תרמו לו בקביעות צדקה וכשראו את החתונה שערך - לא האמינו למראה עיניהם...

סיפר הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל:

מעשה שהיה באברך תלמיד חכם מבני ברק, שמצבו הכלכלי היה דחוק מאוד. חבריו ורעיו מהכולל ומהשכונה, שידעו ממצבו הקשה ומהעוני הנורא שבביתו, התארגנו לעוזרו ולסייעו, וכל חודש היו מעבירים לו את כספי המעשרות שלהם.

ויהי היום, ובשעה טובה ומוצלחת האברך אירס את בִּתו, והתחייב לישא בהוצאות החתונה. אם מידי חודש בחודשו היה נצרך לבריות, הרי שבשעה זו ההוצאות גברו פי כמה וכמה, ולרש אין כל... חבריו התכנסו בינם לבין עצמם וטיכסו עצה היאך יוכלו לסייע לחברם. החליטו לערוך עבורו מגבית מיוחדת, וכל אחד גם השתדל לסייעו בשעה הזו יותר מכפי יכולתו. ברוך ה' הצליחו לקבץ סכום נאה לסייעו ולשמחו.

עברו הימים והחתונה התקרבה, והתברר לכולם שהאברך עושה את החתונה באחד האולמות היוקרתיים ביותר שבעיר. כולם התפלאו, הרי הוא עני ואביון, וכל הוצאות החתונה הוא עושה ממה שקיבל מהבריות, אם כן היה מן הראוי שיחסוך כמה שאפשר בהוצאות ויעשה את החתונה באולם פשוט וזול, וכיצד הוא מרשה לעצמו להוציא סכומים נכבדים עבור חתונה באולם יוקרה שכזה.

אבל תירצו לעצמם - הרי באולם זה יש כמה אולמות, ואחד מהם הוא קטן והרבה פחות מפואר משאר האולמות (אולם שמשמש בדרך כלל לבריתות ואירועים קטנים), ובוודאי שם תיערך החתונה.

אלא, שכאשר הגיעו לחתונה ראו שהתירוץ היה תירוץ סרק... חתונת היוקרה התקיימה באולם היקר ביותר מבין כל האולמות, ולא די בזה, אלא שכל האולם היה מעוצב בפאר שבפאר, והתפריט היה ברמה הגבוהה ביותר ובשפע רב... כשראו כך, נסתתמו להם כל התירוצים; הם לא יכלו להסביר לעצמם בשום אופן איך הוא מעז לעשות את החתונה בכזו יוקרה ותפארת, בו בזמן שהוא בעצמו בחיי היום יום נצרך לבריות.

רבים החלו לחשוב לעצמם, שבוודאי יש לו די והותר לכל צורכו, ואינו נצרך לבריות כפי שחשבנו, וממילא אין צורך להמשיך ולתמוך בו מידי חודש בחודשו. ובאמת, בסוף החודש הבא, לא העבירו את התמיכה הקבועה שהיו נותנים לו בסוף כל חודש.

כשהאברך ראה שהתמיכה מתמהמהת, הוא ניגש אל האחראי לגמ"ח, ושאל אותו מה קרה החודש? הלה השיב לו דברים כהווייתם: "לאחר שכולם ראו את חתונת הפאר שעשיתם, הבינו כי כבר אינכם נצרכים לתמיכה החודשית, ומשום כן פסקו מלהביא...".

האברך שמע את הדברים ודמעה נשרה מעיניו. ניכר היה שרוצה להשיב ולגלות את פשר תעלומת חתונת הפאר, אך נשך את שפתיו ולא הוציא הגה מהפה.

בחלוף מספר ימים, האברך הגיע וסיפר בפני חבריו את "סיפור החתונה":

האמת היא, שבתחילה, כשהתחלתי לחפש אולם לחתונה, לא העליתי כלל על דעתי לעורכה באולם יוקרתי, ומלכתחילה הלכתי לקבוע את החתונה באולם קטן וזול. אלא, שבכל האולמות התאריכים הקרובים היו תפוסים, וככל שחיפשתי עוד ועוד, לא מצאתי בהם תאריך פנוי.

