דין דין אביב: "חשבתי שהדת היא עיוורון, והיום אני מבינה שהיא האור"

נעים להכיר

"דין דין אביב, 46, נשואה ואם לארבעה, מתגוררת בהוד השרון, זמרת לנשים בלבד, יוצרת, ומורה לשירה".

ניגון הדינים

"כשנולדתי קראו לי דינה, על שם סבתא של אמא שלי. הייתי תינוקת חמודה מאוד, ואמא שלי, שילדה אותי כשהיתה בת 19, קראה לי 'דין דין' ככינוי חמוד, וזה תפס. בגיל 16, כשיכולתי לשנות את השם בתעודת הזהות, שיניתי לדין דין וזה קיבל חותמת רשמית. כשחזרנו בתשובה כמה מקובלים יעצו לי להחליף את השם, שלא אמשוך דינים חלילה, אבל לא זרמתי עם זה. בהמשך גם ראיתי שבמסכת אבות כתוב: 'והדין - דין אמת'.

"במובן מסוים נתקעתי עם 'דין דין אביב', אבל אני אוהבת את זה מאוד. אני מרגישה שזה ניגון הדינים. יש גם דינים של חסד. ובכלל, אם כבר דינים, אז אני הכי בדינים קודם כל על עצמי. תמיד אני בודקת את עצמי, מנסה לחשוב איפה הייתי לא בסדר".

מה שהנשמה שלי בחרה

"נולדתי למשפחה חילונית בחולון, אחר כך עברנו לרמת גן, ואז לרמת אביב ג'. עד גיל שמונה וחצי הייתי ילדה יחידה, ואז אחי נולד. אחד הדברים שאני הכי זוכרת מהילדות שלי זה שתמיד הייתי מאוד שונה מהאנשים סביבי. לא הלכתי עם הזרם. גם המשפחה שלי היתה מאוד מיוחדת. אמא מרוקאית ויוונייה, אבא פולני, שחקן תיאטרון ורקדן סטפס. ומגיל מאוד צעיר – אני איתם על הבמות. חזרות, הופעות, מה שיש.

"למעשה גדלתי לתוך המוזיקה, וההורים שלי היו בית הספר הכי טוב עבורי. למדתי פסנתר ובלט, וכבר בגיל 6 השתתפתי בתחרות שירה מוכרת. בתקופה ההיא הופעתי ארבע פעמים ביום, עם 16 נגנים, מול אלפי אנשים. הייתי בת שש, אבל נראיתי בת ארבע. לא הייתי זמרת גדולה, קול יפה - אבל לא מדהים. אני רואה את הילדים היום בתוכניות המוזיקה ונדהמת. אני לא שרתי כמוהן.

(צילום: הילה ליפשס)

"היו דברים נפלאים בילדות שחוויתי, ולצידם גם דברים קשים. ילד שעולה על במות בגיל כל כך צעיר, משלם על זה מחיר. אתה מתמודד עם אגו, קנאה, תחרות, הצלחות, כישלונות, בעוצמות שילד בגילך לא אמור להתמודד איתם. מעבר לכך, חטפתי לא פעם מכות מילדים שקינאו בי, ואני זוכרת שגם הנסיעות הרבות ממקום למקום לא היו פשוטות. בחישוב הכללי אני שמחה על מה שהיה, בזכות השנים ההן קיבלתי ביטחון עצמי, וגם יודעת שזה מה שהנשמה שלי בחרה לעבור בעולם הזה".

כפלח הרימון

"בנערותי שרתי בלהקת 'צופי תל אביב', התגייסתי ללהקת חיל האוויר, ואחרי השחרור נרשמתי ללימודים בבית הספר למוזיקה 'רימון'. בתחילת הלימודים התחלתי לנגן על תופים, וכך הכרתי את אלון בעלי. התחלנו ללמוד תופים ממש באותו יום".

