במקום לבקר ולהתלונן, הגיע הזמן שנתחיל לשמור על עצמנו, ועל אחרים

שמעתי את נשיא המדינה מתנצל על הכישלונות של הממשלה בעניין הקורונה, ומתחנן לעם שישמרו על כללי ההוראות כי אם חלילה חלילה נצטרך סגר שלישי מצבנו יהיה איום ונורא. אוי לנו אם נזדקק לסגר שלישי. אבל לרישא של דבריו אחרי בקשת המחילה, אני הקטן רוצה לא להתחנן אלא לזעוק זעקה מקירות הלב - אל נא אחי תרעו וזכרו למכשילים אל תהיי תקווה. ושתי הקריאות הללו אני רוצה לזעוק. ואסביר במה דברים אמורים.

התנהלות ההנהגה והתקשורת מכשילים את המלחמה בקורונה

אינני בא ללמד סנגוריה על הממשלה, קטונתי באמת לדעת האם באמת היו כישלונות ואיזה היקף של כישלונות. אנו רואים כיצד העניין הזה של הקורונה הוא תעלומה אדירה, חודשים כבר אנחנו בתוך הקורונה וכל מדעני העולם מנסים להתמודד עם הנגיף הזה ולא יכלו. זה מזכיר את חרטומי מצרים שהשכילו להבין בזמנם, וכשראו נגיף משונה הכריזו "אצבע אלוקים היא".

לצערנו, טרם הגיעו למסקנה שאצבע אלוקים היא, אבל בין כך ובין כך אנחנו רואים שקצרה יד המדענים מהושיע. זה אומר בכה וזה אומר בכה. עינינו רואות שהעובדה שכל יום מתייצבים מדענים, וכל אחד נושב בעורפו של המדען האחר, והציבור שומע ואיננו יודע מי צודק, מדען זה או מדען זה, וכל יום יש דעה אחרת - אז אם כן אפוא, כשיש מבוכה כזו, אז ודאי וודאי שלא כל חלקי הציבור ממושמעים לקיים את ההוראות, וודאי וודאי שגם הממשלה מיטלטלת בין דעות ובין תיאוריות שונות של מדענים, שהרי זוהי המגפה הנוראה הזו, שכל האנושות מתמודדת איתה.

לא רק אנשי המדע הם הם אשר גורמים למבוכה גדולה ולמשבר אמון, אלא אנשי התקשורת. יום יום, בכל מהדורת חדשות, אתם יכולים לשמוע אנשי שידור מתבטאים "כאוס", "בלגן", וכל הזמן משדרים על כישלונות, על מבוכה, על בלבול. איך הם רוצים שהעם ישמע להוראות? כל פצפון קטן נהיה חכם גדול, ויודע לבקר כאילו אם היינו נותנים להם את ההגה הם ודאי היו מביאים את הספינה שלנו לחוף מבטחים. הלוואי. אם זה באמת כך, הייתי מיד חותם לתת להם את הספינה לידיהם. אוי לנו, קל לבקר, קשה לעשות.

זמן מלחמה הוא לא הזמן לביקורת

מגפה זוהי מלחמה, ובמלחמה לא מבקרים. בזמן זה צריך ליכוד של כל כוחות האומה. הביקורת צריכה להיות עניינית ודיסקרטית, כדי לא להביך את העם. אם תהיה ביקורת רצינית על ההתנהלות, ישאירו את זה לאחר מכן לוועדת חקירה. מה אנחנו רואים בחיינו הפוליטיים אנחנו רואים איזו ביקורת שחצנית נשכנית נוראית. ולא שאני עכשיו חס על הנרדפים. אני חס על העם היושב בציון, כשהוא שומע דברים כאלה, איך הוא נבוך ולא יודע לאלו הוראות להישמע.

אין להתכנס, לא לתפילות ולא להפגנות

אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר? אם הבג"ץ נותן הכשר להפגנות, כאילו בהפגנות הנגיף ודאי פוחד, כביכול הוא יודע שזה "לשם שמיים", ושאין דבר נעלה יותר מאשר זכות ההפגנה, ושם הוא כביכול לא פועל, כשמדובר בהפגנות אין וירוס, מאחר שהבג"ץ נתן לזה הכשר. אני אומר את הדברים בצורה צינית, כי כואב לי הלב, איזה מן הבל ורעות רוח, וכי באמת בגלל זכות ההפגנה אתם, שופטי הבג"ץ, מוכנים לאמר שזה בגדר "יהרג ואל יעבור", שזה "קידוש שם הדמוקרטיה"?! איפה נשמע דבר כזה? במיוחד ש"יהרג ואל יעבור" מופנה לאדם עצמו, ולא שמותר לאדם להרוג אחרים ולא יעבור. בהפגנות מסכנים אחרים גם כן. ואחרי הבג"ץ, הבד"ץ במרכאות. יש מנהיגי קהילות שקובעים שתפילות במקומות מסוימים יש צורך לעשות אותן בכל מחיר. איפה נשמע דבר כזה? איפה נשמע דבר כזה בתורת ישראל? הרי כלל ידוע, "חמירא סכנתא מאיסורא", הרי קדושת החיים בתורת ישראל אין לך יותר ממנה, הרי מחללים את השבת ומחללים את יום הכיפורים עליה, כל שכן לבטל תפילה בציבור או כל מיני דברים כאלה רק בשביל לשמור על הבריאות של הפרטים, וכל שכן של העם כולו.

אני זועק ואומר, אל נא אחי תרעו. אנחנו נמצאים כעת בסגר שהוא שנוי במחלוקת זה אומר בכה וזה אומר בכה, אבל הספינה כבר נמצאת בלב הים, והיא מטלטלת. אל תטביעו אותה אל נא אחי תרעו הפסיקו עם התקשורת הבלתי אחראית הזאת. הפסיקו עם האופוזיציה הבלתי אחראית הזו, הפסיקו עם פסיקות בלתי אחראיות לא בבג"ץ ולא בבד"ץ במרכאות. הפסיקו עם הדברים האלה. תנו שביתה לכל הדברים האלה. עד שנגיע למי מנוחות בעזרת ה' יתברך.

כבר היו דברים מעולם, שאמרנו "למשומדים אל תהיי תקווה" וחכמים קבעו את זה כברכה בתפילת שמונה עשרה, כי עם ישראל נרדף וסבל דברים איומים בגלל אותם משומדים, כך אותו דבר היום ניתן היום לומר למכשילים אל תהיה תקווה, אל תכשילו את המלחמה בנגיף. 

אני מתפלל שזעקה כזו, אשר אולי תגיע, אינני יודע, לאוזניהם של רבים, אולי תשנה קצת את הכיוון, ואולי בצירוף דבריו של הנשיא להנהגה ולעם כולו. נתפלל לבורא עולם – אבינו מלכנו מנע מגפה מנחלתך ושלח רפואה שלמה לכל החולים במהרה, וסלק שנאת חינם מתוכנו.