"אני מרגישה את הסכין!" צרחתי על שולחן הניתוחים – הפתח שלי לסוד הישועה

5:00 לפנות בוקר. אני מובהלת באמבולנס לבית החולים עם כאבי בטן אדירים.

לא, לא מדובר בצירי לידה...

אני נשלחת לצילומים ובדיקות שלאחריהן מגיע אלי הרופא עם הדיאגנוזה.

אני קולטת את הכיתוב על החולצה שלו באותיות קידוש לבנה: "כירורג" (רופא מנתח), ונורת אזהרה אדומה נדלקת מעל ראשי. גם סירנת צ'קלקה רעשנית במיוחד החלה להישמע לה במחשבותי.

הוא פותח במשפט שאילולא היה שגור בפיו, כנראה שהוא לא היה מקבל הסמכה כרופא – "יש לי חדשות טובות, ויש לי חדשות פחות טובות".

הדיאגנוזה: דלקת מעיים שגם גרמה לחסימת מעיים.

"כרגע אנחנו לא מכניסים אותך לניתוח, אבל אם לא יהיה שיפור ביממה-יממה וחצי הקרובים, אנחנו נצטרך לנתח. כרגע, את נמצאת על סף ניתוח", הרופא קובע.

מה בדיוק קורה בניתוח? מתבצעת כריתה של חלק מהמעי.

"מה????! לא! לא! לא! לא!", אני מתחננת בדמעות של היסטריה.

הרופא זורק איזה משפט ניחום ויוצא מהחדר. אז נכנסת האחות לחדר ועושה לי טיפול רפואי חודרני שמצליח להוציא ממני עוד כמה דמעות של היסטריה.

אני שוכבת על מיטת החולים.

נושמת.

מרפה.

נושמת.

נותנת לדמעות להתייבש.

אני צוללת בזיכרוני שנה אחת אחורה...

הגעתי לחדר לידה עם צירים. הצירים נמשכו ונמשכו... האחיות מנסות להדריך ולקדם את הלידה, אבל ללא הועיל. התינוקת לא יוצאת.

לאחר שעות ארוכות של צירים, אני קולטת התרחשות אצל האחיות בחדרי. משהו קורה.

"יש ירידה בדופק הלב של העובר. אנחנו מכניסים אותך עכשיו לניתוח קיסרי", הרופאה אומרת לי, ותוך 20 שניות אני מוצאת את עצמי לבד בתוך חדר הניתוח עם צוות רפואי.

הרופא המנתח מסביר שהניתוח יהיה בהרדמה חלקית בלבד.

"הולכים לפתוח לי את הבטן, ואני אהיה ערה?! תרדימו אותי!", אני מבקשת ללא הועיל.

אני נמצאת על שולחן הניתוחים.

(צילום: shutterstock)

אני מרגישה את סכין הניתוחים חותכת לי את הבטן. "אימא'לה!!! אני מרגישה את הסכין! תרדימו אותי!", אני צורחת.

הדבר הבא שאני זוכרת זה את רגע ההתעוררות שלי מההרדמה בחדר התאוששות.

אני פוקחת את עיני, ונחשול אדיר של כאב מציף אותי וכמעט שמטביע.

"מורפיום. מתחננת. מורפיום. מתחננת", אני זועקת שוב ושוב במלמול חרישי אבל מספיק נשמע לאחות שאת פניה לא ראיתי, כיוון שבאותם רגעים העולם לא היה קיים. רק הכאב.

אני יוצאת מאותו זיכרון בן שנה.

אני חוזרת לעצמי עכשיו, ברגע הזה.

אני מרגישה את המילה "ניתוח" בצירוף עשרות סימני שאלה מרחפים מעל ראשי.

"רק לא ניתוח... רק לא כריתה... אני לא מסוגלת", מחשבות הפחד ממלאות את כל הווייתי.

האחות נכנסת לשאול: "להביא לך משככי כאבים?", ואני עונה "לא צריך" - משחקת אותה כאילו ויש שיפור במצב.

מחזיקה מעמד 5 דקות בדיוק והולכת לאחות עם זנב מקופל בין הרגליים: "אפשר בעצם משככי כאבים?".

הלילה מגיע ואני מנסה להירדם לצלילי תזמורת הנחירות הנשמעות בחדרי. ממש התזמורת הפילהרמונית.

