אבולוציה – כל המידע המרתק על אבולוציה, גיל העולם, דארוויניזם, והאדם – גולת הכותרת של הבריאה

האבולוציה האקראית בשלביה השונים – הלאמרקיזם, הדארוויניזם והניאודארוויניזם[1] – מנסה להסביר את המורכבות הרבה של העולם הביולוגי על פני כדור הארץ. תיאוריות אלה גורסות שצרוף מקרי בלבד של חומרים כימיים ופיזיקאליים גרם תחילה ליצירת תאים פרימיטיביים, ושינויים כימיים מקריים בלתי פוסקים באורגניזמים ושינויים סביבתיים עיצבו באופן מתמיד את צורות החיים השונות. לשיטה זו, יד המקרה בלבד היא שיצרה את המספר העצום של גווני החיים, והשתנויות גנטיות על-ידי מוטציות אקראיות[2] בסיוע הבירור הטבעי, שיכללו יותר ויותר את המבנה הפנימי והחיצוני של כל יצור בעולם.

לפי תיאוריות אלה, אותם גורמים עדיין ממשיכים את פעולתם גם היום. ולכן, בעוד כמה אלפי דורות, גם אנו נשתנה ונהיה מותאמים לתנאים חדשים אשר ייווצרו.

הרב זמיר כהן מתייחס לאחת התיאוריות המפורסמות ביותר באנושות, ומפריך אותה בהסבר קצר, אחת ולתמיד:

המאובנים – כסיוע

'ההוכחות' לאבולוציה מושתתות בעיקר על ממצאי מאובנים בשכבות גיאולוגיות קדומות. ההנחה היא כי היצורים הקדומים יותר, שהינם גם פשוטים יותר, מצויים בשכבות גיאולוגיות יותר קדומות. לטענת המדענים, המאובנים הקדומים ביותר היו חד תאיים, אחר כך הופיעו אצות ופטריות ומרובי תאים פשוטים כמו: ספוגים, מסרקניים, תולעים שטוחות וזרוע רגליים, ולאחריהן רכיכות ופרוקי רגליים. לאחר מכן הופיעו סרטנים, בעלי חוליות ימיים ראשונים וצמחי יבשה; ואחריהם חרקים ודו-חיים. בתקופה מאוחרת יותר הופיעו זוחלים ועופות ולבסוף יונקים.

(צילום: shutterstock)

אדריכלי האבולוציה טוענים שמן הנמנע שיימצאו מאובנים קדומים בשכבות צעירות, ומאובנים מאוחרים בשכבות עתיקות. כשם ששכבות גיאולוגיות משמשות להערכת גילם של מאובנים, כן משמשים המאובנים לקביעת גילן היחסי של שכבות הסלעים. הגיאולוגים ערכו טיפוסי מאובנים מסוימים כ"מציינים-גיאולוגיים" של השכבות על פיהם קובעים את גיל השכבה. הם גם מאמינים שאינדקס בעלי החיים לא השתנה בצורה חדה בסיומה של כל תקופה, אלא המינים השתנו הדרגתית למינים אחרים. לפיכך הצורות הגיאולוגיות מסודרות בשורה מקבילה לצורות שונות של עולם החי.

המציאות כפי שהיא

ברם, סקירה של התאמת שכבות גיאולוגיות בכדור הארץ לרצף הגיאוכרונולוגי[3] מצביעה על חוסר אחידות וסתירות רבות. לא זו בלבד שמעולם לא נמצאו כל השכבות הגיאולוגיות יחד אחת על גבי השנייה, אלא שלעתים קרובות נמצאו השכבות בסדר הפוך, כמו בגן הלאומי "הקרחון" במונטנה, בהרי הרוקי הקנדיים, ברכס ההרים האפליצ'יאנים ובאלפים השוויצרים. ממצאים פיזיקאליים ברורים אינם מאשרים תזוזות טקטוניות[4] מאוחרות בשכבות או היפוכן. יש גם שאותה שכבה גיאולוגית מופיעה מספר פעמים ברציפות זו על גבי זו. הבלבול הגדול ביותר נובע ממציאותם של מאובנים מוקדמים ומאוחרים יחד באותן השכבות, כאשר מוצאם מעידנים שונים לחלוטין. העדויות הפיזיקאליות עומדות, אפוא, בסתירה לעדויות המאובנים, אך מעדויות אלה, שאינן נוחות להם, מתעלמים הגיאולוגים.

