התמוטט מדום לב פתאומי, המדדים קרסו – ואז אירע הנס הגדול

הרבי מקוז'מיר, שהתמוטט במהלך חתונתה של נכדתו סיפר לעיתון 'משפחה' על נס ההצלה שלו. במהלך ה'מצווה טאנץ' הבחינו שני בניו של הרבי כי הוא לא נראה טוב. הם ניגשו לעזור לו ולהגיש כיסא, אך לחרדתם, הרבי נפל לתוך ידיהם המושטות ואיבד את ההכרה.

החרדה הייתה מוחשית. הרופאים מדווחים על דום לב פתאומי, כל המדדים קרסו. אין דופק, אין נשימה. מצידן השני כל כמה מחיצות מאולתרות שנסחבו מקצה האולם – נלחמים אנשי הצוות הרפואי על חייו של הרבי, מלווים בתפילותיהם הנרעשות של עם ישראל, ששמע את אשר אירע, והחל זועק בתפילה.

ארבעים דקות של החייאה, רגע לפני ייאוש, הנס קורה. הרבי עוד לא התעורר, אבל בחסדי שמים – הדופק חוזר. הרבי מובהל לבית החולים 'תל השומר', מונשם וחסר הכרה.

כל מה שקרה בשבוע זה היה רצוף ניסים גלויים: האחד מהם שבאולם עצמו נכחו שני רופאים מוסמכים. אחד, ד"ר יצחק רוז המתגורר בחיפה, והשני ד"ר מיכאל פקטרוביץ (מומחה להחייאות) מבני ברק. שני הרופאים הגיעו לחתונה, אך לא היו אמורים להיות במצווה טאנץ. בחסדי שמים הם נשארו, היו שם ברגע הנכון, והחלו לעשות את פעולות ההחייאה.

הרבי הובהל למחלקת טיפול נמרץ, והרופאים מכינים את בני המשפחה לגרוע מכל. חרדה עצומה. תחושה של נעילה. ולפתע, בלי שום הכנה – העיניים הטהורות נפקחו, וזהרו באור מיוחד.

רגע אחד אחר כך, שוב נעצמות העיניים בדבקות, וקול ערב נשמע בחלל החדר: הרבי הרים את עיניו לשמים ולחש את פרק ההודיה "מזמור לתודה". שום דבר לא עניין אותו: לא כוס מים ולא עדכונים מה קרה. רק טלית ותפילין. להודות להשם.

"דווקא בימים אלו, כשמכל עבר שומעים כל כך הרבה צרות", אומר הרבי, "כשיהודי זוכה לכזו הארת פנים, כשרואים בחוש כזו השגחה פרטית, חייבים להודות ולהלל. יהודי חייב לעמוד ולהתבונן בחסדי השם. לאדם יש זיכרון קצר. החיים ממשיכים הלאה. אם לא עוצרים ומתבוננים, בתוך תקופה קצרה הכל נשכח. לכן אני מבקש מכל אחד לרשום את התחושות שלו אל מול הנס הגדול".

כיצד הרב יצחק פנגר מנע מבחורה לשים קץ לחייה? סיפור אמיתי ומפתיע על השגחה פרטית מופלאה. אל תחמיצו:

עשרות יומנים על הימים המתוחים הגיעו אל בית הרבי, שקרא את כולם בנחת רוח מיוחדת. לשיטתו, ריבוי הכתיבה על הנס, יביא ממילא גם לריבוי הודאה, ועדיין לא נגיע לאפס קצה של ההודעה הראויה.

"בכל דבר אחר אדם צריך להצטנע, אבל כשבאים להודות על נס, יש שליחות: לעשות זאת בכמה שיותר פרסום", מסביר הרבי את פשר שיחתו ל'משפחה'. "דוד המלך אומר 'אודה השם מאוד בפי', והוא מוסיף – 'ובתוך רבים אהללנו'. פעם נוספת הוא אומר 'אודה ד' בכל לבב, בסוד ישרים ועדה'. יש כאן מסר חשוב: כשהקב"ה עושה ליהודי נס – יש לו שליחות לפרסם את הדבר".

"בפרט בזמננו, כשהעולם מלא בהסתר פנים. מה שמתפרסם בעיקר אלו האסונות והחוליים. מטבע הדברים זה יותר מעסיק את הבריות. ולכן, יש לנו תפקיד מיוחד – וביותר בזמן הזה – להתגבר על הכל ולספר את הניסים בתוך רבים. שידעו עד כמה הקב"ה ממשיך לדאוג ולהשגיח על כל יחיד ויחיד, גם בזמן הזה", מוסיף הרבי בהתרגשות.

