יובל דיין: "אני רוצה להיות אמא ששמה את הבית במקום הראשון"

נעים להכיר

"יובל דיין, 25, גרה ברמת השרון, מוזיקאית ויוצרת".

ביתי הוא מבצרי

"הפרטיות שלי יקרה לי, אבל הרבה פעמים אני בוחרת לוותר עליה. אני מאמינה שככל שאשמור על הפרטיות שלי כך ייטב לי, אבל כשאתה כותב שירים, יש רמה מסוימת שבה אתה חייב להיחשף. אמנם אנשים לא יודעים בדיוק איפה אני גרה ואיך הבית שלי נראה, אבל הם יודעים מה קורה לי בתוך הלב. אני כותבת בשירים שלי על דברים מאוד אישיים, וזו לדעתי עיקר ההיכרות שצריכה להיות בין אמן לקהל שלו. "ובכלל, אני כבר די רגילה לחיות במצב הזה שבו הרבה אנשים מכירים אותי. אני כבר יודעת איך להתנהל. למשל אם ארצה לקבוע פגישה שתהיה קצת יותר אישית, אני יודעת שאם אקיים אותה במקום ציבורי זה לא כל כך יצליח, ולכן סיכוי טוב שאעשה אותה בבית. יחד עם זאת, ברור שאני יוצאת, מסתובבת וכו'. הקשר שלי עם הקהל הוא מאוד חשוב עבורי. שורה תחתונה, אני כותבת שירים כדי לעשות טוב לאנשים, ולכן כשאנשים מספרים לי איפה השירים שלי פוגשים אותם ומה הם עושים להם, אין דבר יותר ממלא מזה".

געגועי לגעגועים

"כשהודיעו על מגבלות ההתקהלויות בהתחלה זה היה ממש הלם בשבילי. המקצוע שלי הוא מסביב לשעון, ופתאום נפער לי בור ענק בלו"ז. נשארתי אותו בן אדם, עם אותן אנרגיות, אבל בלי עבודה. יחד עם זאת, כשהבנתי שכל ההופעות בוטלו, הדאגה הכי גדולה שלי הייתה לאנשים שעובדים איתי. היומן שלנו היה מלא, משוריין לכמה חודשים מראש, ואף אחד לא צפה את הדבר הזה.

"ברמה הכלכלית והמנטלית זה פגע מאוד באנשים שעובדים איתי, שחלקם בדיוק הפכו להורים. בכלל, המצב החדש פגע ברבים מספור. לאחי, למשל, יש מסעדות באשדוד, והוא מאוד נפגע ממה שקרה. דבר נוסף שהפריע לי הוא שהרבה אנשים מתייחסים לעולם התרבות כאל דבר שהוא רק מותרות. יש מי שחושב שבעבודה שלנו אנחנו מתפננים, אבל האמת היא שיש מאחורי אנשים שעובדים מאוד קשה, יום ולילה, כדי שההופעות שלי יהיו ראויות. ומעבר לכל זה, אני יכולה לומר שגם ממש התגעגעתי לחזור לעבודה".

סוד הדברים הפשוטים

"מצד שני, וגם את זה חשוב לומר, בפן האישי הרגשתי שאני צריכה מנוחה, ומהבחינה הזו הקורונה באה לי בול בזמן. כמו שאמרתי, מגיל 17 אני על הבמות, ולא עצרתי לשנייה, למרות שלפעמים הרגשתי שהעצירה די הכרחית. לא היה לי אומץ לעשות הפסקה, לעצור רגע, בגלל שראיתי שהקולגות שלי לא עוצרים. אני אולי לא נראית בן אדם כזה, אבל אני חושבת לא מעט איפה אני ביחס לאחרים, מה ההספקים וההישגים שלי, ומרגישה הרבה פעמים חוסר שובע. מה שקרה בזכות הקורונה זה שעצרתי סוף סוף רגע לנשום, הסתכלתי אחורה, וראיתי שברוך ה' יש לי המון.

"המבט לאחור על מה שהספקתי עד היום היה מאוד משמח, והניע אותי להמשיך ליצור. בחודשים האחרונים עבדתי המון. כתבתי, הלחנתי, ניגנתי, למדתי. עבורי זו הייתה תקופה מאוד מצמיחה. יש משל שאני אוהבת, המדבר על כך שבמבט ראשון העצים בחורף נראים מתים, חלשים, עליהם נשרו וכמובן שאין מה לדבר על פירות, אבל האמת היא שהם לגמרי מתפתחים. מבפנים קורים להם דברים מדהימים.

