הבטיח תשלום לחברו שמעד בתפקידו ברבע שעה האחרונה. האם עליו לשלם?

מעשה שהיה - כך היה: 

הבחור ראובן התחזק מאוד לאחרונה, וכאשר השתתף בשיעור תורה, באחד הימים שלפני חג השבועות, שמע מהרב את דברי האר"י הקדוש (שהביאם המשנה ברורה בריש סי' תצ"ד): "דע, שכל מי שבליל שבועות, לא ישן כלל ועיקר, ויהיה עוסק בתורה, מובטח לו שישלים שנתו (ולא ימות באותה שנה), ולא יארע לו שום נזק!". 

ראובן שמע את הדברים, וכולו התמלא בהתלהבות והתרגשות. הוא החליט שיעשה כל שלאל ידו על מנת להישאר ער בכל ליל החג ולעסוק בתורה...

דא עקא, שבערב החג לא הספיק לנוח כלל, והרגיש תשישות וחוסר-כוח. משום שחשש שיהיה לו קשה מאוד להחזיק מעמד ולא להירדם בליל החג, החליט לפנות לידידו הטוב שמעון, ולאחר שסיפר לו אודות הסגולה הנפלאה של האר"י הקדוש, הציע לו: "אשלם לך סכום הגון בצאת החג, אם תסכים לשבת לצידי למשך כל הלילה, ותדאג שלא ארדם אפילו לא לרגע אחד, ובכך אזכה שהסגולה תתקיים בי בע"ה... אם תראה שאני עומד להירדם או אפילו לנמנם, מיד תתן לי מכה קלה ותעורר אותי".

שמעון הסכים להצעה, ואכן התייצב בליל החג בשעה עשר בבית המדרש. הוא התיישב בצמוד לראובן, ובכל פעם שראובן עמד לנמנם, ה"שומר" מיד דאג לעורר אותו. 

כך היה עד לשעה ארבע לפנות בוקר, כרבע שעה לפני עלות השחר. באותה שעה, לאחר שש שעות של לימוד ושינון מאומץ, שמעון השומר חש עייפות ומעט סחרור, עד ש...התנמנם מעט.

לא חולפים רגעים ספורים, ופתאום גם ראשו של ראובן החל לרכון אט אט לכיוון השולחן, עד שצנח לגמרי ושקע בשינה עמוקה, עד לתפילת שחרית... 

ובכן, בצאת החג, ניגש שמעון אל ראובן ואמר: "אני מבין שלמלוא השכר איני זכאי, אבל לאחר שעבדתי כיאות כמעט כל הלילה כולו, בוודאי שאני זכאי לרוב השכר!".

ראובן הגיב בהתרעמות: "עבדת כיאות?! ידידי היקר, התכוונתי לשלם לך כדי שתשמור שלא ארדם אפילו לא לרגע אחד, על מנת שאזכה בסגולה העצומה, והלוא הסגולה פועלת רק על מי שלא נרדם אפילו לרגע אחד, ומכיון שלמעשה אתה בעצמך נרדמת ולא שמרת עלי, ובעקבות זאת גם אני נרדמתי, אם כן לא מגיע לך כלום!". 

שמעון המשיך לטעון: "אבל שמרתי עליך עד ארבע לפנות בוקר, ומנעתי ממך לישון כמה וכמה פעמים, וכי לימוד תורה של שש שעות אינו כלום?!".

עם מי הדין?

תשובה:

א) כתב רבינו יהונתן אייבשיץ זצ"ל (תומים סי' ס"ו סקס"ח, הובא בפתחי תשובה סי' ש"א סק"ב): שומר שנשכר לשמור על סחורה למשך תקופה של עשרה ימים, ושמר תשעה ימים כיאות, אך ביום העשירי פשע בשמירתו ומשום כך נגנבה הסחורה, הדין הוא שהפסיד את כל השכר, גם עבור הימים ששמר כראוי, שכן למעשה הוא לא השלים את כל מלאכתו שהיתה שמירה לעשרה ימים יחדיו! ורק אם שכרו בעל הבית לימים נפרדים (דהיינו שקצב לו שכר לכל יום בנפרד), לא הפסיד השומר את השכר עבור שאר הימים.

ב) נוכל ללמוד אפוא לענייננו, שראובן אינו חייב לשלם לחבירו ה"שומר" שנרדם, שהרי הוא לא קצב שכרו לפני שעות נפרדות, אלא הדגיש בפניו שתכלית השכירות היא לדאוג לכך שלא יירדם כל הלילה, אפילו לא לרגע אחד, כדי לזכות בסגולה החשובה, ואם למעשה שמעון לא דאג לכך ובחלק מהלילה לא שמר כראוי, הרי שלא השלים את מלאכתו ואינו זכאי לשכרו.

ג) אולם, ראוי שראובן ישלם לחבירו חלק מהשכר, כי על כל פנים זכה בגללו לשכר עצום של לימוד תורה (מתוך צער, ששכרו פי מאה) בלילה הקדוש של מתן תורה. וה"שומר" לא נרדם מתוך התרשלות אלא עשה כל שביכולתו להמשיך לשמור על ראובן. 

נמחיש זאת במשל: אדם שכר את חבירו שיעזור לו לזכות במיליארד דולרים. הפועל השתדל ועבד בכל כוחו ברוב שעות השכירות, אך מעד, מתוך אונס, ברגע האחרון, ולבסוף זכה המעסיק רק בתשע-מאות מיליון דולר - וכי לא מגיע לפועל "הכרת הטוב" על זכייה זו?!... ואם כן, כל שכן כשמדובר בלימוד התורה הקדושה, שערכו לא יסולא בזהב ובפז...

לסיכום: מן הדין ראובן אינו חייב לשלם לשמעון את השכר. אומנם ראוי שישלם לו חלק מהשכר.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.