אורות גבוהים

"בברית של בננו עדן, אלון התחיל לחזור בתשובה. הזמנו מוהל, הכל תוכנן כרגיל, אבל המוהל קלט את אלון וביקש ממנו למול. המוהל עשה את כל ההכנה, ואלון רק את הפעולה הסופית. מסתבר שזה לא מאוד מסובך באופן הזה. אלון אז לא היה דתי בכלל, ברמה של - לא היינו צמים בכיפור. לפעמים היינו מנסים, אבל לא תמיד מצליחים. לפני הברית אלון שאל מישהו דתי איך כדאי להתכונן, והוא המליץ לו לטבול במקווה ולקרוא 'תיקון הכללי'. אלון עשה את זה, והגיע לברית עם אור מטורף. בגלל זה גם המוהל ביקש ממנו למול. יום אחרי הברית אלון רצה להבין מה קרה שם, והבירור הזה גרם לו לחזור בתשובה".

ציצית – in, ג'ינסים - out

"השאלות שאלון שאל, והתשובות שקיבל, שינו לנו בבת אחת את החיים. פתאום אלון רוצה שנשמור כשרות, נוסע לשיעורי תורה באמצע הלילה, טס לאומן וחוזר עם כובע וכיפה שחורה מתחת. הזקן לאט מתחיל לצמוח, אחר כך הפאות. פתאום אני קולטת שהפסיק ללכת עם ג'ינסים. אני זורקת לו עוד ג'ינס ועוד אחד, רואה שהוא כבר לא לובש. עם הציצית לקח קצת יותר זמן, וזה קרה כשעשינו לעדן חלאקה. קנינו לו ציצית לכבוד האירוע, ואמרתי לאלון שאין מצב שעדן ילבש ציצית והוא לא, אז קנינו גם לאלון ומאז הוא הולך עם ציצית. תכל'ס, במובן מסוים, עדן החזיר בתשובה את הבית. הוא בחור מתוק וצדיק. ובנוסף הוא גם מוזיקאי על. מנגן על חליל, תופים, קלידים. ובכלל, כל מה שהוא עושה במוזיקה יוצא מדהים".

(צילום: הילה ליפשס)

אוצר של יראת שמיים

"וככה במשך ארבע שנים אלון חזק בתשובה, ואני ממש לא. הוא הולך לבית כנסת, ואני לים. אני בעיקר מורדת, מתעצבנת וכועסת. בתקופה ההיא אחד הרבנים שאלון היה איתם בקשר אמר לו: 'אל תקפיד על אשתך. יש לה את הדרך שלה. היא רוצה בטובת הבית שלכם לא פחות ממך. אישה היא עיקר הבית, עקרת הבית. תדבר איתה רק דברים טובים, ובעזרת ה' יהיה בסדר'. כששמעתי מאלון שזה מה שהרב שלו אמר לו, פתאום כל כך רציתי להיות שם. כשהבנתי שהתפיסה היהודית היא שהאישה היהודית מובילה את הבית, זה הפך לי את כל התמונה.

"מעבר לכך, ראיתי כמה טוב התשובה עשתה לאלון, וזה גרם לי לרצות את זה גם. ראיתי שאלון מאוד שמח. שהוא מסתובב בעולם עם אור גדול על הפנים. שיש לו אמון ואמונה בחיים. שהוא מצליח להתברג יותר נכון בחיים. לחיות אותם טוב יותר. וכמובן, היתה לי גם תחושה כללית שזה הדבר הנכון. שיש ה' בעולם. השינוי שעשיתי גם עזר לי להסכים לשלוח את הילד לגן דתי. ראיתי על הגננות הדתיות, שיש להן יראת שמיים. היתה לי תחושה טובה לגביהן. סמכתי עליהן. הרגשתי שהן לא יעשו חלילה משהו לא טוב לילד שלי. השינוי הגדול שעברתי, אפשר לי סוף סוף להפסיק להתנגד ליהדות".

קמעא קמעא

"יחד עם הרצון להתקרב, הדברים אצלי קרו מאוד לאט. התהליך היה לא פשוט בכלל. רציתי שזה יהיה ממקום אמיתי. לא להתקדם מהר מדי, להקשיב לעצמי. למשל, אני עם כיסוי ראש רק חמש שנים. לא שרה מול גברים רק שנתיים וחצי. הבנתי שמאוד חשוב שאעשה את התהליך בקצב שנכון לי. ולמשל, הרגשתי שלא יהיה נכון עבורנו לעזוב את הוד השרון.