"גם אנחנו כאמנים צריכים מדי פעם לחשוב מה אנחנו רוצים להגיד, מה לספר, איך להמציא את עצמנו מחדש. מעבר לכך, גם השקעתי לא מעט מחשבה על רצף ההתרחשויות, על מה שיקרה כשכל זה יסתיים, ולכן מאוד צמחתי בזמן הזה. בתוך כל זה, מאוד התחזקה בי התחושה שלא צריך הרבה כדי שיהיה טוב. שגם קצת זה מעולה. לפני הקורונה הרגשתי שאני צריכה להחליף את הציוד באולפן. האמנתי שזה יעזור לי לכתוב שירים טובים יותר.

"מפה לשם התחיל הסגר, נעצרה הפרנסה, ולא קניתי ציוד חדש. ובתקופה הזו הבנתי שאיכות השירים שלי לא תלויה בציוד חדש כזה או אחר. שלא זה מה שיעזור לי להוציא מעצמי שירים טובים יותר. באחד השירים שכתבתי יש שורה שאומרת: 'זה כל מה שאני מבקשת, בית קטן, גינה לילדים, תאמין לי אני מאושרת'. אני כל כך שמחה על השיעור הזה. זה תענוג ללמוד את סוד הדברים הפשוטים".

מתנה משמיים

"תהליך יצירת שירים הוא עניין מרתק. תהליך שאין לו נוסחה. אתה יכול לשבת שעות ולא יצא לך כלום, ולפעמים שיר פשוט מגיע אליך ללא מאמץ. ובכל זאת, צריך לעבוד קשה, להתאמץ ולהתאמן על כתיבת השירים. אבל גם כשאני מתאמצת ומצליחה, וגם כשזה בא לי בקלות, אני יודעת שכל שיר שמגיע אלי הוא מתנה משמיים. כל מי שכתב שיר שהוא מבסוט ממנו יודע שזה אירוע מאוד מרגש. פשוט אי אפשר להסביר כמה, כל הסבר רק ישטיח את החוויה. אתה רק שומע את השיר שוב ושוב כל היום. כשזה קורה אני מרגישה צינור שדרכו החליטו להוריד לעולם את השיר הזה, ומשתדלת לחיות בתודעה הזו".

מציאות מדומה

"לפעמים זמרים צעירים מתייעצים איתי על תוכניות ריאליטי של מוזיקה, האם כדאי ללכת אליהן וכו'. פעם היית צריך לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה, והיום הריאליטי היא פלטפורמה מדהימה שמקפיצה אותך, אבל לז'אנר הזה יש גם חסרונות כמובן.

"ויחד עם זאת, מי שחושב שזה יחסוך ממנו את העבודה הקשה – טועה בגדול. להיות אמן זה לא רק לדעת באיזה זווית להצטלם לאינסטגרם. לעמוד על במה זה לא תחביב. זה מחייב. זה אחריות גדולה. יש ילדות שצורחות בבית את התוכן שאני יוצרת.

"לצורך העניין, אם אני שומעת על מקרה של ילדה שעושים עליה חרם, הלב שלי יוצא אליה ואני מרגישה שכאמנית בישראל יש לי את המקום להשפיע עליה. ואותו דבר לגבי כתיבת שירים. כמובן שיש מקום להשראה ספונטנית, אבל לפני שמוציאים שיר חייבים לוודא שכל מילה במקום. ומעבר לעבודה הפנימית, יש גם הרבה עבודה על החיצוניות. זה גם חלק מהעניין. מה שחשוב הוא לדעת שהעבודה הפנימית היא העיקר. חשוב לשים לב על מה שמים את הדגש, מה יותר חשוב".

כבודה בת מלך

"צניעות זה קודם כל דבר פנימי, אבל גם הצניעות החיצונית מאוד חשובה בעיני, ולכן אני משתדלת ללכת בלבוש צנוע. יש לכך כמה סיבות, ואחת מהן היא שאני מרגישה חשופה בגלל השירים שאני כותבת, שהם כאמור מאוד אישיים, ולכן מרגישה צורך שלא לחשוף דברים נוספים. מעבר לכך, אני חושבת שלבוש צנוע מכבד את האדם.

"רחל הוכמן, המורה שלי לפיתוח קול, אמרה לי פעם שלעולם לא אראה אותה בלבוש חושפני, כי היא מכבדת את עצמה, וקיבלתי ממנה בעניין הזה שיעור גדול. בנוסף לכך, אני מאוד מתחברת למשפט 'אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין', וכן - גם ההתחזקות שלי בשמירת המצוות קשורה לזה. אני חושבת שה' מדריך אותנו להתלבש צנוע, וחשוב לי לעשות זאת".