הבוקר מפציע.

מרגישה שיפור ניכר.

אמי היקרה קיבלה על עצמה התחזקות מסוימת ופיללה לה' שמצבי ישתפר ולא ינתחו אותי.

בחסדי השם המשיך מצבי להשתפר משעה לשעה, ולבסוף לא נזקקתי לניתוח.

כעבור 2-3 ימים בעלי נכנס הביתה ומודיע: "בלילה דפקו לנו את הרכב וברחו בלי להשאיר פרטים".

אומרים שצרות באות בצרורות, לא?

אני לא יכולה שלא לשבת לקצת חשבון-נפש ופשפוש במעשי.

במהלך השנה האחרונה יותר מדי דברים לא צפויים ולא נעימים התרחשו בחיי: אחד האיברים בגופי הפסיק לתפקד בצורה תקינה ונדרשתי להתחיל לקחת כדורים לכל החיים, בחצי השנה האחרונה התחילו לי כאבי גב תחתון שלא אפשרו לי להיות במצב ישיבה מעל חצי שעה ואילצו אותי לעבור למצב שכיבה - זה ממש פגע באיכות חיי, קיבלתי דלקת מעיים וחסימת מעיים שכמעט הכניסו אותי לניתוח, התרופות שקיבלתי בבית חולים גרמו לתופעות לוואי ממש לא נעימות שהדירו שינה מעיני, ועכשיו עוד "ליטוף" קטן של פגיעה ברכב.

"מה קורה כאן?!", חשבתי לעצמי. הרי עד לפני שנה בהיסטוריית התיק הרפואי שלי היה תיעוד של מפגשים עם רופא משפחה רק בגלל כאב גרון פה ושם בעונת החורף ותו לא.

עד לפני שנה, "בריאה כמו שור" היה לתואר די הולם עבורי.

אז ניסיתי לפשפש ולמשמש במעשי. מה אומר ומה אגיד? יש הרבה דברים קטנים שעוד צריך לתקן. צדיקה גמורה אני עדיין לא. שואפים ומנסים כל הזמן להתקדם ולשפר.

עם חשבון נפש כן ואמיתי מצאתי הרבה נקודות המצריכות תיקון, אבל לא הצלחתי למצוא שום נקודה משמעותית מספיק שתביא להתגלגלות של כ"כ הרבה אירועים לא נעימים.

אז החלטתי להתייעץ עם חברה יקרה. חברה עם חוכמת חיים ותבונה נדירים שבהחלט לא תואמים לגילה.

"תגידי, יכול להיות שאת קצת עצובה?", היא שאלה-אמרה.

"שמעתי לא מזמן בשיעור שעצבות יוצרת דינים על האדם ומונעת ברכה ושפע", היא הסבירה.

פתאום נפל האסימון...

עם כל ההתרחשויות האחרונות, אכן הרגשתי שיש עליי קצת דין משמים. ובנוסף, גם הרגשתי שדברים תקועים לי בחיים. דברים לא זזים.

כתבתי ספר שאני מחכה בנרות כבר להוציא לאור, ובינתיים אני ממתינה לאיזשהו פרט חשוב שלא תלוי בי.

עשיתי קורס הסמכה כמאמנת אישית בכירה, אבל בגלל נסיבות המציאות הקורס בהשהיה, ואיתו מבחני ההסמכה. התקשרתי לבקש שיבחנו אותי טלפונית, ונעניתי בשלילה.

אותה אבחנה של חברתי - העצבות, נפלה למשבצת הנכונה.

אותו דכדוך (לא באמת מוצדק) די ליווה אותי באותה שנה.

מכירה בעצמי ובעוד הרבה מאוד אחרים את העובדה שגם אם פחות או יותר הכול בסדר בחיים – מסתובבים עם "פרצוף איכה".

בינינו... מספיק לראות את הפרצופים של האנשים ברחוב כדי להבין שגם הם סובלים מאותה תסמונת.

לכולם יש נקודה לא מושלמת בחיים, משהו שחסר ורוצים – עבודה, זיווג, בית, ילדים, בריאות וכו'. גם כשמשיגים את אותה נקודת חוסר, בשלב מסוים בחיים יכנס לאותה משבצת של "נקודת החוסר" צורך חדש. תמיד יהיה משהו שרוצים ועדיין אין לנו.

