10 דרכים ללמד ילדים שלא להיות דחיינים

1. קל לדחות – קשה לעשות.

אנשים אוהבים לעשות מה שקל להם יותר.

קל לדחות. זה לא מעסיק אותי עכשיו, זה לא כובל אותי לזמן הזה, זה משהו עתידי, לוט בערפל.

רוצה שילדך יצליח לעשות דברים בזמנם, מבלי לדחותם? השתדלי לעזור לו להפוך את הקשה לקל!

למשל: אם הוא צריך להכין הרגע שיעורי בית, ועושה לו טוב שאת בסביבה - תני לו להכין על שלחן המטבח, אף על פי שזה לא בדיוק המקום שהיית רוצה שיתרגל להכין בו.

2. "אל תדחה למחר – פן יהיה מאוחר"!

הסבירי לילדך שמחר יכול להיות מאוחר.

אם הוא יאחר למסור עבודה למורה - המורה כבר לא יקבל אותה.

אם הוא ידחה את הדיאטה - מחר יהיה קשה יותר.

אם הוא ידחה את מלאכת הורדת הכביסה, שהוא כתורן צריך לעשותה - הכביסה עלולה להירטב מגשם.

3. "חשוב שזה קורה עכשיו" – זו מחשבה ששווה זהב!

אמני את הילד לצייר בדמיונו, כאילו הדבר קורה עכשיו, מיד, ברגעים אלו.

"נכון, המבחן רק בעוד שבוע, אבל בוא נדמיין שהוא מחר, מה היית עושה עכשיו?".

"נכון, הטיול רק בעוד יומיים, אבל אולי מחר לא תספיק להכין את התרמיל, אז בוא נדמיין שהוא מחר. אם הוא מחר, כדאי לעשות זאת עכשיו. נכון?".

4. התחל לפסוע בדרך – הדרך תמשוך אותך אליה.

כשמתחילים - מתקדמים. ההתקדמות מביאה להמשכיות.

אין לך כוח עכשיו? לא נורא. אל תסיים את כל המטלה, אבל תתחיל בצעד קטן.

הצעד הקטן שייעשה, ימשוך אותך הלאה, וכך תמשיך לצעוד לפי הקצב הנדרש.

מה נדרש מאתנו? להשתדל ולהתחיל. כשמתחילים, הרגליים נמשכות אל הדרך. שאלו את אלו שההליכה הרגלית הייתה מהם והלאה, עד שהתחילו ללכת וגילו את קסמה.

5. קל לסטות מהדרך, אם בצדדים יש פרחים נדירים.

אל תאפשרי לילד לסטות מהדרך.

לא ייתכן שסביבו יחגגו ילדים, ותבקשי ממנו להכין שיעורים.

לא ייתכן שכל המשפחה תיסע לסבתא, ותשאירי אותו לסדר מטבח.

לא הגיוני שמחשב יפעל מול עיניו, ותרצי שישב ויקפל כביסה.

נטרלי "מסיחי דעת" מעיניו של הילד.

6. אתה מסוגל – זה ברור לגמרי.

הזכירי לילד בכל עת שהוא מסוגל, שהוא כבר הצליח בעבר, שהוא לא פעם מצליח.

הילד יאמר לך: "אבל עכשיו אני לא יכול!".

התשובה צריכה להיות: "מי שיכל פעם אחת - הוא מסוגל תמיד. הרצון שלך יכול להתמתח ולהתמתח כמה שרק תמשוך אותו, אז מה שאתה צריך זה למשוך בגומי הזה ששמו רצון, להשתדל ולהשתדל עוד ועוד".

7. חלקו את השלם לחלקים - זה עוזר וזה מחכים.

הילד רואה מולו הר. זה מייאש. זה גורם לחוסר מוטיבציה.

את ההר הזה אפשר לקמט, אפשר לחתוך לחתיכות, אפשר לחלק לחלקים.

חלקי אותו לחלקים עבור ילדך. הראי לו איך את עושה את זה.

אם עוד חודש יש לילדה מבחן בנביא על כל ספר שופטים, הראי לה בטבלה איך היא יכולה ללמוד בכל יום פרק אחד, ולהגיע בזמן למטרה. פרק אחד נראה פשוט כל כך, לעומת כל הגודש של השלם.

מוטל על הילד להדיח את כל כלי ארוחת הצהריים. ברגע הראשון זה נראה כמו הר מפחיד ונורא, אבל אם תשטוף קודם את כל הצלחות, ואחר כך תפנה לכוסות, אחר כך לסכו"ם וכך הלאה, תגלה פתאום שההר כבר לא מאיים כל כך.

החלקים הקטנים גורמים לילד להבין שזה אפשרי. הר גדול נראה מאיים. כשמחלקים אותו יש הרבה תלוליות קטנות. לעבור תלולית קטנה זה לא קשה כל כך.

8. הדגישי את ההנאה שבמטלה – כך הילד יצליח לעמוד בה.

על פי רוב אנשים דוחים, כי הם לא רואים את היופי בדבר.

זה מרגיז לעשות כושר, זה מעצבן לנקות בית, זה נורא לנסוע עם הילד לרופא.

גם הילד מסתכל כך על דברים שעליו לבצע.

ברגע שתלמדי אותו לראות דברים באור אחר, לומר לעצמו: "זה נחמד לעשות ספורט, אחר כך מרגישים טוב יותר"; או: "זה נפלא להכין שעורי בית, כך יודעים יותר טוב את החומר למבחן"; או:  "מצוין לקפל את הכביסה, כך הבית יותר מסודר ונעים לי להביא חברים" - הילד ילמד ששווה לו לבצע את הדבר, ועכשיו.

9. אל תנסה להגיע להיות הכי טוב בעולם – היה אחד מכולם!

הפרפקציוניזם הוא הגורם השקט לדחיינות.

כשרוצים להיות הכי הכי בעולם, דוחים את זה, כי פוחדים שזה לא יהיה כך.

אם תכניסי לראש הילד שמה שיעשה, איך שיעשה, זה יהיה בסדר גמור - הוא יתחיל לעשות.

כל עוד יחשוש שהוא לא יהיה מוצלח מספיק - הוא לא יצליח לזוז.

הרצון להיות מושלם – משתק את הילד ומשתק את המבוגר.

אם מאז שהוא קטן תלמדי אותו שאין צורך להיות מושלם או הכי בעולם, הוא יגדל עם התובנה הזו, ויהיה לו קל הרבה יותר לבצע דברים.

10. אין לי זמן – זה תירוץ לא מהימן.

לא פעם שומעים ילד אומר: "לא היה לי זמן להכין את השיעורים", או: "אין לי זמן לעשות את זה!".

צריך ללמד את הילד שזמן יש. השאלה במה ממלאים אותו. ומה שתמלא בו, זה שלך!

"אם תצליח לנצל אותו כיאות, תגלה שזה אפילו פשוט".

סוף דבר,

הדחיינות היא מידה מזיקה.

כשדוחים דברים - מפסידים על פי רוב, וחבל.

לומר לילד: "אל תדחה!", זה לא ילך בקלות.

העזרי בכללים הללו ותצליחי, בעזרת ה', להביא את ילדך (ואולי, על הדרך, גם אותך) למקום הנכון.

מתוך הספר "אמא, מגיע לך 10 בחינוך ילדים", מאת מנוחה פוקס