זאת ועוד. עיקרון הקביעה של השכבות הגיאולוגיות מחד והמאובנים מאידך הוא מוזר כשלעצמו. הגיאולוגים והפאליאונתולוגים[5] משתמשים בהגיון של סיבה ומסובב תלויים זה בזה, כאשר הסיבה תלויה במסובב התלוי באותה הסיבה הנובעת ממנו. שהרי את סדר הופעת היצורים קבעו על פי הימצאותם בשכבות השונות ואת השכבות הגדירו לפי המאובנים שנמצאו בהן.

ההיסטוריה של המאובנים

תיעוד המאובנים עצמו תלוי על בלימה וערוך על פי דמיון בלבד. המאובנים מופיעים לפתע בתקופה הקאמבריאנית,[6] ללא הימצאות עקבות של אבות כל שהם בעידן הפרוטרואוזואי שקדם לה. אין המאובנים מראים סימן כלשהו שהעולם הביולוגי שבתקופה הקאמבריאנית נולד מיצורים אחרים שקדמו לו. נותרו גם פרצות בין חד-תאיים ובין מגוון של יצורים מורכבים בתקופה הקאמבריאנית ללא מצבי מעבר. כך נוכל למצוא מעברים פתאומיים של קבוצות אורגניזמים לכל אורך ההיסטוריה של המאובנים, וכך גם המצב במעבר "מחוסרי חוליות" ל"בעלי חוליות". כל מחלקות הדגים שהופיעו בסילור ובדבון[7] שונות אחת מן השנייה, ללא כל מצבי ביניים מקשרים, וכולן אף נעדרות אבות קדומים. אין כל צורות ביניים גם בין הדגים והדו-חיים, בין הדו-חיים והזוחלים ובין הזוחלים והיונקים. תופעה זו חוזרת על עצמה גם בין בעלי החיים המהלכים על היבשה שאין כל סימני מעבר ביניהם לבין בעלי החיים המעופפים. בכל אחד מן המקרים הללו אמורה להיות אבולוציה של מיליוני שנים ואלפים רבים של יצורי ביניים. אולם טרם נמצא עד כה אף לא יצור ביניים ברור אחד. הא כיצד?

מרבית המסלולים האבולוציוניים שהוצעו על-ידי הפאליאונתולוגים הינם קטועים בחלקם הגדול, חסרי סיוע ונשענים על תיאוריה בלבד. מכל המחקרים שנעשו לא הוכח עד כה המקור ההתחלתי של מערכה כלשהי.

הטיעון הישן שבפי המאמינים באבולוציה שממצאי המאובנים טרם הושלמו ושמאובני ביניים עשויים וצריכים עוד להימצא בעתיד – נתגלה כלא קביל.[8] מחיות הים נתגלו כ-75% מסוגי המאובנים, מחיות היבשה 60%. חישובים מתמטיים גם הם מראים שאין כל סיכוי לגלות יצורי ביניים.[9]

החוקרים אוהבים לפרסם בסקירות מדעיות ובספרי לימוד מדגמים סובייקטיביים שלמענם נבחרו מאובנים רצויים המתאימים לתיאוריה המקובלת של ההתפתחות. שיטה זו בבניית רצף התפתחותי אכן מקובלת בפאליאונתולוגיה. כך נבנו רצפי התפתחויות של הסוסים, הפילים והאדם.