נקודת החוסר היא ממש לא תירוץ מספיק טוב בכדי לאפשר לדכדוך להיות חבר קבע נאמן.

עשיתי שיעורי-בית על נושא השמחה

החלטתי ללמוד את הדיאגנוזה המדויקת של חברתי ולהרחיב את ידיעותיי בנושא העצבות-שמחה. גיליתי דברים מדהימים:

1. כתוב בזוהר הקדוש (בתרגום): "בוא וראה: העולם התחתון עומד למולו תמיד, והוא נקרא אבן טובה. והעולם העליון לא נותן לו, אלא כמו שהוא עומד.

אם הוא עומד בהארת פנים מלמטה - כמו כך מאירים לו מלמעלה.

ואם הוא עומד בעצבות - נותנים לו דינים למולו.

כמו שכתוב: 'עבדו את השם בשמחה'. כלומר, שמחה שהאדם שמח מושכת אליו שמחה אחרת עליונה" (הזוהר חלק ב', דף קפ"ד, ב').

כלומר, המצב בו האדם נמצא יוצר השפעה תואמת היורדת מהעולם העליון אל תוך חיינו: אם קיימת באדם שמחה פה למטה, בעולם הזה – מהעולם העליון מאירים לו ומורידים אל תוך חייו סיבות נוספות שיביאו אותו לשמחה.

אם קיימת באדם עצבות פה למטה, והוא הולך לו עם פנים נפולות – מהעולם העליון יורדים עליו דינים.

2. רבי חיים ויטאל זצ"ל, מגדולי המקובלים, כותב בספרו "שער המצוות" בשם האר"י ז"ל: "הרוצה להשיג חכמה ורוח הקודש, ואין דבר גורם מניעת ההשגה, אפילו אם יהיה ראוי אליה, כמו מדה של העצבות". כלומר, אף אם היה האדם ראוי שתרד עליו חוכמה או רוח הקודש מצד מעשיו וגדולתו – אם קיימת בו עצבות, היא זו שתמנע ממנו לקבל זאת.

3. עוד כותב רבי חיים ויטאל זצ"ל בספרו זה כי קיימות הבטחות לברכות מסוימות בעשות האדם מצוות מסוימות, והנה רואים אנשים שמקיימים את אותן המצוות ולא זוכים לאותן ברכות שהובטחו. ומדוע זה כך? משום שאין את מקיימים את אותה המצווה בשמחה וזה המונע את השפע מלרדת עליו.

והנה לשונו: "מצינו בדברי רבותינו ז"ל שאמרו: (קידושין ל"ט ע"ב) כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו, וכיוצא בזה אמרו כל המקיים מצוה פלונית יש לו כך וכך, והנה אנחנו ראינו כמה וכמה מצות שעושים בני אדם ואינם מתקיימים דברי רבותינו חס ושלום בעניין גודל שכרם אפילו בעולם הזה. אבל השורש שהכל נשען עליו הוא שבעשיית המצווה אל יחשוב שהיא עליו כמשא וממהר להסירם מעליו אבל יחשוב בשכלו כאלו בעשותו אותה המצווה ירוויח אלף אלפים דינרי זהב ויהיה שמח בעשותו אותה המצווה בשמחה שאין לה קץ מלב ומנפש ובחשק גדול כאלו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפים דינרי זהב אם יעשה אותה מצוה. וזה סוד הפסוק (דברים כ"ח, מ"ז) 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב' כו'... וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב לבב הפנימי כך יזכה לקבל אור עליון".

אדם יכול לקיים תורה ומצוות, לעשות את כל הנדרש ממנו מלבד היותו שמח – ודווקא אותה עצבות שבו היא המונעת ממנו לקבל שפע שנגזר עליו.

כל האור הגדול שיורד לעולם מגיע מכוח השמחה במצווה.

4. בספר החרדים מובא כי האר"י הקדוש סיפר לאיש סודו שהעיד כי: "כל מה שהשיג שנפתחו לו שערי חכמה ורוח הקודש, בשכר שהיה שמח בעשיית כל מצוה שמחה גדולה לאין תכלית".

רוח הקודש וכל יתר המעלות הנשגבות אליהן זכה להגיע האר"י הקדוש הגיעו מכוח השמחה והעונג העצומים שהיו לו בקיום התורה והמצוות.

