9 חודשים אחרי, החוקרים עדיין לא מבינים את הקורונה

נגיפים חדשים, שלא היו מוכרים קודם לכן, מופיעים אחת לתקופה במקומות שונים בעולם. אך מגפת הקורונה היא ללא ספק מקרה ההדבקה הגדול ביותר במאה השנים האחרונות, מאז השפעת הספרדית שהתרחשה ב-1918. ממספר הידבקויות אקראיות שהתרחשו בסין, הגיע הנגיף היום ליותר מ-27 מיליון מקרים מאומתים בכל רחבי העולם. כבר מתחילתו, החלו רופאים וחוקרים לבדוק את הנגיף ולנסות להבין את מנגנון הפעולה שלו ואת רמת הסיכון שלו. כיום, כ-9 חודים אחרי שפרץ אל חיינו, החוקרים אולי יודעים עליו מעט יותר מאשר בעבר – אך הנסתר עדיין רב על הנגלה.

רופאים צפו הופעה של נגיף מדבק שכזה כבר לפני זמן רב. למרות זאת, הם הוכו בהפתעה כאשר הופיע נגיף הקורונה הנוכחי. המדענים מכנים אותו "פיקח", וטוענים כי זלזלו בו בחודשים הראשונים – ורק כעת מגלים את היקף היכולות שלו והנזקים שהוא עלול לגרום.

העטלף הראשון

ההערכות הראשונות שנשמעו כאשר הופיעה הקורונה, היו שמקורו של הנגיף בעטלפים. הסיבה לכך מפורסמת מעט פחות. מתברר שעטלפים הם בעלי חיים עמידים מאד, וגופם יכול לארח בתוכו נגיפים רבים, ביניהם לא מעט זנים של נגיף הקורונה שכבר מוכרים לרפואה זמן רב (כמו הסארס, ה-MERS ועוד). פרופסור יואן קווק-יונג מהונג קונג חקר את משפחת נגיפי הקורונה כבר משנת 2003, וגילה ש-39% מעטלפי הפרסה שחיים בסין מסוגלים לארח בגופם נגיפי קורונה, הדומים לסארס, שפרצה באותה תקופה. ב-2007 הוא כבר כתב כי הממצאים הללו הם "פצצת זמן", וצפה התפרצות של נגיף מן הסוג המוכר לנו כיום.

לדבריו של קווק-יונג, סוגים שונים של נגיף הקורונה כבר עברו בעבר מן העטלפים לבעלי חיים אחרים, ואף לבני אדם. אלא שמרבית הזנים הללו אינם מתפשטים לאחר שהם עוברים לבעלי חיים אחרים, או לבני אדם. רובם אינם מדבקים מאדם לאדם. אך נגיף הקורונה, או בשמו המקצועי SARS-CoV-2, התגלה במהרה כנגיף שונה: הוא עובר מאדם לאדם. ברגע שהתגלתה התכונה הזו של הקורונה, כבר חשד קווק-יונג כי מדובר בנגיף שעלול להתפשט ולהפוך למגפה, בדומה לשפעת הספרדית.

נגיף הקורונה, כאמור, אינו יחיד במשפחתו. ישנם לפחות ששה זנים של קורונה שכבר מוכרים לרופאים, ואשר מדביקים בני אדם, בוודאות. חלק מן הנגיפים הללו אחראים להצטננות הרגילה שכולנו מכירים. מה שמפתיע עוד יותר, הוא שהקורונה אינה הנגיף הראשון שמתפשט בעולם בגלל תנועתם של אנשים ברחבי העולם – מצב כזה התרחש כבר בתחילת המאה ה-20, במקרה של האבעבועות השחורות, שהתפשטו דרך ספינות ויקינגים.

(צילום: shutterstock)

הקורונה, כמו נגיפים רבים לפניה, מדבקת ב"זכות" קוד כימי בשם RNA, שהוא חומצה גרעינית שקיימת במעטפת חלבונים המקיפה את הנגיף. ה-RNA מעביר פקודות באמצעות ה-DNA האנושי, ולמעשה מחקה את מנגנון ההתרבות של התאים אליהם הוא חודר, וכך מתפשט.

בהשוואה לנגיפים מוכרים אחרים, כמו נגיף השפעת הרגיל, הקורונה קטלנית מאד – היא קוטלת בערך פי 6 מהחולים בהשוואה לנגיף השפעת. לעומת זאת, בהשוואה לזנים אחרים של הקורונה, היא אינה קטלנית במיוחד: בעוד הקורונה קוטלת, על פי הערכה משולבת של המקרים בעולם, כ-0.6% מהנדבקים, הרי שנגיף הסארס שהופיע ב-2003 קטל כ-9.6% מהנדבקים, ונגיף ה-MERS שהופיע ב-2012 קטל לא פחות מ-34% מהנדבקים. מדוע הקורונה, אם כן, מפחידה כל כך? משום שבניגוד לזנים האחרים שלה, היא מדבקת. מאד.