גם זיהויים של בעלי חיים מאובנים על-פי שאריות השלדים פסול מבחינה מדעית טהורה, באשר אין החוקרים לוקחים בחשבון פגיעות ומחלות מהן סבלו בעלי החיים בעבר, והרי נזקים כאלה עשויים להביא לידי זיהויים מטעים. אין גם התחשבות מספקת בשינויים הרבים החלים בבעל החיים במשך תקופת חייו, כמו מטמורפוזה,[10] השפעות תזונה והתבגרות.[11]

אכן, אם נפרש נכונה את ממצאי המאובנים, בהיותנו משוחררים מדעות קדומות אודות האבולוציה, תתקבל דווקא ההנחה הפשוטה שכל המינים התקיימו בכל הזמנים בו זמנית.

תהליך האבולוציה: כיצד בא לידי ביטוי הן מבחינה מדעית והן מבחינה תורנית. על פני השטח נראה שיש מחלוקת בין המדע לתורה, אך אם אדם יסתכל יותר לעומק לא תיתכן מחלוקת שתתרחש, אלא צריך להבין גם את המדע וגם את התורה, שהם שני תחומים שנושקים אחד לשני. ואדרבה, המדע יכול רק להוסיף ולתרום למידע שיש לנו מהתורה, ולחזק לנו את הידיעה שהעולם הזה נברא מהאלוקים. צפו בהרצאתו המופלאה של הרב יצחק פנגר:

גילים ותיארוכים

גיאולוגים ופאליאונתולוגים נעזרים לרוב באמדן גילים על-ידי תיארוך רדיואקטיבי. השיטות מבוססות על סדרות התפרקויות רדיואקטיביות של אטומי יסודות כבדים לאטומי יסודות קלים מהם, לפי קצב קבוע לכל יסוד רדיואקטיבי. (הגילים המופלגים ביותר שנקבעו בסלעים קדומים על פי שיטה זו הגיעו עד ל-3.5 מיליארד שנים). את גילם של קבוצות יצורים שונים קובעים המדענים לפי מיקומן בשכבות גיאולוגיות שנקבעו במדידות רדיואקטיביות. שרידים ביולוגיים נקבעים על ידי מדידות של איזוטופ פחמן 14, ההולך ופוחת עם הזמן. המדדים מעריכים את כמות פחמן 14 בעת חיותו של האורגניזם ומשווים אותו עם הערכים המתקבלים במדידות, ועל פי ההפרש אומדים את גילו של השריד. המחקרים המבוססים על מדידות אלה, רצופים סתירות, אי התאמות ובלבולים.[12]

הבעיה המרכזית בתיארוך על פי פחמן 14 היא גיל צעיר מדי של ממצאים רבים, בהשוואה לגילם על-פי האבולוציה והגיאולוגיה. המדענים מופתעים נוכח גילוי גילם הצעיר של מאובנים שנחשבו לפנים ליצורים שחיו לפני מאות אלפי שנה.[13] אפילו פחם, נפט וגז טבעי, הנחשבים כקדומים עוד מתקופת הפחם שקדמה לנו לפי הגיאולוגיה ב-35 מיליוני שנה, נמצאו בתחום מדידה של אלפי שנה בודדות.[14] מאידך, ישנם גם נתונים איזוטופים רבים המציגים גילים זקנים מדי לעצמים, למשל: בעלי חיים שניצודו זה עתה הוערכו כאילו מתו כביכול אלפי שנה קודם לכן.[15]

מתוך בדיקת אלפי ממצאי מאובנים מתקבלת תמונה ברורה של שואה עולמית אשר התרחשה בעת ובעונה אחת על פני כל שטח כדור הארץ, ואשר גרמה להפחתה חד פעמית בכמות הכללית של החי והצומח. שואה זו התרחשה לפני כ-5000 שנה – זמן המתאים למבול שבספר בראשית.