"אפילו הבגדים שלבשתי באותו רגע, היו בהשגחה פרטית"

"בהגדה של פסח אנחנו מפרטים כל חלק מהניסים שהיו לנו. אילו נעשה לנו נס זה ולא נעשה זה, דיינו. גם כאן כל רגע היה נס. זה קרה דווקא בתוך רבים. והקב"ה עזר שנכחו שם בניי, שתפסו אותי ברגע הנפילה והשכיבו אותי בעדינות. כי לפעמים הנפילה יכולה לגרום חבטה קשה מדי, רח"ל.

"שלא לדבר על כך שבהשגחה פרטית מיוחדת נכחו במקום שני רופאים. בדרך כלל, אין רופאים בתוך קיבוץ של חסידים, והנה הקב"ה זימן שני רופאים. כל אחד מהם היה אמור ללכת כבר לביתו, אבל הם החליטו להישאר. אלוקים חשבה לטובה.

"אפילו הבגדים שלבשתי באותו רגע, היו בהשגחה פרטית. בדיוק בעת הריקוד לבשתי את ה'טיש חלאט', שהוא דק יותר. הרופאים יכלו לקרוע אותו בקלות ולהתחיל בעבודתם, מבלי לאבד זמן יקר. כך גם שאר הבגדים היו בצורה שהקלה על אנשי ההצלה לעשות את מלאכתם ביתר יעילות. לקראת הריקוד. הסרתי (באופן מאוד חריג) את ה'גארטל', שעשוי היה להקשות על המטפלים בדקות קריטיות אלו.

"והיה כאן עוד נס", אומר לנו הרבי. "בדרך כלל, אחרי רבע שעה של ניסיונות החייאה – הרופאים נכנעים ומרימים ידיים. אבל כאן הקב"ה נתן בליבם להמשיך להילחם במשך ארבעים דקות תמימות. השגחה פרטית בלי סוף.

לשאלתם של הכתבים איך אפשר לחזק את הציבור בתקופה סוערת זו, אנשים מאבדים את פרנסתם, חרדים לבריאותם, מתמודדים בכל כך הרבה זירות. איך אפשר לחזק ולהתחזק?

"זו שאלה לא פשוטה", משיב הרבי, "קשה לומר לאחרים איך להתחזק. אבל בימים אלו אנחנו נמצאים באותו מצב שבו עמדו אבותינו ואבות אבותינו במשך שנים. יש ניסיונות ויש קשיים. ודווקא עכשיו, זה רגע המבחן שלנו. מתי לאחרונה הייתה לנו – הורים ומורים – הזדמנות להחדיר בעצמנו ובסביבתנו את שורשי האמונה היהודית הפשוטה: שהקב"ה אוהב אותנו ודואג לנו?!

"עשרות השנים האחרונות היו מהטובות ביותר שידע כלל ישראל. הייתה לנו מנוחת הנפש והרחבת הדעת. הן בגשמיות והן ברוחניות. עולם התורה פרח, היה שפע ויהודים הסתדרו. אבל אנחנו לא ידענו להעריך את כל החסדים האלו. ישבנו ולמדנו בחברותא, התפללנו בבית המדרש ברוב עם – אבל לא ידענו להעריך.

"פתאום הקב"ה משנה סדרי עולם. אנחנו מתחילים להתגעגע למה שעד לפני כמה חודשים היה רגיל בעינינו. כל שאנו רוצים זה לחזור למוסדות, להתפלל, ללמוד, להסתובב ברחוב ללא פחד. עכשיו למדנו כמה החסדים גדולים.

"אבל יהודי חייב לחזור ולשנן לעצמו ולסביבתו: לא קרתה פה שום תאונה, שבמקרה הגיע איזה נגיף מארץ רחוקה, שאיזה גוי אכל משהו לא כשר. אלא הקב"ה עשה זאת בכוונת מכוון. יש לנו שליחות גדולה. עכשיו יש לנו הזדמנות חדשה לפעול ולהתקשר אל הקב"ה מתוך אהבה, בדרך שהוא בוחר לנו. עכשיו, השליחות שלנו היא לעשות רצוננו כרצון השם. ללמוד ולהתפלל בצורה שהוא רוצה שנלמד ונתפלל.

