ביקש שישמור על ארנקו, אך השומר מסר אותו לידי אחר הדומה בחזותו

מעשה שהיה בראובן שהגיע לטבול במקוה, ולפתע נזכר שבארנקו יש סכום רב של כסף - 5,000 דולר!

חשב ראובן לעצמו, שלהשאיר את הארנק במכנסיים ללא שמירה, זה בוודאי מעשה לא אחראי, כי לא מעט פעמים אירע שגנבים נכנסו למקוה על מנת לגנוב כסף מבגדי הטובלים, ולכן החליט לפנות אל הבלן (שמוחזק ליהודי ירא שמים), ולבקש ממנו לשמור עבורו את הארנק עד שיטבול וישוב לקחתו. הבלן הסכים בשמחה.

כעבור עשר דקות, בצאת ראובן מהמקוה, ניגש אל הבלן וביקש לקבל בחזרה את ארנקו.

"איזה ארנק?!", התפלא הבלן.

"נו הארנק שמסרתי לך לשמירה לפני עשר דקות..."

"אני מצטער מאוד, כבר מסרתי את הארנק לפני כמה רגעים ליהודי אחר, בעל חזות די דומה לך... הוא פנה אלי בנימוס וביקש בחזרה את הארנק השחור שלו, ונתתי לו..."

כפי הנראה, הגנב הבחין בראובן מוסר את ארנקו לבלן, ובא כעבור כמה דקות ודרש לקבל בחזרה את 'ארנקו'...

עכשיו תובע ראובן את הבלן - "על אף ששומר חינם אתה, הרי חייב אתה בפשיעה, ומסירת הארנק לברנש ההוא בוודאי נחשבת לפשיעה מצידך, שכן היה עליך להתבונן היטב ולדקדק לפני מסירת הארנק למי בדיוק אתה מוסר אותו. ולכן עליך ליתן לי 5,000 דולרים!".

הבלן התגונן וטען שאולי אין זו פשיעה, אלא טעות בזיהוי מתוך שגגה גמורה...

עם מי הדין?

תשובה:

דין התורה המעניין, הגיע לפתחו של הגאון רבי יהודה אריה דינר, והוא הציע אותו לפני מרן הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל. תשובת הרב היתה כדלהלן:

מצינו בשולחן ערוך (חו"מ סי' ש' ס"א): מעשה בשניים שהפקידו בו זמנית (זה בפני זה) את כספם ביד אדם אחר, באופן שהאחד הפקיד מאה, והשני הפקיד מאתיים. כעבור זמן, בא כל אחד מהם וטען שהוא זה שהפקיד את המאתיים! הדין בזה הוא - שיתן השומר מאה לזה ומאה לזה, והמאה הנותרים יהיו מונחים עד שיודה האחד לחבירו, או עד שיבוא אליהו הנביא ויגלה מי באמת הפקיד את המאתיים.

נשאלת השאלה - מדוע לא יכולים המפקידים לטעון כלפי השומר: 'היה עליך לדקדק מי הוא בעל המאתיים, ופושע אתה!'. התשובה היא - שהשומר יכול לטעון כלפיהם: 'כיון שראיתי שאתם עצמכם אינכם מקפידים זה על זה, והפקדתם אצלי את הכסף זה בפני זה, לכן גם אני לא הטרחתי את עצמי לדקדק ולזכור למי שייכים המאתיים ולמי המאה!'.

בדומה לכך נאמר גם בשאלתנו; ראובן מסר את הארנק לבלן מבלי לדרוש שיערוך חקירה ודרישה לבא לבקש את הארנק, האם הוא הבעלים האמיתי, וכמו כן לא התנה כלל שהבלן ימסור את הארנק רק על פי סימן מזהה כלשהו, כגון מספר תעודת זהות וכדומה.

ואם כן, סמך ראובן על הבלן שישיב את הארנק לאדם שנראה בעיניו שהוא זה שמסרו לו לשמירה, וראובן עצמו לא דקדק לחשוש שמא מאן-דהוא עוקב אחריו ויבוא לתבוע במרמה את הארנק...

ומצוי מאוד שהנכנסים לטבילה מפקידים אצל הבלן ארנקים ושאר חפצים, והם בוודאי מבינים שאל המקוה מגיעים אנשים רבים, ואין בידו של הבלן לזכור באופן מדוייק מי הוא המפקיד של כל חפץ וחפץ, ואם כן, גם המפקידים (שלא דרשו מהבלן שימסור ארנקם על סמך סימנים), על דעת כן מוסרים לו - שהבלן סומך על נאמנותם של המפקידים, ובמידה ויבוא לידי טעות בשגגה, לא תהיה למפקידים תביעה עליו. וממילא, אם הבלן טוען שמסרו לאדם דומה, לא ניתן להחשיבו כפושע ולחייבו.

לסיכום: הבלן פטור מלשלם לראובן על גניבת הארנק.

לרכישת הספר "ופריומתוק" בהידברות שופס.