן הרבה  דברים שאנחנו לא אוהבים, מתכני דת רבים (למשל בערוץ הייעודי 'כאן מורשת')", כתב. נדמה כי טענה זו היא המופרכת בטענותיו של האיש, שמרוב מאבקיו ביהדות, איבד את הכיוון הנכון ואינו מבדיל בין תקציבי העתק של תאגיד השידור הציבורי לתקציב המצומק של "כאן מורשת".

לו פרומן היה פוקח מעט את עיניו היה מגלה בנקל כמה אירועים המיועדים לציבור חילוני, מממן הציבור הדתי והמסורתי בישראל, באופן שאינו שוויוני לחלוטין. מאירועי ספורט הנערכים בשבת, ועד תחרויות שירה בינלאומיות ועוד, העולים בתקציביהם פי כמה וכמה על תקציבי התרבות המועטים המיועדים לציבור הדתי והחרדי. לשם ההשוואה, תקציב התאגיד לבדו עולה למשלם המיסים 650 מיליון ש"ח בשנה. לעומת זאת, התקציב שמיועד לאברכי הכוללים, תקציב הזוכה לדמוניזציה קבועה בתקשורת וגם על ידי פרומן עצמו, הינו פחות מ-45 מיליון ש"ח בשנה!

לצד זעקות השבר של פרומן וחבריו בתקשורת, הגיעו גם תגובות נזעמות מצד אנשי "היהודים באים" עצמם - אלה שאחראים לחרפה הזו, אשר מיהרו למחות בחריפות נגד ההפגנה, ואף ניסו לארגן הפגנת נגד שלא צלחה לבסוף, בשל מיעוט משתתפים. נדמה כי תגובתם הדורסנית של אותם אלו שאחראים לדריסת היהדות מוכיחה כי אותם אנשים אשר רוממות הסובלנות כביכול בגרונם, ואשר מרשים לעצמם ללעוג לכל מה שקדוש ויקר לנו - אינם מסוגלים לקבל מצב בו מופנית כלפיהם ביקורת. אלו אשר משגרים את חיציהם לכל עבר, טוענים, למרבה האירוניה, כי מחאה נגדם איננה לגיטימית.