איה קרמרמן כותבת לבן שלה, שיצא לישיבה

השני למלכות שלי פרש כנפיים והלך לישיבה, כזו עם פנימייה. למרות התנגדותי המאוד לא מרומזת לפריחת גור נוסף מהבית, האדון בחר להצטרף לישיבה שבה לומד אחיו הגדול. מיותר לציין שליציאה של הראשון מהבית, לפני כשנתיים, עדיין לא התרגלתי. זה שאני שולחת גוזל שני אל מחוץ לקן, לא מקל בשום צורה. זו הפעם הראשונה שאני נפרדת מהגוזל המדובר. בכוכבית אני מציינת שאני יותר ממרוצה מהישיבה עצמה, אך פחות נלהבת מלא לחבק את הילד שלי לפני השינה. אני לא מאמינה איך ה' מנהל את ענייני ואיך גלגל מסתובב. אני עצמי טסתי באותו הגיל לפנימיית אומנויות בצפון קרוליינה. קצת יותר רחוק, הרבה פחות קדוש. פתאום אני זו שנשארת מאחור, מתגעגעת לילדים. הפכתי לאמא שלי. הדואגת. החוששת. המתגעגעת. המנסה לשחרר את הגוזלים שמתחת לסינר. רק שלאמא שלי אין סינר, כי היא לא מחבבת את המטבח. למרות השוני בין המקרים, שמתבטא בין השאר ביכולת שלי להיכנס לאוטו ותוך 45 דקות להסניף מעט את הבּוּחֵערים, הנכנעים באדישות לנשיקות של אמא, קושי הפרידה גדול עלי.

כתוב בדמעות

יומיים לפני שהוא ארז את חפציו, כבר לא יכולתי להשאיר את העיניים יבשות. מסכן הבחור. כל פעם שהוא הסתכל לעברי, התחלתי לבכות. זה היה כמו להרים מתג אור, רק בדמעות. האמת? גם עכשיו, בעודי כותבת, אני דומעת. הפכתי מושא להסתלבטות בבית. בכל פעם שהוא חוזר או נוסע, מישהו מצלם את ההשתפכות שלי. לדעתי הם יערכו קליפ יללות ליום ההולדת שלי. לא נורא. או כמו שאמא שלי אמרה לנו בילדותי, "תלעגו, תלעגו". לילה לפני שנסע, ניסיתי לכתוב לו מכתב דרך צלחה. ניחשתם נכון. נכשלתי, הדמעות חנקו אותי. שבועיים עברו. נראה שהוא גדל בשנה. גבוה, רשמי, מרשים, בוגר. אחרי שלושה ימים מחוץ לבית, חזר לי הביתה בחור. אז אחרי שבועיים של למחוק ולכתוב, לבכות ולהתגעגע, אני כותבת לו מכתב. הרמב"ן אני לא. איגרת חיזוק בעבודת ה' קטונתי מלכתוב. אבל נראה לי שכל האימהות שהסיעו החודש ילדים לישיבות, יתחברו למילותי.

ילד פלא שלי,

מהשמיים קיבלתי מתנה. אותך. מיצוי של טוהר וקדושה. שנים אני מתבוננת בך, מתנה שלי. מתפלאת מהפלא שאתה. שנים שאני מנשקת ומחבקת. בעיקר משתדלת לא להרוס. נפעמת מהמזל שהיה לי, מהחסד, שהחלטת להיכנס דווקא לבטן שלי. אתה אדם מדהים, נשמה גבוהה מכווצת בגוף של ילד.

אתה מתחיל מסלול חדש. אמיתי. מסלול שדורש גב חזק, פנימי, כזה שמיישר אותך. כזה שמייצב אותך. כזה שמאפשר לך לעמוד זקוף. כזה שמאפשר לך להיות גאה בעצמך. יש לך הגב הזה. יש לך הרגליים החזקות הנחוצות כדי לנטוע שורשים איתנים. כאלו שיאפשרו לך להצמיח פירות מופלאים.

אהוב, אני יודעת את האמת. אתה הרבה יותר מוכן ממני למעבר הזה, למציאות החדשה הזו. בעוד אני מתייפחת בבית, אתה צועד קדימה בבטחה. שלא תטעה, הדמעות לא זולגות לי כי אני חוששת מההתמודדות שלך אל מול מכשולי הדרך. הן גם לא מביעות חוסר אמון בך. הדמעות מרגישות געגוע עתידי, הן מבכות את ההנאה מהשהייה במחיצתך שאפספס. הן רעב תמידי, לא רוצה לוותר.

