סיון רהב מאיר מבררת: איפה אתם בחגים?

השבוע צוינו 14 שנים לנפילת סא"ל עמנואל מורנו, במלחמת לבנון השנייה. מורנו, קצין בסיירת מטכ"ל, שירת בתפקידים סודיים שבגללם אסור עדיין לפרסם את תמונתו. אבל יש דברים שאפשר וצריך לפרסם – משפטים שנהג לומר. הנה כמה משפטים ששלחה לי בעבר אלמנתו, מאיה אוחנה-מורנו, עם הסברים שלה:

"מה שלא מקדם אותך, בהכרח לוקח אותך אחורה" – זה הוביל את עמנואל בכל התחומים. גם בצבא, גם בלימוד התורה, גם בלימוד המקצוע שלו ובטח ובטח בעבודת המידות.

"הקדוש ברוך הוא תופר לנו את הכלים, כדי שנוכל אחר כך להשפיע לחיוב" – כל מה שקורה לנו בחיים קורה כדי להפוך אותנו לטובים יותר, למשפיעים יותר. לאנשים שעושים יותר.

"שבע יפול צדיק וקם... העניין של הדור שלנו הוא לא 'לא ליפול', אלא לדעת: כשנפלת – קמת" – המילה להתייאש לא הייתה קיימת בלקסיקון של עמנואל. כל נפילה היא מצע לעלייה.

"אל תעשה מעצמך עניין כזה גדול" – לא לשים את עצמך במרכז, לא לחשוב שאתה הסיפור. יש דברים גדולים יותר. אל תיתן לקושי האישי שלך לייאש אותך, כי המשימות שלפניך גדולות מהמעגל הפרטי.

גבול לפניך

האם בחיים אנחנו אמורים רק לזרום, או גם לצמוח? לעשות רק מה שמתחשק, או לשים לעצמנו גבולות? פרשת השבוע נפתחת בדרישה הבאה: "שֹׁופְטִים וְשֹׁוטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". פרשנינו מסבירים כי הכוונה אינה רק למינוי שופטים ושוטרים, אלא גם לפיקוח עצמי של האדם. על האדם לשים שופטים ושוטרים בכל "שערי" גופו – פה, עיניים ואוזניים. כלומר, לשים לב היטב למה שהוא אומר, שומע ורואה. לא לתת לכל מה שקורה בחוץ להיכנס לתוך התודעה שלו דרך העיניים והאוזניים, ולא לתת לכל מילה אפשרית לצאת מפיו. זוהי קריאה לחיות חיים שבהם לא עושים מה שבא, אלא שמים גבולות של איפוק וריסון.

הרב אברהם וינברג, מייסד חסידות סלונים, אמר על כך לתלמידיו משפט נוקב: "יום שבו אדם לא עשה דבר כנגד רצונו – אינו נחשב כיום בחיים".

אז איפה אתם בחגים?

פעם, לשאלה "איפה אתם בחגים" הייתה משמעות אחרת: איפה אתם מתארחים, לאן אתם נוסעים. מי שמקשיב בימים האחרונים לעדכוני הקורונה, מבין שהשנה השאלה הזו תהיה שונה: האם אתם מתפללים בראש השנה בגן השעשועים שמתחת לבית? במרפסת שלכם במניין עם השכנים? או בפארק הציבורי?

אלול של שנת תש"פ ותשרי של שנת תשפ"א צפויים להיות מאתגרים במיוחד. כמיליון איש רגילים להגיע לכותל לסליחות, ורובם לא יוכלו לבוא. כדי לשמוע את תקיעת השופר בראש השנה נצטרך להתאמץ, ולא נוכל פשוט להצטרף למניין של מאות אנשים. גם ב"כל נדרי" ובנעילה ביום כיפור לא נצטופף עם כל השכונה בבית הכנסת.

האחריות עוברת אלינו. חוויית החגים יקרה למיליוני ישראלים, וחבל להיזכר ברגע האחרון כשאפשר לחשוב ולהיערך כבר מעכשיו, תוך הקפדה על ההוראות. יש קהילות שכבר שוכרות צלייה או אוהל פתוח, יש עיריות שכבר ממפות גנים ציבוריים וחושבות איך לחלק אותם, וצריך כמובן לשמור מקום לכל מי שלא מגיע לבית הכנסת כל השנה, אבל ירצה לקחת חלק.

האחריות היא לא רק פיזית, אלא גם רוחנית. כמו בליל הסדר, נמצא את עצמנו לצערנו בלי כל ה"מסביב": בלי קהילה ענקית, בהרכב משפחתי מצומצם, מתרכזים נטו במהות החג. כי אחרי הכול, הקורונה היא זמנית, וחגי תשרי הם נצחיים.

אז איפה אתם בחגים?

לא לאבד את התמימות

נהג האוטובוס משה ירט סיפר שפעם עלו לאוטובוס שלו אמא וילדה קטנה. לא היה להן מספיק כסף ברב-קו, והוא הסביר שכדאי להן לרדת בתחנה הקרובה, לטעון את הרב-קו בזול ולהמשיך בנסיעה, במקום לשלם לו מחיר יקר יותר. האם בתגובה הודתה לו בחום ואמרה: "תודה רבה לך! באמת, תודה רבה!". הילדה שמעה ואמרה לאימא שלה: "אימא, מה הנהג עשה לא בסדר שאת אומרת לו ככה?". האימא לא הבינה: "הוא עזר לנו, אז הודיתי לו". והבת התעקשה: "את אמרת 'תודה רבה לך באמת!', זה מה שאומרים למי שעשה משהו לא בסדר". הנהג הקשיב לשיחה ונדהם. הוא קלט עד כמה הדיבור שלנו הופך להיות ציני. ילדה כל כך צעירה שומעת את המילים "תודה רבה לך באמת", אבל כבר רגילה לשמוע את המשפט הזה בציניות, בסרקזם, כמשהו שנאמר לא כתודה אמיתית, אלא כנזיפה.

בפרשת השבוע מופיע הפסוק המפורסם: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיך". קשה מאוד לשמור בימינו על תום, כנות ופשטות, בלי לעג וציניות, אצלנו וגם אצל ילדינו. הסיפור הזה מזכיר לנו כמה צריך להתאמץ כדי לא לאבד את התמימות.

ראש חודש אלול היום. חודש טוב

"חודש אלול הוא חודש החשבון. וכמו בגשמיות, בעל-עסק, כדי שיהיה העסק כדבעי וייתן רווח רב, צריך מזמן לזמן לעשות חשבון ולתקן את כל החסרונות – כן הוא גם בעבודה הרוחנית בעבודת השם יתברך. שכל השנה הנה כל ישראל עוסקים בתורה ומצוות ובמידות טובות, וחודש אלול הוא חודש החשבון, אשר כל אחד ואחד מישראל צריכים לעשות חשבון-צדק בנפשם מכל אשר עבר עליהם במשך השנה, ולדעת המעלות בעבודתם ולחזקם, ואת החסרונות שבהם ובעבודתם – ולתקנם. ועל ידי הכנה טובה זו זוכים לשנה טובה ומתוקה בגשמיות ורוחניות" (הרבי מלובביץ').