מהי אמונה בהשגחה פרטית? והאם אפשר לשנות את המסלול שקבע לנו הבורא? הרב יגאל כהן בהרצאה מרתקת:

הקב"ה החליט לעצור ולתת לנו להבין שיש מנהיג לבירה הזאת

"ויש כאן רגע של מבחן: כיצד נראה יהודי שמוצב במצב שהוא לא רגיל. איך הוא מתפלל ולומד כשלא נוח ונעים לו, הוא לא נמצא באותו בית מדרש שהיה רגיל. עכשיו הזמן לעבוד את השם בדרך שהוא רוצה".

"צריך לדעת שאכן – יש לנו עכשיו מבחן. כי מנסה השם אלוקינו אותנו", אומר הרבי. "עכשיו יש לנו רק נשק אחד – אמונה. עד היום, יכולנו להתעסק בכל מיני עניינים. עכשיו זאת תקופה שבה חייבים לדבר ולהשריש בעצמנו אמונה. זה זמן של כל דרשן, כל אבא ואמא, כל רב ומגיד שיעור – צריך ויכול להחדיר אמונה.

"עד היום דקלמנו. כל יהודי יודע שכל דבר הוא בהשגחה פרטית. אבל עכשיו זהו זמן שבו הקב"ה מוכיח לנו את זה. יש מנהיג לבירה. כשפתאום רואים שעולם כל כך משוכלל, עם כל כך הרבה כלים וטכנולוגיות ורפואה מתקדמת ופיתוחים נפלאים, לא יכול להתמודד עם בריה קטנה כזו, חיידק שלא נראה .זה צריך לפתוח לנו את העיניים.

והרבי מוסיף: "המין האנושי שכנע את עצמו שהוא שולט בבריאה: טיפסו לירח, צללו למעמקים. יש היו מטוסים שמעופפים בשמים ועולים לחלל – וכבר היה נראה שכוחנו ועוצם ידינו ניצח את הכל. והנה החליט הקב"ה לעצור ולתת לנו להבין שיש מנהיג לבירה הזאת.

"נכון, אלו לא ימים פשוטים. אבל מאידך – הלבבות פתוחים. הקב"ה לא נותן לאדם נסיון – אלא אחרי שהוא מכין לו כלים להתמודד. לכן כל אב ומורה-דרך צריכים לדעת שיש עכשיו עת רצון, הדיבורים שלהם יכולים לחדור אל הלבבות".

לשאלת הכתבים כי "לא כל אחד מסוגל לדבר דיבורי אמונה", השיב הרבי: "צדיקים רמזו על הפסוק 'האמנתי כי אדבר' – כשאדם מדבר בעצמו דיבורי אמונה, הוא גורם לנפשו להאמין יותר. זה בדיוק הזמן. אמונה זה לא 'ווערטער' (רעיונות). לא צריך להיות 'מגיד מישרים', אדרבה, כשאדם פשוט מדבר עם חברו בפשיטות – יש לזה יותר השפעה. זה חודר. אמונה זה לא מדרגה. זה הבסיס של כל יהודי. כל אחד יכול וצריך לדבר ולעסוק בזה.

"הרבי מקוברין היה דורש את הפסוק 'שכון ארץ ורעה אמונה' – גם כשאתה נמצא באדמה, והמצב קשה, אל תפסיק לשאוב אמונה. ונראה לי שאדרבה, כשהמצב קשה – מצב של 'ארץ' – יש גם הזדמנות לרעות אמונה".

"יש לנו עוד שליחות, דווקא בעת הזאת. להזכיר ליהודים את האמונה באחד היסודות הכי בסיסיים: 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים' – זה ומסר קריטי לדור שלנו. היום לכל דבר יש תחזיות, הערכות, סטטיסטיקות. אבל יהודי צריך לדעת שהוא מעל כל זה. אנחנו בידיים טובות. הנה, תראו, ברגע אחד ניטלה נשמת אפי. הסובבים אמרו תהילים והתעוררו – והקב"ה השיב את הנשמה, בניגוד לכל ההערכות. זה הכוח שלנו, יהודים".

"אני מקווה", אומר הרבי ועיניו כלפי שמיא, "שבלי נדר לא יעבור עלי יום אחד בחיים בלא שאצייר לעצמי את אותם רגעים נוראים. זהו ספר המוסר הכי גדול לאדם. איך ברגע אחד כל החיים יכולים להיגמר. ואיך ברגע שני, פתאום שבה הנפש.