חוצבת דרך חדשה

ילד אהוב, הלוואי והייתי יכולה להעביר לך גירסא דינקותא, רק שהיא כל כך חסרה בי. הלוואי והייתי יכולה להעביר אליך את האמונה שלי בבורא שאוהב אותך ומרעיף עליך מכל טובו. אמונה בכוחות שלך. הלוואי והייתי יכולה להעביר לליבך מהכוחות שהיו לי כשילדתי אותך. האמת שאלו לא היו כוחות שלי. כדניאל בגוב האריות הרגשתי. מקבלת חוזק ועוז מבעל הגבורה בעצמו. הלוואי והייתי יכולה להראות לך כמה מדהים אתה. שתסתכל בראי ותראה מה שאני רואה בך. הלוואי והייתי יכולה לתת לך חלק מהלב שלי. שתמיד תרגיש את האהבה שלי בלב שלך. הלוואי והייתי יכולה לשחרר כמו גיבורה. לתת לך לגדול ולפרוח. להתבונן בהנאה מהצד על העלם שאתה הופך להיות. הלוואי והיו לי מילות קדושה כמו של הרמב״ן. כאלה שילוו דורות. אבל אני חוצבת דרך חדשה, שבתפילותי אני מקווה שתשאיר רשימו בלבך.

אני מברכת אותך שתלמד להתבונן. על המידות הטובות של אלו הדבקים בה'. להתבונן על דרכי הלימוד של מוריך. להתבונן ברבנים שתמיד מאירים פנים, גם לשאלה שנשמעת כטיפשית. אני מברכת אותך שתתבונן ותנפה. תכניס פנימה את אורו יתברך המתחבא בסובבים אותך. תתבונן, תנפה ותשאיר בחוץ את האוויר המיותר המנפח את בית החזה של אלו בעלי החשיבות העצמית. תתבונן בסערת הלימוד. תקשיב לצעקות לשם שמיים בבית המדרש, תתמלא מהן. הן יובילו אותך ברגעי התלבטות לארמונו של מלך. תתבונן, אבל אל תעשה העתק־הדבק. סביר להניח שגם אלו המתהדרים בגינונים העתיקו אותם מאחרים. תוותר על גינונים, הם כמו קיטבג מלא אבנים. לא אלו הטובות. הטובות מתחבאות בדרך כלל, אך זורחות בטוּב, נתינה וענווה. אתה כבר מלא בכאלו, אם תהית. אל תשתנה. אתה יותר מנפלא, כמו שאתה. מה כן? תגדל. תשקה את הקיים. תהיה אתה, רק ביותר עוצמתי. יותר מלא בה' יתברך. אל תזרום בלי דעת. עד היום אתה מצליח לחצוב שביל עצמאי ועוצמתי. אל תנסה להיות כמו אחרים. אתה לא יודע מה מתחבא בלב שלהם. את הלב שלך אני מכירה מקרוב, הוא לב של זהב טהור. תענוד אותו כמו תכשיט יקר.

בעיקר, תיהנה מהדרך היפה שבה אתה פוסע. היא דרכו של ה', אם תבחר בכך. אמן שתבחר בכך. האמת היא, אני בטוחה שתבחר בכך.

אוהבת ומנסה לייבש את שק הדמעות. שלך, לנצח, אמא.

סופר פאדג׳ - עוגת שוקולד טבעונית

הכי כיף בעולם להכין אותה. מניחים קערה על משקל מטבח ומאפסים. בכל פעם מוסיפים אחד מהמרכיבים לפי המשקל הרצוי, ומאפסים שוב. הסיפור לוקח שתי דקות, חממו מראש את התנור. לאוהבי העוגות הרטובות. מתאים לתבנית עגולה קוטר 26.

המצרכים:

225 גרם קמח כוסמין לבן או כוסמין 80% // 1 שקית אבקת אפייה // קורט מלח // 75 גרם קקאו // 200 גרם סוכר חום // 70 מ"ל שמן רגיל או שמן קוקוס // 375 מ"ל מים // ½1 כפית חומץ תפוחים אורגני

לרוטב:

2 כפות קקאו // 1 שקית סוכר וניל // 100 גרם שוקולד מריר // 2 כפות שמן רגיל או שמן קוקוס // 1 כוס מים רותחים

אופן ההכנה:

מניחים קערה על משקל מטבח // מוסיפים את הרכיבים לפי הסדר שכתבתי, ולא שוכחים לאפס בין רכיב לרכיב // בוחשים היטב את הכול יחד עד שמתקבלת בלילה אחידה. היא מימית, לא להיבהל // אופים את העוגה בתנור מחומם מראש, תוכנית טורבו, כ־20 דקות בלבד, עד שקיסם שננעץ בה יוצא יבש.

להכנת הרוטב:

מכניסים לקערה את הקקאו, סוכר הווניל, השוקולד המריר, השמן והמים הרותחים // מניחים למים להמס את השוקולד ומערבבים עד לקבלת רוטב אחיד // שופכים את הרוטב על העוגה החמה.

המתכון מתוך ספר הבישול הדיגיטלי שלי, "אמא, טעים לי!".

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".