5. יעקב אבינו, קודש קודשים רגל שלישית במרכבה – לא שרתה עליו רוח הקודש במשך 22 שנה בהם האמין כי חיות רעות טרפו את בנו האהוב, יוסף.

אלישע הנביא היה אבל על הסתלקותו של רבו – אליהו הנביא, ומשום כך לא שרתה עליו רוח נבואה. לכן, ביקש נגן שינגן לפניו ובכך ירחיב את לבו וירומם את מצב רוחו, כפי שמובא: "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'" (מלכים ב', ג', ט"ו).

כלומר, יהודי שהגיע לשיא הדרגות הרוחניות לא יכול לקבל רוח נבואה אם אין בו שמחה.

השכינה לא יכולה לשרות במקום בו קיימת עצבות.

בתלמוד נכתב: "אין שכינה שורה לא מתוך עצבות... אלא מתוך דבר שמחה של מצוה" (מסכת שבת, דף ל, עמ' ב').

6. כל הצרות והרעות באות מכוח "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" (דברים, כ"ח, מ"ז). העצבות היא השורש לצרות. ומאידך, כשהקב"ה רואה כמה יהודי שמח במצוות, הוא מוריד לו עוד ועוד שפע.

7. מובא בשם הבעל שם טוב: "עצבות נועלת שערי שמיים. תפילה פותחת שערים נעולים. והשמחה בכוחה לשבר חומות".

8. מהי עצבות? עצבות היא למעשה טרוניה כלפי הקב"ה האומרת: "אני לא מרוצה מההנהגה שלך איתי". יש כאן כפיות טובה על כל הטובות והחסדים שה' משפיע עלינו.

(צילום: shutterstock)

אותה "אמירה" ממורמרת בעצם חוסמת השפעה של טובה וברכה עלינו.

מהי שמחה? שמחה היא תחושת מילוי וסיפוק ממה שיש בחיינו. שמחה היא ראיית הטוב בעצמי ובקיים בחיי.

כשאדם שמח וטוב לבב, הוא למעשה אומר: "תודה רבה בורא עולם על טוב והחסד שאתה עושה עמי". אמירה מעין זו גורמת להורדת שפע נוסף של חסדים וטובות על האדם.

הודיה והכרת הטוב על הקיים הם אלו שיביאו לטובות נוספות להיכנס לחיינו.

אם אתם רוצים לראות בחייכם ברכה, הצלחה, שפע וישועות – הילחמו להיות בשמחה ולראות את הטוב בכם וסביבכם.

9. בקצרה: העצבות – מגנט לדברים רעים. השמחה – מגנט לדברים טובים.

הרב יגאל כהן מסביר: "אם מישהו בא ואומר לי 'המזל שלי סגור. לא הולך לי בחיים' – אני יודע שיש בו עצבות".

"אתה עצוב? סגרת לעצמך את כל השפע והמזל, את כל הדברים הטובים שאתה יכול לקבל", ממשיך הרב יגאל כהן בשיעורו.

השמחה היא זו שפותחת את ברז הישועה, השפע והמזל.

צפו כאן בשיעור חובה של הרב יגאל כהן בנושא ברז הישועות - השמחה:

למדתי, הפנמתי, יישמתי – ומעיין הברכה נפתח

למדתי את נושא השמחה, שמעתי שיעורים מחזקים בנושא והחלטתי לעשות שינוי פנימי אמיתי בנושא.

הרי שמחה היא בחירה חופשית התלויה בנו בלבד, ואינה תלוית נסיבות.

גם אם קיים בחיינו חוסר מסוים, נדע מכוח האמונה כי ה' וודאי ישלים לנו אותו ברגע הנכון. לא ניתן לחוסר להשתלט ולהאפיל על הטוב הקיים.

הכרחתי את עצמי לא להיכנע לדחף שמנסה להוריד, וההרגשה הפנימית שלי השתנה פלאים.

התגובה לא איחרה להגיע.

כעבור שבוע בלבד, אני מקבלת שיחת טלפון לה המתנתי במשך חצי שנה עם עדכון של התקדמות חשובה בנושא הספר שכתבתי.

כעבור כמה ימים בודדים לאחר מכן, החלטתי לנסות את מזלי בשנית מול המוסד בו עשיתי קורס מאמנים ולבקש שוב שיבחנו אותי כדי שאוכל לקבל הסמכה כמאמנת אישית בכירה. הפלא ופלא, הפעם קיבלתי תשובה חיובית למרות התשובה השלילית שקיבלתי רק חודש קודם לכן. נבחנתי כעבור שבוע ועברתי את שני מבחני ההסמכה בהצלחה.