כמה טוב שבת

"אמנם התחזקתי בשמירת המצוות בשנים האחרונות, אבל מסורת זה עניין שממש לא זר לי. ההורים שלי באו ממשפחות דתיות, יש לי המון קרובי משפחה דתיים, ואני מגיעה ממשפחה מרוקאית מסורתית. תמיד היה אצלנו קידוש, חגים, ובכלל - במשפחה שלי יש הרבה מאוד כבוד ליהדות. אני זוכרת שהלכנו פעמים רבות לקבר של הבבא סאלי, היינו עושים שם מנגלים וכו'. ממש לא מזמן, אני נזכרת בזה עכשיו בחיוך, חברה שלמדה איתי בכיתה א' אמרה לי שתמיד כתבתי 'בס"ד'.

"בגיל 17, כשהתחלתי להתפרסם, הרגשתי שאני רוצה להתחזק, ובין היתר התחלתי לשמור שבת. זה עשה לי מאוד טוב. פתאום נכנס לי שקט לחיים. העצירה הזו כל כך מבורכת. אף פעם לא עבדתי בשבת, אבל כשאתה לגמרי שומר שבת - יש הרבה יותר מקום לשקט והתבוננות. בהתחלה היה לי קשה להפסיק לנגן בשבת, אבל אז הבנתי שזה חלק מהעבודה, ושאני לא רוצה לעשות דברים שקשורים לעבודה בשבת. "הקריירה שלי חשובה לי, אבל לא רק היא חשובה. יש לה את המקום שלה, ויש גם מקום לדברים נוספים. למשל, אני רוצה לתת מקום מאוד משמעותי לבית שבעזרת ה' אקים. אני רוצה להיות אמא שמעורבת בחיי ילדיה, ששמה את הבית במקום הראשון".

תורת אמך

"מעבר לעניין השבת, שמירת המצוות עזרה לי בהמון דברים נוספים. למשל, כל הזמן מלמדים אותנו מה צריך לעשות כשנופלים. אומרים לנו שאפשר וצריך לקום ממשברים, שהירידה היא תכלית העלייה, אבל אף אחד לא אומר לך מה קורה כשאתה מצליח.

"ההורים שלי עובדים בעבודות רגילות, עד שהתחלתי להופיע לא הכרתי אף אחד מהתחום, ובהתחלה לא ידעתי איך להתנהל עם מה שקורה לי. מציאות כזאת של קריירה וכו' מביאה המון אתגרים, ואני רואה איך בתורה יש עצות נהדרות והדרכות מעולות לדברים שעוברים עלי. למשל אתה לומד איך לא לקנא, למה לא טוב לקנא, לומד שכל דבר קורה בהשגחה פרטית ומדויקת, כמה חשוב לשים את המשפחה במרכז, איך מתמודדים נכון עם שפע, ובכלל - איך להיות בן אדם טוב יותר. היהדות היא עולם מרתק, שיש בו הרבה מאוד חוכמה ויופי.

"פעם ראיתי ריאיון עם אביתר בנאי, אני מעריכה אותו כאמן ואוהבת ראיונות, והוא אמר משהו שמאוד התחברתי אליו. הוא אמר שזו לא בושה להיות בן אדם שמאמין שהעולם הזה צריך סדר. להאמין שיש בורא לעולם. שזו לא מילה גסה להיות בן אדם שהוא בעל אמונה. האמונה בה' ושמירת המצוות עושות לי טוב, ואני מרגישה שיש בתורה הרבה מאוד כלים שעוזרים לי להתמודד עם החיים, אז רציתי לקבל מהם עוד ועוד. וזה שלא שעשיתי מעבר חד מדי בחיים, כי היהדות תמיד הייתה שם מבחינתי, מאוד עזרה לכל הדבר הזה לקרות".

לך אלי תשוקתי

"תפילה ולימוד הם דברים חשובים עבורי. אני מאוד משתדלת לעשות עבודה רוחנית. אני מאוד רגישה, ואפשר להגיד שאני בקשר יומיומי עם ה'. בהקשר הזה, הימים הללו מאוד מיוחדים. מדהים בעיני שיש מציאות שבה אפשר לתקן. בעולם הגשמי, נהוג לומר 'שברת שילמת'. לעומת זאת, בעולם הרוחני, התורה אומרת שלא תמיד חייבים לשלם. יש מושג של תשובה. יש מחילה, מחיקה. כמובן שבקשר לתפילות, ראש השנה ויום כיפור זה השיא. כששרים את 'לך אלי תשוקתי' אני מרגישה תחושה שקשה להסביר. לגבי לימוד תורה, תורת החסידות הכי פותחת לי את הלב, ואני מתחברת במיוחד לרב קוק ורבי נחמן. אני חיה בידיעה שיש מציאות רוחנית בעולם, ושמאוד חשוב וכדאי להשקיע בה"