הרב יצחק זילברשטיין
שכר צימר לליל שבת וכשהגיע - גילה לתדהמתו משפחה אחרת בצמיר
יהודי שכר צימר לליל שבת, ואף שילם מקדמה לבעל הצימר. הוא יצא בשעה מאוחרת ונאלץ להגיע לצימר רגלית לאחר כניסת שבת. באותה עת בעל הצימר שלא ראה את השוכר קרב, החליט להשכיר רגע לפני כניסת השבת את הצימר למשפחה אחרת. מי זכאי להיות בצימר?
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- פורסם ד' תשרי התשפ"א |עודכן
(צילום: shutterstock)הסיפור שלפנינו החל בתחילת חודש ניסן, כאשר יהודי בשם ראובן הגיע לציונו של אדוננו הרשב"י באתרא קדישא מירון, והבחין בצימר יפהפה ורחב ידיים, ששכן בסמוך לציון הקדוש.
חשקה נפשו של ראובן לשכור את הצימר לשבת קודש בערב ל"ג בעומר (באותה שנה ל"ג בעומר חל ביום א'). ראובן פנה אל שמעון בעל הצימר, והלה נקב במחיר מפולפל, והסביר שמכיון שרבים מעוניינים לשהות בשבת זו במירון, ממילא מחירי הצימרים בשבת זו גבוהים יותר משאר ימות השנה.
ראובן לא התמקח על המחיר, ולדרישת שמעון שילם מקדמה (במזומן) על סך 300 שקלים.
ובכן, משפחת ראובן המתינה בציפייה לשבת המיוחדת, וכשהגיע סוף סוף היום הנחשף, יצאו בני המשפחה בערב שבת קודש באווירת רוממות לכיוון מירון.
אלא, שכפי הנראה ראובן לא נשמע לדברי גדולי הדור שחוזרים ומתריעים תמיד כי יש להימנע מלצאת לנסיעה בערב שבת באופן שיגיע למחוז חפצו סמוך לכניסת השבת, וכפי המבואר במשנ"ב (רמ"ט-ג') שהדבר עלול לגרום לחילולי שבת חמורים. האיש יצא לדרך מידי מאוחר, ולאחר שנתקע בפקקים גדולים, הגיע למרגלות הר מירון ממש לפני השקיעה. בני המשפחה נאלצו לצאת מהרכב, ולהמשיך בהליכה רגלית עד למרומי ההר...
כשסוף סוף הגיעה המשפחה לפתח הצימר, היה זה דקות ארוכות לאחר כניסת השבת. והנה, ראובן עומד להיכנס לצימר, ולפתע הוא מבחין לתדהמתו, כי משפחה אחרת נכנסה לדור במקום...
"מה אתם עושים פה?..." נזעק ראובן.
"מה אנחנו עושים פה?! - מה אתם עושים פה?", הגיבו האנשים.
"אני הרי שכרתי את המקום!".
"יסלח לנו כבודו, אבל אנחנו שכרנו את המקום!".
ובכן, שניים אוחזים בצימר, זה אומר כולו שלי וזה אומר כולו שלי...
וכיצד באמת הגיעו השוכרים החדשים? - התברר ששמעון בעל הצימר המתין בערב שבת זמן רב לראובן, וניסה להתקשר אליו כמה וכמה פעמים כדי לברר מדוע בושש מלהגיע, אך השיחות לא התקבלו אצל ראובן, משום שנגמרה לו הסוללה...
רגעים ספורים לפני כניסת השבת, מצא שמעון משפחה שמחפשת בבהילות צימר, ומוכנה לשלם על כך טבין ותקילין. שמעון חשב בליבו - מאחר וראובן לא הגיע (וכפי הנראה לא יגיע כלל), מדוע שאפסיד את דמי השכירות הגבוהים שמשלמים על שכירות צימר בשבת מיוחדת זו. ומשכך החליט שמעון להכניס את המשפחה האחרת לצימר (מבלי לספר להם אודות שכירות הצימר לראובן), וכעת בא ראובן ותובע לקבל את הצימר ששכר מלפני זמן רב...
נשאלת השאלה - מי יזכה בשכירות הצימר?
תשובה:
שכירות בתים נקנית בכסף
היה מקום לטעון, שלאחר שראובן כבר שילם את דמי המקדמה, הרי עשה קניין וזכה בשכירות הצימר, וכפי שאומרת הגמרא בבבא קמא (ע"ט.) "כשם שהקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה, כך שכירות קרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה", ולאחר נתינת כסף אין אחד מהצדדים יכול לחזור בו. וממילא גם בענייננו שכירות הצימר שייכת לראובן. וגם במקרה שהמשפחה החדשה אינה מוכנה לצאת מהצימר, יצטרך שמעון המשכיר לדאוג לראובן לצימר חלופי דומה, כפי ששנינו בשו"ע (חו"מ שי"ב ס"ב) שמשכיר בית לחבירו וחזר והפקיע את שכירותו על ידי השכרת המקום לאחרים - חייב לדאוג להשכיר לו בית אחר כמו הראשון.
משכיר הצימר בהול על רווחיו
אולם, כשהצענו את הדברים לפני מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, נענע הרב והשיב שנראה שבמקרה דנן שכירותו של ראובן בטלה, והשוכרים האחרים זכו בשכירות הצימר, וביאר דבריו כדלהלן:
נאמר במסכת בבא מציעא (ע"ז:): "האי מאן דזבין מידי לחבריה וקא עייל ונפיק אזוזי - לא קני", כלומר: המוכר חפץ לחבירו, והקונה כבר עשה פעולה לקנותו (כגון שמשך או הגביה את החפץ), אבל המוכר עדיין לא קיבל מהקונה את התשלום עבור המקח, והוא נכנס ויוצא (עייל ונפיק) ומחזר אחר הקונה שיתן לו את הכסף המגיע לו, אזי הקונה לא קנה עדיין את המקח, משום שאין המוכר מסכים למוכרו טרם מקבל את המחיר המלא של החפץ.
וגם בענייננו משכיר הצימר "עייל ונפיק אזוזי" (מחזר על מעותיו), ואינו מוכן בשום אופן להפסיד את דמי שכירות הצימר במועד כה רווחי, שכן ידוע שכל בעל צימר מעוניין בשבת מיוחדת זו (ערב הילולת הרשב"י), להפיק רווחים הגונים משכירות הצימר שלו, ולאחר שבעל הצימר המתין והמתין עד בוש לשוכר, והוא לא הגיע (מחמת פשיעת יציאתו בשעה מאוחרת לדרך בערב שבת), אם כן במצב שכזה יכול היה בעל הצימר להניח שמן הסתם השוכר כבר לא יופיע, והצימר יישאר ריק בשבת, והוא יפסיד רווח רב, וגם לאחר השבת הוא לא יוכל לגבות את הפסדו מראובן, כי הוא אינו מכירו ואינו יודע היכן למצוא אותו...
ומכיון שכל שכירותו של ראובן היתה מותנית בכך שיגיע במועד, בזמן סביר לפני כניסת השבת, ממילא אם לא הופיע בזמן, המשכיר היה רשאי לבטל את שכירותו ולהשכיר את הצימר לאחרים! ולכן השוכרים השניים זכו בשכירות הצימר, ובעל הצימר ישיב לראובן את דמי הקדימה ששילם.
לסיכום: המשפחה האחרת שהכניס שמעון לצימר זכתה בשכירות הצימר.
לרכישת הספר "ופריומתוק" בהידברות שופס.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>