"לו רק היה מותר להמליץ לאנשים אחרים, זה יכול להיות ענין גדול. לא חייבים לעבור את המצב הזה באופן אישי. כל אדם יכול להתבונן במקרה שקרה למישהו אחר – וממנו לקחת דרך בעבודת השם, להתחזק עוד לפני שיקרה לו משהו חס-ושלום.

"נכון, אנחנו מבקשים שהחסדים שריבנו של עולם עושה עימנו – יהיו גלויים ונראים לעין. שלא נצטרך רק להאמין. אבל יש תקופות שבהן הקב"ה דורש מאיתנו את הדרך הזאת – שנאמין למרות כל ההסתר.

סיפור אחד של השגחה פרטית – עוזר יותר ממאה ספרי מוסר

הרבי מבקש להתייחס למצבם של בחורי הישיבות: "צריך לדעת שבחורים עוברים היום נסיונות לא פשוטים. ה'תיבת נח', עולם הישיבות – נמצא במצב שלא הורגלו אליו. יש קצת רפיון בלימוד, ובמחוזות מסויימים שמענו על מקרים של עצת היצר אפילו לעזוב את הישיבה רח"ל. נכון, זה קשה.

"אבל כל בחור צריך לדעת – וכל הורה ומחנך צריך להחדיר בו את הידיעה הזו – שעל כל התגברות קטנה – יהיה לו שכר עצום. התקופה הזו תבנה אותו לכל החיים. זה לא רק בעולם הבא, שכולנו יודעים שככל שיותר מתאמצים יש יותר שכר. לפום צערא אגרא. ו'אחד בצער, כמאה שלא בצער'.

"זה גם בעולם הזה. התקופה הזו מחשלת את האדם. היא מעצבת את דמותו הרוחנית. בחור ששורד את התקופה הזו בהתעלות – הוא בחור שיצליח בחייו, הן בגשמיות והן ברוחניות. הוא בחור שיש לו שדרה לעמוד בפני רוח שאינה מצויה. תמיד הוא ידע בעצמו – שאם הוא שרד את התקופה המאתגרת הזו ונותר בקומה רוחנית שלמה, ואולי אף התעלה יותר מהרגיל – אז בוודאי שיש לו כוחות נפש נפלאים ומובטח לו בעזרת השם מסלול חיים מוצלח של מי שיודע להתגבר על כל מכשול ולהפוך את הקושי למנוף עצום של התעלות. אלו דברים נפלאים".

הרבי מתייחס גם לאנשים מתמודדים: "מגיעים אלי יהודים מבוגרים, שעל פי ההגבלות מסוכן להם להשתתף בשמחות של צאצאיהם. זה כל כך קשה. אני אומר ליהודים האלו, שיש לפניהם סוג של 'עקדה'. הם מקריבים את הרגעים הכי מרוממים בחייהם. הם יושבים בבית ולא שמחים – רק כי זה רצון השם.

"כשיהודי יושב בדד בביתו, הוא יכול להיכנס לעצבות ומרה שחורה. ומאידך, אם הוא זוכר שיש לו עכשיו 'עקדה' – הוא הולך לזה בשמחה ובאומץ כח. הוא יודע שיש שכר לעמלו".

וגם בתוך הכאב, מוצא הרבי אור של נחמה. "אבינו שבשמים העניק לנו כל כך הרבה אמצעים טכנולוגיים כשרים, שיכולים לעזור לאדם מבודד ללמוד בחברותא, דרך קווים ומרחבים קוליים. אפשר ללמוד ולשמוע שיעורים דרך הטלפון. אפשר להתפלל, לדבר עם הנכדים ולהשתתף עימם. זהו גם חסד השם. זה ממחיש – גם בגשמיות – את הידיעה שיהודי אף פעם לא לבד.

"היום זה 'עולם המעשה'. אנשים צריכים המחשות מעשיות. כשרואים סיפור אחד של השגחה פרטית לנגד העיניים – שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים כפשוטו – זה יכול לעזור יותר ממאה ספרי מוסר.

האם יש בחירה לאדם? האם יש שכר ועונש? הרב אהרון לוי מסכם את השיטות השונות בעניין השגחה פרטית. הרצאה קצרה ומרתקת:

3 סיפורי השגחה פרטית מופלאים

כיצד נתחזק שיש השגחה פרטית?