לגבי בדיקות רדיואיזוטופיות אי-אורגניות חסרים לנו נתונים שבעזרתם נוכל לקבוע גילים מופלגים מעבר לטווח זמן שיש לנו שליטה עליו. ככל שרב המרחק בזמן, כן תגדל אי-הוודאות לגבי התנהגות החומר המתפרק. אם איננו יודעים בוודאות שקצב ההתפרקות היה קבוע במשך כל הזמנים, לא נוכל להסיק דבר בקשר לאומדן גיל כלשהו. פרט לכך, קיימים סימני שאלה רבים באשר למהימנות הבדיקות הרדיואקטיביות. מתברר בכמה סוגי אבנים שסדרת ההתפרקויות הצפויה אינה נותנת את שאריות היסודות שהיו אמורים להימצא באבנים. כמו כן, יסודות הבת המתקבלים מיסודות האם אינם מצויים במקום שצריכים היו להתגלות.[16] סלעי ליבה שגילם ידוע מתוך ההיסטוריה הראו גילים בלתי מציאותיים. מכל קצוות הארץ באים דיווחים על סלעים צעירים בני כמה מאות שנים שנהגו כאילו גילם נע בסדרי גודל של מיליוני ומיליארדי שנים.[17] לא רק כדור הארץ, גם קרקע הירח מגלה לנו סתירות. שיטות קביעה מראות הבדלים של כמה סדרי גודל. השוואות של מדידות רדיואקטיביות בינן לבין עצמן והשוואות מדידות גיל לפי שיטות שאינן רדיואקטיביות אינן תואמות לגמרי.[18]

האדם – גולת הכותרת

האדם – פאר היצירה – עומד בודד ומותחם בתוך הבריאה כולה באין דומה לו. המרחק העצום בין האדם לבין כל יתר בעלי החיים דיו כדי להכריע בשאלת ייחודו ומגמתו. התכונות הנפשיות של האדם, שכלו וכושר דיבורו הנן סגולות שיש להן מטרה, כשם שלכל תכונה בטבע יש מטרה. מטרת הטבעת תכונות אלה באדם היא כדי להגיע בעזרתן למה שיתר החיות אינן יכולות להגיע. השימוש הנכון בתכונות אלו מוביל אל השלימות שלשמה נברא האדם.

מבחינה פיזיולוגית ואנטומית דומה אדם ליונקים ויותר מהם לאנתרופואידים ולקופים, אולם קיימים הבדלים אנטומיים ותפקודיים בולטים ביותר בין האדם וכל יתר החיות כמו: שימוש בידיים, קומה זקופה, מבנה פרצוף ומורכבות המוח. אך הבדלים אלה מתגמדים לעומת השינויים התהומיים בהתנהגות, בסגולות שכליות, במיומנות, בתודעה, בקומוניקציה, ברגשות כמו: מוסר, אמנות, אמונה, התפעלות וכד'.

(צילום: shutterstock)

אין לפאליאונתולוגים ולאנתרופולוגים הסברים אבולוציוניים מניחים את הדעת, באשר למנגנון שבו התפתח האדם לדרגה כזו בנפרד מכל יתר החיות. הממצאים המאובנים של שלדים וחלקי שלדים אינם עומדים במבחן הבדיקות הרדיואקטיביות, ואינם מצויים בשכבות המתאימות לרצף הכרונולוגי של השתלשלות האדם מ"אבותיו" הקודמים. אין ממצאי שלדים המעידים חד משמעית על סדר התפתחות דרך גזעי ביניים. אדרבה, טיפוסי גולגולות וחלקי שלדים מעידים דווקא על קיום של רבים מן היצורים הקופיים האנושיים יחד, ואין ראיות נכוחות לעובדה שהמאובנים הפרימיטיביים יותר קדמו לאלה המשוכללים. נפח קופסת המוח של האדם אינו בהכרח הגדול בין החיות ואף היחס שבין ממדי המוח לגוף האדם, קטן מזה של הרבה יצורים נחותים.[19] כך שאין ההשוואות של ממדי המוח משמעותיים כל עיקר, לא לדרגת ההתפתחות ולא לרמה השכלית.

המרחק האימונולוגי[20] של חלבוני האדם מיונקים אחרים גם הוא אינו תואם להסברים היפים של האבולוציה. בהשוואות מולקולאריות של רחוקים וקרובים מבחינה פילוגנטית,[21] אין כל משמעות אבולוציונית ואין חוקיות למבנים והרכב החמרים של האדם ושל יונקים אחרים, הקיימים כיום.

