סיון רהב מאיר על איחוד האמירויות: דרמה בסדר גודל תנ"כי

בואו נתעכב עוד רגע על איחוד האמירויות. נדמה לי שבתוך כל הדיבורים על סיפוח או מטוסים, ולצד התמונות הנרגשות עם המקומיים מסבירי הפנים, עוד לא לגמרי תפסנו את האירוע.

"הסכם אברהם", קוראים האמריקאים למה שהם מחוללים כעת במזרח התיכון, וזו בהחלט דרמה בסדר גודל תנ"כי. הרי לאברהם אבינו נאמר: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה". פרשנינו (לא אלה שבאולפנים, אלה שבספרים) מסבירים שהכוונה היא שכל האומות כולן ירצו להצטרף לברכה הזאת.

הביוגרפיה של שני האנשים שהובילו את המשלחת עוזרת להבין את הסיפור: ג'ארד קושנר, או בשמו העברי יואל חיים קושנר, הוא סיפור הצלחה יהודי־אמריקאי. גדל בניו־ג'רזי, גר בוושינגטון, למד בתיכון הדתי פריש, ואז באוניברסיטת ניו־יורק ובהרווארד. אבל יואל חיים הוא גם הנכד של שני ניצולי שואה, שהיגרו מבלארוס לארצות־הברית ב־1949. השבוע אמר: "כנכד של ניצולי שואה – הסכם השלום עם האמירויות אומר עבורי באופן אישי יותר ממה שניתן לבטא". המשמעות של השואה והתקומה היא קריטית בזהותם של יהודי אמריקה. אחרי כל האינטרסים הפוליטיים - ג'ארד מגשים את צוואת סבא וסבתא כשהוא עוזר למדינה היהודית הקטנה שקמה כאן להתבסס, להתחזק, להתברך.

את המשלחת הישראלית הוביל ראש המטה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת. ההורים שלו, עזיזה ומכלוף, עלו ארצה ממרוקו, רחוק מאוד מבלארוס. הוא נולד בדימונה, הילד ה־12 מתוך 14 ילדי המשפחה, ושם למד בבית ספר יסודי. אחר כך המשיך לישיבת בני עקיבא בבאר־שבע. הוא לא הגיע לאבו־דאבי מוושינגטון, אלא ממרכז שפירא, היישוב שבו הוא מתגורר, סמוך לצומת קסטינה. בעוד ג'ארד נאם באנגלית, בן שבת הרשים בערבית העשירה שלו.

בני בניו של אברהם התפזרו לכל עבר, אבל חזרו השבוע להשכין שלום, כהמשך למסע שלו.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".