יש גבול לסאטירה: היהודים באים? היהדות הולכת

מאז המצאת המדיה החזותית היא שימשה ככלי עוצמתי לקידום אג'נדות. כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת מדינות וארגונים גדולים השקיעו הון בהפקת סרטים שקידמו נושאים שונים.

גם בישראל של אותה תקופה הופקו סרטים, אחד מהם היה הסרט "זאת היא הארץ" שהופק במימון קרן קיימת לישראל ותיעד באופן תמים כביכול את נופי הארץ ואת תושביה. אך אם תצפו בסרט הזה תגלו שאת דמות החרדי הציגו המפיקים כאדם לבוש בגדים מגוחכים יושב על הארץ ומקונן על העבר בעוד החילוני מוצג כחלוץ שרירי ונאה הבונה את הארץ ואת עתידה.

סרט אחר שצולם באותה תקופה במימון קרן היסוד נקרא "לחיים חדשים" והחרדים הוצגו בו באופן כה מגוחך שאף הנאצים השתמשו בקטעים מהסרט הזה כחלק מהתעמולה האנטישמית שלהם.

הסרטים הללו שימשו בין היתר ככלי נשק במלחמה שניטשה בין שומרי המצוות לפורקי העול על עיצוב דמותו של היהודי בעידן המודרני. במשך עשרות שנות קולנוע ישראלי תמצאו בהפקות שונות את החרדי כקריקטורה עילגת ונלעגת. האנשים ששלטו במדיה הזאת עשו הכל כדי להגחיך את שומרי המצוות ולבזותם.

במקביל, גם גופי התקשורת בישראל שנשלטו בידי גורמים אנטי דתיים לא בחלו באמצעים שונים כדי לפגוע בחרדים. בארכיון ארגון "מנוף" נשמרו מאות כותרות וכתבות שהתפרסמו בתקשורת הישראלית, בהן החרדים מושמצים על בסיס קבוע, בנוסף לקריקטורות אנטי-חרדיות שפורסמו במשך עשורים ואשר גבלו באנטישמיות של ממש.

אבל נראה שכל המאמצים לפגוע ביהדות ובשומריה לא הועילו. מנתונים עדכניים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי מרבית הציבור היהודי בישראל כיום מגדיר עצמו על הסקאלה שבין מסורתי לחרדי. ממחקר שנערך על ידי עמותת חדו"ש ופורסם באתר ynet בערב ראש השנה תש"ף עולה כי קיימת מגמת עליה בהתקרבות לערכי היהדות בקרב צעירים יהודים בישראל. ואכן, ניתן לראות באופן ברור שהציבור הישראלי חש קרוב יותר ליהדות, כמו באירועי הסליחות ברחבת הכותל ובמקומות שונים אשתקד שהביאו מספר שיא של משתתפים מכל חלקי העם.

למרות המגמה הברורה של חיזוק הזהות היהודית במדינת ישראל, נראה שיש גורמים שמסרבים להכיר במציאות ומנהלים מלחמת מאסף ביהדות ובשומרי המצוות מתוך תקווה חסרת תוחלת לשנות אותה. הם עושים זאת באמצעות שימוש בהומור ובלעג מתוך מטרה לפגוע בערכים וביסודות עליהם מושתת היהדות, הם פועלים להגחיך ולבזות את דמויות ההוד של עם ישראל.

הם טוענים שבסך הכל מדובר בסאטירה, אך כל בר דעת יודע שיש גבול לשימוש בסאטירה; אף אדם נורמטיבי לא יסכים שילעגו להוריו או יפגעו באנשים ובערכים החשובים לו. 

בשונה מבעבר, אז הכוח היה בידי פורקי העול, כיום לציבור שומרי המצוות יש את היכולת להשפיע ולהביא לתיקון העוולות ולאיזון התקשורת הישראלית. החוק מחייב את גופי התקשורת המשדרים לציבור הרחב להעסיק עובדים מכלל האוכלוסייה ולשדר תכנים המתאימים לכלל האוכלוסייה, בפועל גופי התקשורת כמעט ואינם מיישמים את ההנחיות החוק.

בנוסף, בתקשורת האמריקאית לא תמצאו "כתב לענייני אפרו-אמריקאים" או "כתב לענייני פורטוריקנים" מהסיבה הפשוטה - התקשורת שם רואה בקבוצות הללו חלק בלתי נפרד מהחברה האמריקאית. לעומת זאת, ערוצי החדשות בישראל מחזיקים כתב מיוחד לענייני חרדים או תחת השם המכובס "כתב דתות", הבידול הזה יוצר תודעה בציבור הרחב כאילו החרדים אינם חלק מהחברה בישראל ויש להתייחס אליהם כאל זרים ושונים.  

עלינו לתבוע את תיקון העיוותים הללו על מנת להביא ליצירת תקשורת ישראלית מגוונת, איכותית ומכבדת.