הידברות לנוער: קורונה קאמבק, האמנם?

אם חשבנו שאחרי הגל הראשון וירידת התחלואה הקורונה כבר ארזה את התקווה בתוך מזוודה ורודה, הרי שהתבשרנו שלא רק שהיא האריכה את שהייתה בארץ הקודש, היא הביאה איתה מזוודות נוספות כי היא כאן כדי להישאר. ולא, היא לא מגלה מתי היא הולכת לעשות צא'ק אאוט בקרוב.

אז למה, למה למען ה' הקורונה עוד אתנו? נכון, אנחנו אנשים מאמינים, הקב"ה גזר שכך יהיה וזאת התשובה האמתית, כי ככה זה רצון ה'. כיהודים מאמינים בני מאמינים אנחנו מבינים שאנחנו לא יושבים במשרד של הקב"ה ושואלים אותו לפשר החלטותיו וגזרותיו, אנחנו פשוט מאמינים, מתעלים מעל השכל, משחררים שליטה ונותנים לקב"ה לנהל את העניינים, כי הוא יודע טוב יותר מאתנו ומה נכון עכשיו.

קורונה בשטח וכולם במתח. ואני שואל, האם בכל זאת משהו מאתנו יוצר באיזושהי דרך "טבעית" את הישארותה של הקורונה, האם משהו מנחיל לנו את הקורונה כשגרת חיים במקום לעזור לנו להתחדש באמונה ולצפות לעתיד טוב יותר, מי אחראי לזה שהתרגלנו לזה?
מתברר ש"החשודים" האלו כבר ידועים בציבור ויותר מזה, יכול להיות שאנחנו וכמה חברים ובני משפחה שלנו גם עוזרים ותומכים בהם בלי לשים לב, אכן כן, זו לא אחרת מאשר חברות החדשות – העיתונים, ערוצי הטלוויזיה, אתרי האינטרנט והמדיה.
במה הם אשמים, אתם שואלים? ובכן, זה די פשוט. נסביר זאת כך: חברות החדשות הן האחראיות הרשמית לסיפוק מבזקים מידיים וחדשות אונליין. אנחנו, בלי לשים לב, התמכרנו לצורת הפעולה שלהם, התרגלנו לצרוך את מוצר ה"חדשות" כאן ועכשיו. הם מלאי דרמה, מתח ועצבים, בדיוק כמו שמוצר טוב נמכר כמו לחמניות חמות, כל מה שבני אדם אוהבים כדי לשבור או לשמור על שגרה מעניינת.
לצערנו, פרסום וצריכת החדשות הם דבר שבהרגל וזאת אף על פי שמחקרים רבים מורים על נטייה נוראית להשפיע עלינו לרעה מאוד על הנפש. כבר הורגלנו לשמוע סיפורים עצובים, חדשות מרעישות, מבזקים דרמתיים וכל אלו בעצם כבר חלק יומיומי מהחיים שלנו, אנחנו כבר התרגלנו לשגרת יומיום של לשמוע רע, עצוב ומר כל היום.
איך זה קשור לקורונה?
הקורונה נמצאת אתנו כבר כמה חודשים, כבר התרגלנו לסיטואציית הזאת. הגדילו לעשות הגאונים בחברות החדשות וקראו לזה "שגרת קורונה". בכך הם קנו את הסקרנות שלנו להתעניין מדי יום בחדשות הכל כך לא חדשותיות האלה, כי באמת שום דבר לא חדש, והכל אותו דבר רק בשינויים מסוימים. הם גרמו לנו לא להיות מזועזעים וחרדים כמו פעם.
זהו הדבר הנורא מכל, שהרי הפחד והחשש גורמים לאדם להתחדש ברוח חדשה של תפילה מעומק הלב וציפייה לעתיד טוב יותר, ובמקום זאת, חברות החדשות מרגילות אותנו באופן ישיר וגלוי לשגרה "מבורכת" זאת. הרי שכולנו כבר התרגלנו לקורונה כאילו עברה לידינו כמו חתול ברחוב.
מי שקורונה לא מזעזעת ומחרידה אותו - מתרגל אליה. מי שמתרגל אליה - נהיה אדיש, ומי שאדיש כבר לא זוכר ימים יפים ומרגשים יותר של בריאות.
האם זה מפריע להם, שאתם צורכים דפוסי חשיבה רעילים ומטעים? לא, הכל בשביל הרייטינג!

אותו העניין זה בעבודת ה', כשיצר הרע גורם לך ליפול כל פעם מחדש - "מששנה בה, נעשה לו כהיתר". היצר הרע גורם לך להתרגל למקום המסכן של ייאוש, צער וחוסר אונים, שככה זה וזה לא ישתנה. ממילא, רמת החיות שלנו יורדת, ונשארים במקום בלי לזוז ולקוות לטוב.
אנחנו רגע לפני ראש השנה. נשאר עוד קצת יותר משבוע להסיר מעלינו את חברות החדשות ואת השכנועים של יצר הרע שעדיף להתרגל ולהישאר במקום המצער והמדוכא.

הגיע הזמן להתחדש, ולא דרך חדשות.