במחשבה תחילה לפרשת שופטים: המודעות שלא נתלו ובכל זאת הביאו לניצחון מוחץ

"אבא, קיבלתי מאה במבחן", מבשר זאב בהתרגשות.

"איזה יופי!" משבח אבא. "באיזה מקצוע?" .

"קיבלתי שישים בטבע", מסביר זאב את התוצאה המרשימה, "ושלושים בחשבון".

"אבל אפילו שני המבחנים ביחד הם רק תשעים", מזעיף אבא פנים לתרגיל הלא הוגן.

- "אז כנראה שאני לא טוב בחשבון"...

* * *

בתחילת הפרשה, מיד לאחר הציווי למנות שופטים ושוטרים שישפטו את העם, מזהירה התורה שלא לקחת שוחד, ואז היא מוסיפה אזהרה נוספת: "צדק צדק תרדוף".

בפשט הדברים למדו חכמי ישראל מספר עניינים מכפל הלשון "צדק צדק", אולם אנו צריכים להבין: אם נצטוו הדיינים שלא לקחת שוחד ושלא להטות את הדין, מפני מה יש להזהיר פעם נוספת שצריכים לפסוק ב"צדק".

כמובן שגם כפל הלשון טעון ביאור, ולא פחות מכך יש להבין למה צריכים "לרדוף" אחרי הצדק. ממי בדיוק הוא בורח?!

ביום שישי בשעות הבוקר המאוחרות הגיעו העסקנים מבית הדפוס נכונים לפעולה. בגיליונות הגדולים שהחזיקו בידם הופיע מכתב מהגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק - שנודע בתוארו "הרב מבריסק" - שאותו ביקשו לתלות בעיר.

שתי רשימות התמודדו בבחירות פנימיות בקהילה היהודית. האחת של יהודים שלא שמרו תורה ומצוות שרצו להנהיג בבריסק רוחות זרות ופסולות, הרשימה השנייה הייתה של עסקני היהדות החרדית שסרו למרותו של הרב מבריסק.

העסקנים החרדים זיהו בציבור הכללי נטייה אחרי הרשימה הראשונה, וחרדתם גברה. אין מדובר פה במשרה פחות או יותר ליהדות החרדית, אלא לצביון היהדות בכלל. הם נכנסו לבית הרב מבריסק ויצאו מביתו עם נוסח חריף מאוד כנגד הרשימה השנייה. מכתב שאמור להכריע את המערכה לטובתם.  

עתה שבו העסקנים עם המודעות המודפסות למרא דאתרא וחיכו לאישורו לתלות אותן ברחבי בריסק. להפתעתם הרבה נטל הרב מבריסק את המודעות, עיין בתוכן ואישר אותו, אולם במקום שיחזיר להם את המודעות לתלייה - הכניס אותן הרב למגירת שולחנו.

"חצות היום מתקרב", הסביר להם הגרי"ז את השיקול ההלכתי, "ואסור לעשות מלאכה אחרי חצות היום. בואו נא במוצאי שבת ותקבלו את המודעות".

העסקנים נדהמו. בסך הכל מדובר בתליית מודעות, תוך שעתיים - שעות אחדות לפני כניסת השבת - יסיימו את הפעולה. בשביל זה לקחת סיכון שאולי רבים מיהודי בריסק לא יספיקו להיחשף לתוכן המודעה עד הבחירות?!

אך הרב מבריסק עמד איתן כצור החלמיש. המודעות יישארו ברשותו עד צאת השבת.

בינתיים, גונבה שמועה לאוזני המשכילים שהרב מבריסק הוציא מכתב חריף ביותר כנגד רשימתם. ניסחו המשכילים מכתב זועם ומשמיץ במיוחד נגד הרב ונגד הרשימה החרדית, הדפיסו את המודעות עד רגע לפני שבת, ובליל שבת - בזמן שיצאו יהודי בריסק מבתי הכנסיות - ראו בתדהמה את המשכילים תולים מודעות בעיצומה של שבת קודש. מודעות המשמיצות את הרב על לא עוול בכפו! (מכתבו של הרב מבריסק עדיין לא היה ידוע. לכן לא הבינו התושבים מפני מה מעזים לתקוף אותו כך...).

בבחירות שהתקיימו לאחר השבת זכתה המפלגה החרדית ברוב מוחץ. גם קלי הדעת שהתנדנדו בין תמיכה לרשימה החרדית לבין הרשימה האחרת - יצאו מגדרם כדי למחות על כבודו של הרב מבריסק והצביעו לרשימה החרדית.

"כשנוהגים כהלכה", חתם הרב מבריסק באוזני העסקנים, "לא מפסידים!".

בספר "שמן אפרסמון" לגאון רבי יעקב טננבוים, הביא רעיון נפלא: את הצדק, מזהירה התורה, יש לעשות בצדק. גם אם ברור לך שהצדק איתך, הדרך לעשיית הצדק חייבת להיות ביושר, בצורה הוגנת. אל תשתמש בתרגילים לא ישרים, גם אם המטרה הסופית היא הצדק.

* * *

לעיתים, מרוב להט ורצון לעזור, פועלים לוחמי הצדק המסתתרים בתוכנו בצורה לא ישרה כדי להגיע לעשיית הצדק לשיטתם. קצת מעגלים פינות, טיפה מקשטים נתונים. 

אבל המוסר האלוקי מבהיר שלא זו הדרך.

כוונות טובות ורצון לעשיית צדק אינם מספיקים. כי צדק משמעותו מאה אחוזי אמת. ואם אתה רוצה להשיג צדק על ידי עיוות התמונה - ולו ברמה המינימלית ביותר - זהו שוחד! "אפילו ביחד זה לא מאה".

הצדק האמיתי הוא כה חמקמק, לא בגלל שהוא מפחד מאיתנו, אלא מפני שבעולם השקר קשה עד בלתי אפשרי להשיג את האמת. דווקא לכן התורה פותחת את הקלפים ומגלה לנו שמוכרחים "לרדוף" אחריו. והלוואי שאז נשיג אותו.

ואם "לדבר אלול": גם חשבון הנפש חייב לכלול את כל הנתונים. כמובן לשפר את הרע, אבל לא לשכוח את הטוב. "למען תחיה" - - -