"ובתוך כך, ידעתי שאני רוצה שלום בית, ושהחיים היהודיים וההלכות – הם מה שיעזור לי להשיג שלום בית. ראיתי כמה שמירת המצוות מעצימה ובונה. למשל טהרת המשפחה, ראיתי איך היא בונה געגוע בתוך זוגיות. מכניסה התרגשות, יוצרת שיח. להצליח להיות בלי בשמחה יחד גם כשאין מגע זה לא מובן מאליו. זה עבודה של שנים, ועדיין עבודה. זאת התקדשות, התנקות.

"להתחזק בשמירת המצוות זה ללמוד, להתפכח, להתגבר. תמיד חשבתי שהדת היא עיוורון, והיום אני מבינה שהיא האור. יש אנשים שחושבים שחילונים הם חופשיים, אבל לילד שנולד בבית דתי יש באמת את זכות הבחירה. לחיות בתוך גבולות, זה אתגר יותר גדול מלגדול בחופש לכאורה. כשאתה גדל בתוך גבול, אתה מקבל כלים, ואחר כך יכול באמת לבחור. ממילא הבחירה של אדם היא מוגבלת, ולכן חשוב מאוד להקנות לאדם יכולות של עמידה בגבולות, ומתוך כך לבחור. אני מאוד רוצה שהילדים שלי יבחרו בדרך של תורה, אבל אני רוצה שהם יבחרו בה בעצמם. אני לא רוצה שהם רק ימשיכו תורה, אלא יבחרו תורה מתוך בחירתם החופשית הגמורה".

דמעות של מלאכים

"יחד עם כל הטוב שנכנס לחיי בעקבות התשובה, יש גם קשיים לא פשוטים. לפני התשובה הצלחתי יותר מבחינה מוזיקלית, עשיתי דברים גדולים יותר, קיבלתי יותר אהבה והערכה. והיום הרבה פחות. זו האמת הכואבת. ויחד עם זאת, כאמור, הטוב הרבה יותר גדול. אני בוכה כשאני מסתכלת על בעלי והילדים, דמעות של שמחה והתרגשות.

"כיום, ברוך ה', אני בוחרת לעשות מוזיקה מתוך קדושה, צניעות, ויש לכך יתרונות אדירים. למשל, היום יש לי הרבה פחות התעסקות בחיצוניות ויותר בפנימיות. וזה דבר כל כך טוב ונכון. למשל עכשיו, בראיון להידברות, אני לא חושבת הרבה על איך אראה בתמונות בכתבה כי יודעת שאתם מכניסים רק תמונות קטנות שבקושי רואים בהן משהו. ויש בזה משהו מדויק ומרגיע.

"ובכלל, אני ממש רואה איך המוזיקה שלי עוזרת לי ולנשים אחרות בעבודת ה', וזה מדהים אותי. למשל, אני מופיעה המון עם הרבנית ימימה מזרחי. יש לי הרכב מדהים של נגניות, ואנחנו מלהיבות את הקהל, מקפיצות ומעיפות את הבנות, והן מגיעות באנרגיות גבוהות לשיעורים של הרבנית ימימה.

בואו נדבר מהטוב

"לגבי כל מה שקשור לקורונה, איך אפשר שלא להתייחס אליה?! אני יכולה להתבכיין על זה שעות. חסרות לי ההופעות, אני רגילה לרמת הכנסה אחרת, וחתכתי הרבה דברים. הורדתי חוגים, בגדים לראש השנה, ובכלל - קונה פחות. אני עדיין בבירורים עם עצמי איך עוברים את התקופה הזו בצורה טובה. היו לי בה כמה נפילות. בריאותוי, רגשיות, ונפשיות. זה מאוד לא פשוט, אבל יחד עם זאת גם רואה סיוע גדול משמיים. ממש השגחה פרטית.

"הצלחנו להישאר בבית הגדול שאנחנו שוכרים, בעל הבית הוריד קצת משכר הדירה, קיבלתי סיוע מאיגודים של מוזיקאים. ובכלל, מאוד חיזק אותי לראות את החיבוק שעם ישראל יודע לתת אחד לשני ברגעי משבר. צריך להתמקד בטוב. יש כל כך הרבה ממנו. נמאס לי לדבר על הלא טוב. אני רוצה לראות כותרות טובות. תמצאו את הדברים הטובים. זה מה שמרפא, מצמיח ומחזק".