משכך, נאלצתי לפנות אל מנהל אולמות הפאר, וביררתי אם ישנה אפשרות לערוך חתונה באולם הקטן והזול מבין כל האולמות, תוך כדי שנקבתי בפניו בסכום המועט שביכולתי להשקיע, ואף ביקשתי לעשות את הכל בתכלית הפשטות, באיכות ובכמות.

המנהל בא לקראתי והציע את האולם הקטן במחיר זול, והחלטתי לסגור עימו על החתונה באולם הזה. האיש הוציא את יומן ההזמנות, כדי לרשום את שם בעל השמחה, ואת שאר פרטי ההזמנה. כאשר שאל לשמי, עניתי את שמי ושם משפחתי, ולפתע הוא הפסיק לכתוב, הרצין את פניו ופנה אלי בשאלה: "האם אתה מכיר יהודי בשם פלוני?", אשר שם משפחתו הוא כשם משפחתי.

התשובה שלי הותירה אותו המום: "בוודאי שאני מכיר, הלוא זהו שמו של אבי זכרונו לברכה".

המנהל בירר עוד כמה פרטים, וכשהוברר לו שאכן מדובר באבי, נתקף בסערת רגשות, וכמעט שהתעלף.

לאחר שהתאושש קמעה, אמר לי כשדמעות חונקות את גרונו: "תדע לך, את כל חיי אני חייב לאביך! הוא הציל אותי ממוות לחיים בשואה. כל חיי אני מחפש אחריו או אחרי בני משפחתו כדי להשיב להם טובה על הטובה שגמלני, אבל לא הצלחתי למצוא מהם אף אחד".

המשיך המנהל ואמר: "עכשיו שזכיתי לפגוש אותך, אני רוצה להשיב לך טובה, וכפי שהבנתי ממך, מצבך דחוק מאוד, ועל כן אני נותן לך את כל החתונה במתנה ואתה לֵך לשלום לביתך!".

"אבל - סיים המנהל ואמר - תנאי אחד ברצוני לדרוש ממך, שהדבר אשר דיברנו עתה יישאר בסוד כמוס ביני לבינך, ולא ידע ממנו איש!".

הייתי בטוח שהמנהל יערוך את החתונה באולם הקטן, ובסטנדרט הפשוט ביותר, כפי ההזמנה שביקשתי לבצע. אך בפועל כשהגענו לאולם בליל הנישואין, נדהמנו לגלות שהמנהל דאג לחתונה מיוחדת שכזו, ממש כאילו מדובר בחתונת ילדיו; האולם היה המפואר מבין כל האולמות שברשותו, והוא אורגן ברוב פאר והדר, והתפריט היה העשיר והמגוון שקיים. כמובן שגם אני קיימתי את חלקי ב'עסקה' ושמרתי את העניין בסוד.

כבר בחתונה ראיתי את הפלא בעיני האנשים, כאומרם מה פשר חתונת הפאר הזאת? אבל לא יכולתי לומר מילה, כַּמְּצֻוֶּה עלי נצרתי את לשוני. אבל כעת שראיתי מה נגרם לי מהחתונה, פניתי לבעל האולם וביקשתי את רשותו לגלות את הסוד. בטוב ליבו הוא אישר לי לספרו...

סיים הגאון רבי בן ציון פלמן ואמר: מי היה מעלה על דעתו בשעת החתונה סיפור מופלא שכזה, שבעל החתונה או איזה עשיר החליט לתרום את כל החתונה המפוארת? ואפילו אם אירע לאברך "נס" שכזה ומאן-דהוא תרם לו את החתונה, אבל בכזה פאר ויוקרה בוודאי שלא היה נותן... ומחמת ביטול המחשבה הזו, יתכן שבא מי שבא לידי רכילות ולשון הרע על האברך הזה שמבזבז כספי צדקה, או שהוא רמאי במה שטוען על דחקות במצבו. אבל האמת היא, שכך היה...

ללמדך, שכדי לדון לכף זכות, צריכים לחשוב אפילו מחשבות עקומות ולא הגיוניות, ובדרך כלל זוהי האמת!!

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.