סיון רהב מאיר על החיבורים המיוחדים שיצרה הקורונה

נדמה לי שהפער הגדול היום אינו בין המפלגות השונות בישראל, אלא בין הפוליטיקאים לבין העם. כל כך הרבה אנרגיה חיובית ובונה יש בחברה האזרחית, עד שמדהים שאין כתבים ומהדורות ו"פושים" שמסקרים אותה באינטנסיביות, ולא רק את יחסי נתניהו וגנץ.

הנה רק שתי דוגמאות מעוררות השראה: צעירים ישראלים לא יצאו השנה לטיול אחרי צבא, שהפך עבור רבים למסורת. אין טרקים, אין מוצ'ילרים. מה עושים? מתן קוטאי הקים לפני כשנתיים את עמותת "לפרוש כנף", לטיולים בעולם עבור בעלי מוגבלויות. אחרי שאירגן טיולים להודו, לניו־זילנד ולדרום אמריקה הגיעה הקורונה. לכן הוא מוציא בימים אלה טיול ל־30 צעירים, עם ובלי מוגבלויות – בשביל ישראל. "לצד כל הבלגן שהקורונה יצרה, היא גם אילצה רבים להישאר בארץ ולגלות שהיא מקום נהדר לטייל בו. אז אנחנו יוצאים לטיול מצפון עד דרום, עם הליכון, קביים או כיסא גלגלים. החיבור בין מטיילים 'רגילים' לבין מטיילים בעלי מוגבלויות הוא מדהים. אם הם היו עוברים זה ליד זה ברחוב או עולים יחד במעלית, הם לא היו מחליפים מילה. יש מבוכה, חשש, לפעמים אפילו פחד. אבל כשמטיילים יחד, מחסומים נופלים".

והנה עוד חיבור שהקורונה יצרה: כבר שנים מגיעים מתנדבים דתיים וחרדים לערוך את תפילות החגים ביותר מ־200 קיבוצים ומושבים. ארגון "איילת השחר" בראשות הרב שלמה רענן אחראי למהפכה הזאת בקרב צאצאי החלוצים. אבל ביישובים האלה לא מארחים כעת אורחים מבחוץ. תחילה היה חשש שהתפילות יתבטלו, אבל הקיבוצניקים והמושבניקים התעקשו. הם ביקשו לערוך סדנה, שבה ילמדו להיות שליחי ציבור וינהלו בעצמם את תפילות החגים. למפגש השבוע בבית הכנסת של דגניה א' הגיעו נציגים מפוריה, אשדות יעקב, תל קציר, כנרת, אפיקים ועוד. הם למדו לתקוע בשופר, ולהוביל את תפילת נעילה, כל נדרי, י"ג מידות של רחמים, אזכרת נשמות, אבינו מלכנו, ונתנה תוקף ועוד.

הרב רענן סיפר שם שהוא שמח שהקשר לבורא עולם לא עובר דרכו. "אתם קשורים אליו בדיוק כמוני, אין לי בלעדיות, ואני גאה לעזור לכם להפוך למנהיגים". רועי לירון מקיבוץ גבע דיבר בהתרגשות על האחריות שהם לוקחים סוף־סוף, בלי להיות תלויים באחרים, אבל הוסיף: "אני לא בטוח שאני אשיר את הכל כמו שצריך, ואנחנו גם אוהבים את החיבור שנוצר בינינו. אז בשנה הבאה אחרי הקורונה, תבואו שוב".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".