בחינה, ללא פניות, של ההיגיון שבסדור השושלות האבולוציוניות של האדם, מביאה למסקנה שאכן שיטה של "אינטואיציה ודמיון" היא המובילה את המחקרים, הסברות בנויות על קביעה מראש שקיימת התפתחות ועל פיה מושתתים הטורים השושלתיים. במקרים שהממצאים סותרים את תיאורית האבולוציה, מתעלמים מהם.[22] צוינו אף מקרים רבים של זיופי מאובנים ושל הסתרת מאובנים לא רצויים.[23]

כמה מאדריכלי האבולוציה עצמם מפקפקים אם אמנם גורם ה"ברירה הטבעית" בלבד עשוי היה לשכלל את האדם הקדמון לעומת הקופים. גם לדעתם צריכה להיות ידו של בורא בעניין.[24]

השלטת תורת האבולוציה

חוק "החזרה" של הייקל היה שליט במאה הקודמת ובתחילת המאה הנוכחית. הייתה זו הכללה נועזת ומרחיקת לכת הקובעת: "האונטוגנזה היא שחזור של הפילוגנזה" לאמור: כל פרט חוזר ועובר בקצרה בתהליך התפתחותו העוברית, את כל דרך התפתחותו האבולוציונית של המין, אליו הוא שייך. השקפה זו אינה מקובלת כלל כיום.

ברם, בעוד דעה זו שלטה בכיפה, כבר היו תגליות באמבריולוגיה[25] אשר סתרוה. הייקל דחה סתירות אלה בשאט נפש ואף השפיע על מניעת פרסומם.[26] מסיבה זו, מחקרים שהיו יכולים להיות לעזר רב ברפואה נדחקו הצידה.

הדוקטרינה האבולוציונית המסבירה את שרידי האיברים המנוונים (רודימנטים) כשאריות של גלגולים קודמים, גם היא עיכבה את חשיפתם של תפקידי התימוס, התוספתן, השקדים ובלוטת המגן. התיאוריה האבולוציונית אחראית במידה רבה לכישלונות הכירורגיה בדורות קודמים.[27] ניתן לומר, ללא כל חשש, שמדע הביולוגיה ומדע הרפואה יכולים היו להתפתח טוב יותר ומהר יותר אילו לא הייתה תיאוריית האבולוציה קיימת כלל.

אבולוציה כימית

האבולוציה של עולם החי שהתפתח מן הדומם, כפי שמסבירים אותה אדריכליה, רצופה חמישה שלבים עיקריים:

א. היווצרות חומרים אורגניים פשוטים מתוך תערובת החומרים באטמוספירה המחזרת הקדומה.

ב. סינתזה של חלבונים, חומצות גרעין וחומרים ביוכימיים מורכבים מתוך תערובת החומרים, האורגניים, בסביבה מחזרת של הראשית.

ג. היווצרות מערכות מטבוליות עצמאיות.

ד. היווצרות תאים חיים פרימיטיביים בעלי כושר התרבות.

ה. השתכללות התאים, על-ידי השתנויות גנטיות, לתאים מורכבים יותר, לרב-תאים ולמגוון בעלי חיים וצמחים.

כל שלב משלבי האבולוציה אינו עומד במבחן הביקורת חסרת הפניות.

