יורי ילון, בנו של יו"ר סניף תנועת ’שינוי’ לשעבר: "משתדל להרבות בהפצת אהבת ה’"

נעים להכיר

"יורי ילון, 50, גרוש ואב לשלושה, כתב בית הנשיא, ירושלים והעולם היהודי ב'ישראל היום', מתגורר במבשרת ציון".

רוחות של שינוי

״גדלתי בשכונת בית הכרם בירושלים ומאוחר יותר במבשרת ציון, בן בכור להוריי גבי וברכה, יחד עם אחיי דן ואור. הקשר שלי ליהדות החל עם הקידוש שהוריי הקפידו לערוך בערבי שישי. אחד מזיכרונות הילדות הטבועים בי הוא שאבא שלי לקח אותי ואת אחי ובני הדודים שלנו ביום הכיפורים אל הכותל המערבי ברגל, דבר שהעמיק את האחיזה היהודית בנשמתי.

"לאחר שעברנו להתגורר במבשרת ציון, אבא שלי שימש כיו״ר סניף תנועת שינוי ביישוב, וגם היה חבר הנהלת המועצה המקומית במבשרת. ממנו לקחתי דוגמא למעורבות בחיי הקהילה, מתוך רצון מתמיד לשפר את החברה. עיקר החיבור שלי ליהדות הגיע מאימא שלי ברכה, שהייתה מורה בעלת שיעור קומה שלא ניתן לראות בימינו, וגדלה בבית דתי. התחושה המלווה אותי עד היום היא כי עיקרי היהדות שקיימים בי ופורחים בקרבי בימים אלה הם בזכות אימי והוריה״.

נרות, נשמה

״סבא שלי מצד אמי, הרב זרובבל שושני זצ״ל וסבתי הצדקת חנה ז״ל, שעלו מפרס, נטעו בי את שורשי הזיקה היהודית, בעוד שסבי ארנסט ז״ל, שעלה לישראל מגרמניה, טבע בי מידה של אהבת אדם, ואני מקווה כי מעט מהאלגנטיות וההדר שלו דבקו בי. אני מתגעגע לניגודיות המשלימה הזו בין מזרח למערב, שבאו לידי ביטוי מיוחד כל כך בקשר שנוצר עם השנים בין סבא ארנסט מגרמניה וסבתא חנה מפרס, ששילבו אצלי באופן הרמוני יהדות וציונות. עד היום כאשר אני רואה שיח של צמח הרוזמרין אני נזכר בסבתא חנה עם מטפחת לראשה מברכת על הרוזמרין במהלך ההבדלה. אני ניגש אל הרוזמרין, וריחו משיב לי זיכרון ילדות מתוק.

"בשנים האחרונות, עם ההתעוררות היהודית הקיימת בי, החלטתי לעלות לקבריהם של סבי וסבתי מצד אימי במטרה להתפלל לעילוי נשמתם. המצבות היו מלוכלכות ואחרי שניקיתי אותן רכשתי בתי נר והדלקתי בהם נרות נשמה. הרגשתי ששימחתי את סבי הרב זרובבל וסבתי חנה המנוחים. לתדהמתי, כעבור זמן קצר - אותו סכום בדיוק ששילמתי עבור בתי הנר לקבריהם חזר אליי בדרך בלתי צפויה. עד עכשיו אני משוכנע שזו עדות לכך שהמחווה הצנועה שלי נגעה לליבם, בעודם משגיחים עליי מלמעלה בעיניים טובות״.          

שלא יגמר לעולם

״ברוך השם, אני מתחיל כל יום עם ברכות השחר, הנחת תפילין, קריאת שמע ישראל ותפילה, שמעניקה לי שלוות נפש ומחזקת עוד יותר את האמונה המפעמת בי. בזכות התפילה והאמונה שלי מתחולל בי שינוי מתמשך, ותקוותי היא שהמסע שלי אל ליבת האמונה והיהדות לא ייפסק לעולם. הידיעה שה' נמצא תמיד לצידי גורמת לי להיות מאושר ושמח בחלקי.

"ככל שאדם מאמין יותר, כך התלות שלו בחומר הולכת ופוחתת. עניין נוסף שמסב לי אושר הוא עזרה לזולת. אחת הדרכים החשובות ביותר בעיניי לעזור היא תרומת דם, שמעניקה חיים חדשים לחולים. אני רואה בתרומת דם ערך בעל חשיבות עצומה, ומקווה שרבים יבינו את המשמעות של התרומה הזו, שיש בה רק טוב״.

אור לגויים

״אני עושה קידוש בכל ליל שבת. יש למצווה הזו ערך מיוחד בעיניי וחשיבות רבה. אני משתדל לקרב אחרים אל היהדות מתוך רצון טוב ומאור פנים. בכל שבת בה הילדים שלי נמצאים איתי אני עורך קידוש וברכת ׳המוציא׳ עם הוריי, ילדיי ליהי, עדי ואריאל, וגם אחי אור, רעייתו לורה ובתם דריה. לשמחתי, הם מתחברים לקידוש.