"קל, עד שהוא מחליט להיות רע"

לא תמיד גורמת ההידבקות בנגיף הקורונה לתסמינים קשים, כידוע. מרבית הנדבקים לא יחושו בתסמינים כלל. אלא שכאשר הוא גורם למחלת הקוביד-19, הוא עלול להפוך למחלה קשה מאד. דיוויד הואי, מומחה למחלות נשימה באוניברסיטה הסינית שבהונג קונג, הגדיר את נגיף הקורונה במה שהוא אולי ההגדרה הקולעת ביותר להתנהגות המפתיעה של הנגיף: "קל, עד שהוא מחליט להיות רע".

כ-20% מהחולים סובלים מאפקט חריף של נגיף הקורונה. אך מהו אותו אפקט? מהם התסמינים שמלווים את החולים שנדבקו בנגיף?

בשלב הראשון הבינו החוקרים שתאי ריאה מסוג II הם אלה שמושכים אליהם את הנגיף. התאים הללו קיימים בריריות האף, בסינוסים, בגרון וכמובן בריאות. אל התאים הללו נצמד נגיף הקורונה באמצעות החלקים המחודדים שבו, שנקראים "חלבוני יתד", המהווים כמעין מפתח המשמש את הנגיף לכניסה אל התא. בהשוואה, אגב, לנגיף הקורונה שנמצא אצל עטלפים, כילו חוקרים הבדלים קטנים בינו לבין הנגיף הקיים אצל בני האדם – שינויים קטנים אמנם, אך כאלה שמאפשרים לו להתחבר לתא של בן אדם פי 1000 ואף יותר מהאפשרות שלו להתחבר לתאים של עטלף.

זאת ועוד: נגיף הקורונה מסוגל להשתיק את מנגנוני האזעקה שקיימים בדרך כלל בגוף האדם ומעוררים את מערכת החיסון להתנגד לנגיף. מיקרוביולוגים בבית הספר לרפואה אייקאן שבבית החולים מאונט סיני בניו יורק גילו שהנגיף מייצר חלבון ייחודי שנכנס ומתערבב עם מערכת המעקב של התא אליו חדר, וכך משתיק את המערכת החיסונית.

אך תאי הריאה אינם היחידים אשר מושכים אליהם את הקורונה. הנגיף אולי נכנס דרך מערכת הנשימה, אך הוא גורם – אצל אנשים רבים – למגוון תסמינים מפתיע ברוחבו. אובדן טעם וריח, בחילות, שלשולים, נזקים לכליות ולכבד, שיבושים בדופק, התקפי לב, הופעת קרישי דם, הזיות, שבץ מוחי או דלקת במוח, אובדן הכרה, קשיי ריכוז ואפילו בועות סגולות המופיעות על אצבעות הרגליים – כל אלה תסמינים שתועדו ונקשרו לנגיף הקורונה.

שרה ג'ילברט מאוניברסיטת אוקספורד, אשר מהיגה צוות שנמצא בשלב מתקדם של פיתוח חיסון, אמרה על הקורונה כי אדם אינו יכול לדעת איזה אפקט יתרחש כאשר ייפגש בה – יתכן שלא ירגיש דבר, ויתכן שימות. ובין שתי האפשרויות הללו, קיימת קשת רחבה של תסמינים בדרגות חומרה שונות.

הגל השני

תכונה נוספת של נגיף הקורונה היא שהתסמינים של המחלה עלולים להופיע בשני גלים. ד"ר פיוס לרסון, צייד נגיפים שהיה אחד מן האנשים שגילו את נגיף האבולה, נדבק בנגיף הקורונה בשלבים הראשונים של ההתפרצות העולמית. בתחילה סבל מחום שסירב לרדת, אז נבדק והתגלה כי אכן נדבק בנגיף. כשבועיים לאחר ההדבקה הוא הובהל לבית החולים כאשר רמות החמצן בדמו נמוכות ברמה מסוכנת (היפוקסיה). מצבו השתפר והוא שוחרר מבית החולים, במחשבה כי החלק הגרוע חלף. אלא שאז הגיע גל שני של תסמינים – הוא החל לרעוד מקור, ופיתח דלקת ריאות – ככל הנראה בגלל סערה ציטוקינית.

אשתו, פרופסור היידי לרסון, בעצמה אנתרופולוגית שמתמחה בחיסונים, נדבקה אף היא בנגיף – אלא שהתסמינים שלה היו שונים לחלוטין: היא סבלה מדלקת בלחמית העין, שלוותה גם בכאבי ראש חזקים במיוחד.

מאז ההידבקות חלפו כבר כ-5 חודשים. השניים החלימו, אך ד"ר פיוס עדיין סובל מתופעות לוואי מתמשכות.

התופעות רחבות ההיקף של הקורונה מפתיעות את החוקרים, שמכנים את הנגיף "שטני". הוא נכנס אל הגוף דרך האף והגרון – אך משם חודש לכל חלקי הגוף, וכל איבר עלול להוות יעד סביר עבור הקורונה. החוקרים אינם מכירים תופעה כזו, ואינם מבינים אותה.

השאלות בנוגע לנגיף הקורונה עדיין רבות: האם ילדים מדביקים, גם כאשר אין להם תסמינים? האם צעירים אכן עמידים יותר לקורונה ממבוגרים? מי עתיד לפתח תסמינים ומי לא? ומי באמת נמצא בסיכון גבוה יותר לתסמינים קשים? התשובות הקיימות לכל השאלות הללו עדיין חלקיות בלבד.