שלב א' ו-ב', הכלולים באבולוציה הכימית בטרם היות חיים בעולם ותופסים 40% מגילו של כדור הארץ, מותנים בסביבה מחזרת ובנוכחות תערובת מתאן, חנקן, אמוניה, מימן, פחמן חד-חמצני ומים. ניתן, אמנם, לחקות יצירות חומרים אורגניים ראשיתיים במעבדה מתוך התערובת הבסיסית האמורה. אך בתנאים של היום, כשהאטמוספירה מכילה 21% חמצן, שלב א' וב' הם בלתי אפשריים. וביחס לעבר אין כלל הוכחות מבוססות שאמנם לכדור הארץ הייתה בעבר אטמוספירה חסרת חמצן, או לחילופין, הכילה את התערובת הבסיסית הראשיתית ההיפותטית. אדרבה, ישנם סימנים שהרכב הגזים הקדמון היה דווקא שונה ודל בחומרי התערובת הבסיסית הראשיתית. יש סימוכין מסייעים שהחמצן וחומרים מחמצנים היו קיימים תמיד בכמויות משמעותיות באטמוספירת כדור הארץ ובמימי האוקיאנוס.[28] הניסויים המעבדתיים שהתיימרו לחקות את שלב א' אינם קבילים, שכן הם נעשו בתנאים רצויים ואופטימאליים ובכלים אותם התאימו המדענים לעצמם. לעולם לא יכלו תנאים אלה להיות במציאות של העולם הפרימיטיבי הקדום.[29] הדעה נוטה שחומרים ביוכימיים לא יכלו כלל להיווצר מעצמם בתנאים אביוטיים, ואילו נוצרו היו נהרסים בגינם של הקרינות, החום וההתפרקויות החשמליות. גם ברובם של החומצות האמיניות, הבסיסים החנקניים והסוכרים בעלי המבנה המרחבי הסגולי (פעילים אופטיים), אותם אנו מכירים כמרכיבים ייחודיים של העולם הביולוגי, אינו מתקבל על הדעת.[30]

השלב השני שבו מתפלמרים[31] החומרים הפשוטים למבנים מורכבים, נתקל במחסום תרמו-דינמי לסינתזה הספונטנית. כדי שאנרגיה תושקע בפילמור חלבונים מחומצות אמיניות, צריך היה המרק הקדמון להיערך לתנאים מבוקרים ונקיים, כמו במעבדות של חוקרי האבולוציה. דבר זה הוא אבסורדי, בגלל נדירותם המופלגת של תנאים כאלו. ולא זו בלבד, אלא אפילו אם נקבל את ההנחה שנוצרו פולימרים חלבוניים בדרך מופלאה כלשהי, לא יכולה להיות להם משמעות ביולוגית, שכן הסגוליות האנזימטית של חלבונים היא גבוהה מדי עבור ההסתברות של הרכבת רצף (מבנה ראשוני) מתאים.

תאוריית האבולוציה - התאוריה המדעית ששלטה במאה השנים האחרונות - היא שאלת מוצא המינים בכלל והאדם בפרט, האם היא הגיעה לסופה? האם ניתן להוכיח כי המינים השונים נוצרו באותו פרק זמן? מה ההסבר הנכון להווצרות המאובנים, ואיזו עמדה הם מוכיחים? מהי ההגדרה הנכונה לתאוריה והאם נכון לקבלה כעובדה מדעית? על כל זאת ועוד בהרצאתו המפתיעה והמרתקת של הרב זמיר כהן:

מעבר מדומם לחי

קיומו של השלב השלישי – יצירת תא חי, או יחידה בעלת פעילות מטבולית רצופה ומחזורית, מותנה בנוכחות של מאות או אלפי אנזימים סגוליים שונים בסמיכות זה לזה ובסדור ייחודי המותאם לארגון הריאקציות המטבוליות. דבר כזה אינו מסתבר לגמרי שיארע מעצמו. התפתחות יחידה מטבולית שלימה ועצמאית באופן אקראי היא גם תעתוע. גם אם נרחיק לכת ונניח שאמנם היה קיים אי פעם אוקיאנוס שופע חלבונים, חומצות גרעין ומטבוליים ואשר בדרך עלומה הצליחו לרכוש מידה מסוימת של פעילות ביולוגית, תישאר פליאה כיצד בודדו עצמם מולקולות אלה מן התווך המהול ונתקבצו ליחידה אחת יציבה ופונקציונאלית? כיצד הסתדרו להן מערכות אנזימטיות ברציפות של פעולות עוקבות קשורות וסמוכות זו לזו? כיצד נבנו מעצמם קרומים פעילים מורכבים משובצים באנזימים הקשורים אליהם במבנה סגולי מתואם לעילא?

לכל מערכת חיה או מערכת מטבולית פעילה יש הכרח בקיום בקרה, תאום ומיון תמידיים הפועלים בהרמוניה רק בתוך מבנה מורכב של תא חי. מבנה כזה יכול להיווצר רק על-ידי תא חי אחר.