כעבור שלושה שבועות נוספים קיבלתי הצעה חלומית שהייתה למשאלת לב.

לכאבי הגב הנוראיים מהם סבלתי במשך חצי שנה כמעט ולא נותר זכר.

פשוט ראיתי בחוש איך שמחה באמת פותחת שערים לטובות וחסדים.

צפו כאן בשיעורו המרתק של הרב שניר גואטה בנושא עבודת השם בשמחה:

כמה טיפים ועצות להדרכה על עבודת השמחה

1. לשמוע תדיר שיעורים בנושא השמחה

שמעו שיעורים בנושא השמחה. אפשר לחזור על אותו שיעור מס' פעמים וזה רק יביא לידי חיזוק והפנמת המסרים בנפשכם.

2. להחליף מחשבה שלילית במחשבה חיובית

אין להיכנע למחשבות הסוררות המתעקשות לחדור למחשבותיכם. תוכלו אפילו להכין מבעוד מועד מחשבה חיובית חלופית לעת הצורך. בכל עת שמחשבה שלילית תיכנס למחשבותיכם, החליפו אותה בחיובית.

3. רישום יומי בפנקס

ערכו בפנקס 2 רשימות נפרדות בהם תרשמו בכל יום ויום:

א. דברים עליהם אתם מודים ומכירים טובה: אלה יכולים להיות דברים הקיימים בחייכם, כמו פרנסה, קורת גג, בגד ללבוש, עיניים רואות, אוזניים שומעות וכו'.

(צילום: shutterstock)

אלה יכולים להיות דברים טובים הקיימים בכם כמו כישרונות או הצלחות שחוויתם וכו'.

אלה יכולים להיות מעשים טובים שעשו עבורכם בני משפחותיכם, חבריכם ואחרים.

ב. דברים טובים שקרו היום: זו יכולה להיות מחמאה שקיבלתם, הצלחה קטנה שהייתה לכם היום, דבר משעשע שקרה וכו'.

4. הקפידו על דיבור חיובי בלבד

הדיבור משפיע נחרצות על מצב רוחנו. בלמו כל דיבור שלילי, כמו התבטאות של תלונה וקיטור, ביקורתיות, כעס או כל דיבור אחר שמבטא שליליות.

עבדו על שינוי הדיבור לחיובי. אט אט זה ייצור בנפשכם הסתכלות חיובית וטובה על המציאות.

5. קשטו את הבית

נשמע מצחיק? אולי, אבל זאת תזכורת מצוינת עבורכם על עבודת השמחה.

6. חפשו את הטוב

התחילו בעבודה פנימית של חיפוש ומציאת הטוב בכל סיטואציה, בכל מצב ובכל תחום. תמיד קיימת נקודה טובה. רק צריך לחפש אותה.

ככל שתתרגלו זאת יותר, כל הדבר יהיה עבורכם קל יותר עד שיהפוך להרגל ולחלק מכם.

7. שינון מתמיד של משפטי שמחה תוך יצירת הרגש בנפשכם

שננו באופן קבוע משפטים המביעים שמחה ואושר ומשפטים המביעים את המצב הרצוי אליו אתם מייחלים להגיע.

הנקודה המרכזית בכדי להביא לשינוי בנפשכם היא לייצר תנועה נפשית התואמת לדיבורכם. כלומר, יש צורך לחוש ממש את אותן רגשות התואמות למשפטים הנאמרים.

יש לומר את המשפטים בדרמטיזציה ואף ללוות אותם בפנטומימה על מנת לעורר את הרגש, בבחינת "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".

אזהרה: צפו לראות את בני המשפחה מתגלגלים מצחוק למראה זה. תנו להם ליהנות מההצגה...

הכנתי מגנט עם משפטים חיוביים אותו ניתן לשים על המקרר:

לחצו כאן כדי להוריד את המגנט בלשון נקבה, או כאן כדי להוריד את המגנט בלשון זכר.

גשו לחנות להדפסה או לפיתוח תמונות ובקשו להדפיס את הקובץ על מגנט בגודל דףA4  לרוחב.

בהצלחה רבה.