"בשבתות בהן אני לא נמצא עם הילדים שלי אני עורך קידוש עם חברים, שרובם ככולם לא עושים קידוש בבתיהם. יש חשיבות עצומה בהפצת הטוב והמאחד ביהדות, ובמיוחד במורשת ובמסורת הנפלאה שלנו כעם סגולה, שהוא בבחינת מורה דרך לשאר העמים״.

אורו של עולם

״יכול להיות שזה יישמע מרחיק לכת, אבל כיום אני מרגיש עמוק בנשמתי שיש לי שליחות והיא הפצת אהבת ה' יתברך, אהבת העם היהודי וירושלים, לצד אהבת חינם בכל דרך אפשרית. בכל בוקר במהלך התפילה שלי אני מבקש מריבונו של עולם שידריך אותי ויעזור לי לפאר את שמו ברבים וכמובן גם את העם היהודי, העם הנבחר.

"בזכות ההכוונה וההשגחה האלוהית הפרטית עליי אני משתדל להאדיר את ה' יתברך ואת עם ישראל וירושלים. אני מעלה בדף הפייסבוק תמונות שלי כשאני מניח תפילין, ותמונות של הסידור שלי - אותו זכיתי לקבל מהרב אליהו פנחסי, שהדריך אותי יחד עם אחיו הרב מאיר פנחסי. מדובר בשני רבנים חשובים שעוד נשמע עליהם רבות בעתיד.

"מעבר לכך, אני מסקר את בית הנשיא עבור 'ישראל היום', ובמסגרת זו נוסע מדי פעם עם הנשיא ראובן ריבלין לתעד את הביקורים הממלכתיים שלו ברחבי העולם. בנסיעה האחרונה שלנו לטקס לציון יום השואה הבינלאומי באושוויץ שבפולין ולביקור בגרמניה לקחתי איתי את התפילין שלי. סבא ארנסט שלי נאלץ להימלט מגרמניה מאימת הנאצים לפני השואה, ואני זכיתי לחזור אליה כיהודי מאמין, המתגאה ביהדותו.

"הנחתי תפילין בגרמניה והרגשתי שזה הניצחון האישי שלי. אחד הדברים שמאפיינים אותי יותר מכל הוא האהבה חסרת הגבולות שלי לירושלים, בירתנו הנצחית. כחלק מהחיבור שלי לירושלים אני מרגיש צורך עז להגיע לעתים תכופות אל הרובע היהודי, בית כנסת החורבה המרהיב ביופיו, וגם אל הכותל הקטן, קבר דוד, וכמובן אל הכותל המערבי, המרגש אותי בכל פעם מחדש. אני מעלה פוסטים  ממקומות אלה ומנקודות תצפית על ירושלים האחת והיחידה.. ברוך ה', רבים בארץ וברחבי העולם מזדהים עם המסרים שלי, אותם אני משתדל להעביר עם חיוך וברוח טובה״.

דברי נחמה

״במהלך הקריירה העיתונאית שלי עברתי חוויות מרגשות ומרתקות בארץ ובעולם, כולל הזכות ללוות יהודים מארה״ב, צרפת ואתיופיה בדרכם לעלייה לארץ. יחד עם זאת, החוויה הזכורה לי יותר מכל היא חוויה של אובדן. במסגרת עבודתי ככתב המסקר את פעילות הנשיא ראובן ריבלין התפתחה ידידות ביני לבין רעיית הנשיא, נחמה ריבלין. האכפתיות הכנה שלה, הפשטות והאנושיות שלה, לצד פעולותיהלמען אוכלוסיות מצוקה כבשו את לבי.

"בתקופה בה החמיר מצבה הבריאותי התפללתי להחלמתה, אבל לאחר זמן מה נחמה הלכה לעולמה. מתוקף תפקידי סיקרתי לאתר של ישראל היום ולעיתון שלנו את הלווייתה, ובמהלכה מסך של דמעות כיסה את עיניי והתקשיתי לכתוב על הפרידה המייסרת של הנשיא מרעייתו האהובה. לאחר שתמו דברי ההספד וכל המכובדים עזבו את חלקת גדולי האומה בהר הרצל בה נטמנה נחמה ז״ל, ניגשתי אל הנשיא בשעת יגונו כדי לומר לו מעט מילים של נחמה. לא אשכח את דברי הנשיא ואת זכרה של נחמה, שדמותה ממשיכה ללוות אותי״.

והגדת לבנך

״אם אצליח במהלך חיי עד לכתי מהעולם הזה להרבות בהפצת אהבת ה', ולא פחות מכך אהבת חינם בכל דרך אפשרית, חינוך ילדיי בדרך היהדות וקיום המצוות וגמילות חסדים, אדע שהשארתי את חותמי״.