יתר מזו, כל שלב באבולוציה נתקל בנטייה להרס עצמי. כל חומר מורכב שיצליח להיווצר – יתפרק מיד וייעלם. נמצא שביוגנזה של תאים חיים תצטרך לדלג על השלבים העיקריים ולעבור הישר ממצב של תערובת חומרים פשוטים למצב של תא חי מצויד במערכות ביולוגיות מבוקרות, עשויות קרומים ואברונים טעוני חלבונים, חומצות גרעין ושלל מגוון של חומרים ביוכימיים. תעלומת הדרך בה יתקיים הדבר היא בלתי נפתרת.

לתא חי יהיה קיום והמשכיות ללא מנגנון הכפלה עצמאי של כל מרכיביו. הכפלה או חלוקה של תא תלויה אך ורק בצופן הגנטי הרשום בגנים אשר ב-די-אן-איי.[32] ההסתברות לרישום ספונטני של מערכת גנטית המכילה לפחות 100 צופנים, שהיא כמות מינימאלית של אנזימים ומבנים שונים ההכרחיים לעבור בתורשה, היא אפסית.

השתכללות האורגניזם

השתכללות היצורים מתא פשוט לתא משוכלל, לרב תאיים, לצמחים ולבעלי חיים לגווניהם השונים דורשת השתנויות בלתי פוסקות ויצירת גנים חדשים. ההמון סבור כי אכן דבר זה יכול להתרחש והוא מובן מאליו. אין הציבור יודע כלל שמחקרים שעשו גנטיקאים ומתמטיקאים הראו שאין כל סיכוי אפילו ליצירת גן בודד מבורך בתכונה חדשה מיטיבה.[33] אין לומדי הביולוגיה מן השורה מודעים כלל לעובדה כי במונחים של הידע הביולוגי העדכני אין אפשרות להמחיש יצירת גנים מטיבים, לפיכך לא תוכל להתיישב האבולוציה כתהליך מקרי. אומדן הזמן הנדרש ליצירת גן על ידי תהליכים אקראיים – מגיע לבדו כמעט לגיל כדור הארץ. לפי אומדנם אין להעלות על הדעת התפתחות הדרגתית פורייה של מיליוני גנים, בזה אחר זה, במיליוני מערכות חיים ובמסגרת פרק הזמן המוגבל של קיום כדור הארץ. עצם התופעה הנדירה של השתכללות מבנים וחומרים מעצמם נוגדת חוק יסודי של הפיזיקה, הוא החוק השני של התרמודינאמיקה. סתירה זו הביאה כמה מגדולי הפיזיקאים להסתייג מן האפשרות של אבולוציה ספונטנית של החיים על פני כדור הארץ אפילו בטווח זמן של מיליארדי שנים.[34] פיזיקאים רבים נבוכים גם מעצם קיומם של איים של "אנטרופיה שלילית"[35] ושל מצבים מעוטי הסתברות" במסגרת המציאות הטבעית. תמהים הם אם התהוות "איים" כאלה והתמדתם ניתנת להיתפס ללא גורם מכוון.

עובדה נוספת היא שעד כה טרם נמצאו באף אחד מכוכבי הלכת של השמש שלנו, אף לא בשמשות אחרות ובגלקסיות סמוכות לנו, כל סימנים של יצורים נבונים – דבר שהיה מתחייב ממנגנון ירידה באנטרופיה כמו זו שנעשתה, כביכול, בביוספירה שלנו.

למרבית האירוניה, פרנסיס קריק, חתן פרס נובל, ועמיתו לסלי אורגל המשוכנעים שאין כל אפשרות להתפתחות תאים חיים מחומרים אורגנים דוממים בכדור הארץ, נאלצו לפתח תיאוריה נועזת ודמיונית אודות יצורים מהחלל. [לעומת תיאוריה הזויה זו, כל בר דעת מבין כי נכון והגיוני מאוד לקבל את העובדה ההיסטורית אודות מתן התורה במעמד הר סיני לעיני כל ישראל, ובה ניתן ללמוד רבות אודות בורא העולם ויוצר החיים. ז. כ.].

