איך יכול להיות? ילד אחד וכ"כ הרבה בעיות...

זהו, היא הייתה בטוחה שזה גורל. "כך רוצה הקב"ה, אין לי מושג מה להגיד לך, איך יכול להיות שכל הבעיות נמצאות בילד אחד, אני לא מבינה את זה?!", שאלה וקבעה עובדה...

האמת, שהיא באמת תיארה בעיות מורכבות וקשות. לילד שלה, שהיום הוא בן 8, יש כ"כ הרבה בעיות, וזה מה שהיא מנתה לי:

* הוא ילד פחדן מאד מאד.

* הוא סגור וקשה לו מאד בחברה.

* הוא לא מדבר ליד אנשים, כדי לדבר הוא צריך להיות כמה שעות לידם קודם ואז להרגיש קצת בטוח.

* הוא ילד חכם, אך מתקשה בקריאה.

* היום הוא בן 8 ומתחילות אצלו בעיות אכילה - אכילה מופרזת, הוא אוכל בלי להפסיק, הוא ממש שמן ועוד.

באמת שריחמתי עליו, על הילד הזה שיש לו כ"כ הרבה בעיות.

היא ישבה חצי מיואשת וחצי חסרת תקווה, בטוחה שאין מה לעשות. מאיפה מתחילים?

אבל לא זו הייתה הבעיה.

הבעיה הגדולה יותר הייתה התגובה שלה, וההסתכלות שלה על מה שקורה. איך שהיא מסתכלת על הדברים - היא גם מרגישה, ומשדרת את זה החוצה, והילד קולט הכל.

קולט - וממשיך לפתח בעיות, בלי שהוא ירצה ובלי שהיא תדע שזה מה שקורה.

אז היא הייתה מופתעת שלא הוא מסמר הערב, אלא היא!

"מה אני יכולה לעשות? תאמיני לי שניסיתי עד עכשיו ולא הלך כלום!". היא לא הבינה בהתחלה, היא לא חשבה לרגע שזה קשור אליה.

כן, חוסר האמון וחוסר התקווה שהיא נתנה בו. הוא בסך הכל רוצה שיאמינו בו ויושיטו לו יד לעזרה, אבל היא לא חשבה על זה. היא הייתה לחוצה כל כך לפתור לו את הבעיות, עד כדי כך שייצרה אצלו עוד בעצמה.

נכון, הוא היה ילד ביישן כמעט מאז שהוא נולד, כך היא מתארת, אבל זה רק הלך והחמיר, וכך גדל ילד אחד עם כ"כ הרבה בעיות.

אז מה את, כאמא, יכולה לעשות כאשר את רואה שיש בעיה לילד שלך?

איך את יכולה לעזור במקום להחריף חלילה את הבעיה מבלי לשים לב?

1. לשים לב שאת לחוצה, ולהרגיע את עצמך. זה קודם כל. כשאת בלחץ - את לא יכולה לעזור! את רק יכולה להזיק. את פועלת מלחץ.

2. כשאת לחוצה את משדרת את הלחץ והפחד שלך החוצה - הוא מרגיש, הוא קולט אותך, הוא מפחד, ואז נוצרות עוד בעיות.

3. תבקשי מה' עזרה שיכוון אותך איך ומה לעשות כדי לעזור לילד שלך.

4. אם את מרגישה ש"גדול עליך" ואינך מצליחה לפתור את הבעיה לבדך – פני לקבל עזרה מקצועית. קחי בחשבון שבדר"כ בעיות שלא נפתרות, לא נפתרות מעצמן, אז אל תחכי שיחריפו הבעיות או שיתרבו ח"ו.

5. גם אם קשה לך מאד מאד, תני אמון בילד שלך שהוא חזק ויכול. שדרי לו ביטחון ותקווה שהכל יעבור.

6. תשתדלי להיות האם המרגיעה ולא המלחיצה. האם המרחמת ולא המבקרת וכועסת.

נכון, את לא עושה את זה כי את לא אוהבת אותו, את עושה את זה כי קשה לך ואת חסרת אונים ולחוצה, אבל הוא מרגיש אשם. אז שדרי לו אהבה וחמלה. הוא רק צריך להרגיש ממך שאת אתו והוא לא לבד.

7. בבקשה ממך, אל תבקרי אותו ואל תעירי לו גם אם זה מפוצץ אותך - זה רק מעצים את הבעיה. אל תאמרי, למשל, "מה יש להתבייש?! זה סבא שלך, תגיד שלום"; "מספיק אכלת מקודם, אתה אוכל סתם" וכדו'. גם אל תעשי פרצופים או מבטים מבקרים. גם אם לא אמרת, הוא הרגיש אותך.

8. דמייני בראשך איך הבעיה עוברת וחולפת והכל בסדר גמור. מחשבה מייצרת מציאות (בדיוק כפי שקורה להיפך).

9. תהיי בעצמך המטפלת של הילד שלך. הכי תסמכי על עצמך - בתנאי שאת רגועה.

את לא מטפלת, נכון, אבל את אמא, והקב"ה נתן לך כלי מדהים של הקשבה והכלה שאת יכולה להשתמש בו, בפרט עם האנשים הכי קרובים אליך. ואם תצליחי להגיע ללב שלהם - את תפתרי להם את הבעיה. איך עושים את זה? תשחררי את המקום של "לפתור", ותהיי במקום של להקשיב ולהיות.

זהו, יקרה. אם הצלחת לעשות אפילו חצי מזה - נפתרה לך חצי מהבעיה.

שיהיה בהצלחה!

יוכי דנחי היא תומכת רגשית רב תחומית ומנחת הורים, מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת.  Yd0548414745@imahut.org.il