לפני כמאה וחמישים שנה העריכו לפי תורת האבולוציה, שהתא הינו חומר פשוט. היום, עם התפתחות המדע והטכנולוגיה, אנו מגלים שהתא הינו עולם שלם ומורכב. הצטרפו למסע מרתק ביותר בתוך התא, הנמצא לא רחוק מאיתנו, ובו תהליכים המראים שיש כח מכוון לקיום התא. מלווה בקריינות של הרב יצחק פנגר:

סוף דבר

תיאוריה היפה להסבר של נתונים כוזבים ונתונים נכונים כאחד, אינה מסבירה דבר. תיאוריה גמישה המתאימה עצמה לכל מצב, לעולם לא תוכל לעמוד בביקורת, שכן לא ניתן להכחישה.

התיאוריה שאינה יכולה לעבור מבחן לאמיתותה, אינה מדעית. האבולוציה, אם כן, גם היא אינה הולמת את הקריטריונים להגדרת מדע. המחפש את האמת עשוי לשאול: כיצד יכול העולם הביולוגי, עם כל ההסתגלויות הנפלאות שלו, עם כל ההבחנות הדקות שלו, להיות תוצאה של שורת מאורעות מקריים? היכולת, המורכבות והתחכום של אורגניזם חי מקדימים הרבה, מעל ומעבר, כל הישג מעשה ידי אדם. האין זו שטות אפילו לחשוב שכל זה הוא מקרה?

הטענה שבזמן ארוך למדי, אפילו דברים בלתי צפויים ביותר עשויים להתרחש – טיעון זה מעולם לא הוערך כראוי ולא נקבעו לו ערכי הסתברויות כמותיים. אדרבה, חישובים שנעשו על-ידי מדענים בעלי שם, מראים שאין כל סיכוי הסתברותי ליצור עולם ביולוגי באופן ספונטני.

הסיכויים לקבל מערכות ביוכימיות משוכללות ומבוקרות באופן עצמאי (self regulating units), מערכות פיזיולוגיות מווסתות במנגנוני הומיאוסטאזיס[36] וקיברנטיקה[37] ביולוגית של כל האורגניזמים החיים, הם אפס. קטן עוד יותר הסיכוי לקבל את כל תהליכי ההשתכללות הנ"ל במצב התרחשות כנגד סביבות עוינות.

מדעני האבולוציה הקוסמית, יכולים גם הם להצביע על מיליוני שינויים בצורת החומר, במבנהו ובמהותו, במצב האנרגיה, בתמורות המתחוללות בה ובמעברים מחומר לאנרגיה ולהיפך. אפשר להצביע על פשיטות צורה ולבישת צורה של חומר ואנרגיה. המדענים יכולים גם לומר שנקודת המוצא של החומר והאנרגיה היא הגרעין הראשיתי שברגע מסוים שיחרר את האנרגיה והחומר העצומים הצבורים בו במפץ אדיר. אך אין למדע כל נקודת אחיזה בתוך תחומי הטבע, מה מקורו של הגרעין הראשיתי, או מנין באה האנרגיה שהייתה אצורה בו, מה גרם להתפוצצותו ברגע מסוים ולמה לא ארעה ההתפוצצות קודם או אחר כך?

מכל הנ"ל מתבקשת המסקנה ההגיונית כי במקום להשתמש בתיאוריות מפוקפקות ומקוטעות, עדיף לעמוד בענווה ובחרדת קודש מול ספר הספרים שלנו. ניטיב לעשות אם מתוך אמונה שלמה נקרא בתנ"ך את הפסוק הפותח, שהוא גם פסוק המפתח באמונתנו: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".

צפו בסרטון המושקע, המבאר את החוסר המוחלט בממצאי מאובנים התומכים בתיאורית האבולוציה, ולכך שגם המדענים מודעים לעובדה זאת, עובדה, שלמעשה שומטת את הקרקע מתחת לכל בסיסה של תיאורית האבולוציה: