התרמית הערמומית של מתווך הדירה התגלתה

כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' (במדבר ה', ו'). הכתוב מדבר במשקר בממון חבירו ונשבע לו לשקר (אור החיים).

מעשה ביהודי שפנה אל מתווך בארץ ישראל, וביקש שיחפש עבורו רוכש לדירת הגן המרווחת שלו, תמורת 3,000,000 שקל. סוכם שעבור התיווך ישלם המוכר למתווך שני אחוזים מעסקת המכר.

המתווך מצא יהודי מצרפת, שהסכים לשלם את הסכום הנ"ל עבור הדירה. וכאן המתווך החליט לנהוג ברמאות ופנה אל המוכר וסיפר: "תשמע ידידי, לאחר מאמצים רבים, הצלחתי למצוא קונה מצרפת שמאוד חפץ בדירה, אלא שהוא אינו מוכן לשלם שקל אחד מעבר ל-שני מיליון ושמונה מאות... עצתי האישית היא, שלא כדאי לך להתמהמה, כי בתקופה האחרונה חל מיתון במשק, ומחירי דירות היוקרה יורדים, ולכן כדאי לסגור עמו את העסקה לאלתר; שמע לי ידידי, אין בשוק קונים שיסכימו לשלם מחיר גבוה יותר עבור הנכס שלך...".

המוכר השתכנע, והסכים למכור את הדירה בסכום בו נקב המתווך השקרן. 

לפני עריכת חוזה הרכישה, אמר המתווך למוכר: "כדי שהעסקה תצא לפועל, דורש הקונה שיכתבו בחוזה המכר כי הדירה נמכרה ב-3,000,000 ש"ח, על מנת שיוכל לקבל מהבנק משכנתא בסכום גבוה יותר...". 

המוכר התמים נתן את אישורו גם לכך.

ואכן, הקונה העביר לחשבונו של המוכר בהעברה בנקאית 3,000,000 ש"ח, ובמקביל, העביר המוכר למתווך סכום של 200,000 ש"ח, כדי שיעבירו לקונה הדירה הצרפתי...

בפועל, המתווך לקח את ה-200,000 ש"ח לעצמו. 

בנוסף לכך, גבה הן מהמוכר והן מהקונה שני אחוז עבור דמי תיווך. אלא שהקונה שילם שני אחוז לפי 3,000,000, והמוכר שילם שני אחוז לפי 2,800,000...

והנה, כאשר קונה הדירה הגיע ארצה, מן השמיים סובבו שהוא יפגוש את המוכר, ולאחר שהחליפו מספר מילים, עלו על התרמית הגדולה של המתווך! 

איך אמר החכם באדם (בסוף קהלת, י"ב, י"ג) "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע" - ואומר התרגום: "סוף פתגם דאתעבד בעלמא בצנעא, כולא עתיד לאתפרסמא, ולהשתמעא לכל בני אנשא" - סופו של דבר שנעשה בצנעה, להתפרסם, ולהשתמע לכל בני האדם. 

עכשיו המוכר והקונה תובעים מהמתווך שתי תביעות: 

א) לקבל בחזרה את המאתיים אלף ש"ח, אלא, שכל אחד מהשניים טוען: "לי מגיע הכסף". המוכר טוען: "הקונה הרי הסכים לשלם את הסכום הזה עבור הדירה!". לעומתו טוען הקונה: "המוכר הרי הסכים למכור את הדירה בשני מיליון ושמונה מאות!". 

ב) שניהם תובעים מהמתווך שיחזיר להם גם את כל דמי התיווך שקיבל, "כי לא שכרנו פועל שירמה ויגנוב אותנו, ולא מגיע לו שכר עבור עבודתו שהיתה כרוכה בנוכלות וגניבה!". כנגדם טוען המתווך: "את פעולת התיווך הלוא עשיתי באופן מושלם, כי מצאתי את הקונה והבאתי את העסקה לידי גמר, ומדוע שלא אבוא על שכרי?!".

עם מי הדין? 

תשובה:

א) כתב הטור (חו"מ סי' קפ"ה): שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל (כלל ק"ה סי' ב'): "ילמדנו רבינו, ראובן נתן חפץ לסרסור (שהוא שליח למכירה, כמתווך), על מנת למוכרו בארבעה דינרים, והסרסור מכר את החפץ בששה דינרים - האם חייב המוכר ליתן את התוספת לסרסור?".

השיב הרא"ש: "כל התוספת היא של ראובן המוכר, שהרי ראובן לא הקנה החפץ לסרסור, אלא בשליחותו מכרו לקונה, ומיד כשקיבל הסרסור את המעות, זכה בהם ראובן, וכאילו באו לידו, כי בשליחותו קיבלם, וכיון שקיבלם בשליחותו, הקנה הקונה המעות לבעל החפץ, והסרסור אינו יכול לעכבם לעצמו. 

ומה שאמר ראובן לסרסור למכור את החפץ בזול, אין זה אלא משום שהיה סבור שלא היה שווה יותר, ואפילו היה יודע שהיה שווה יותר, ומחמת דוחקו ציוה למכרו בזול, מכל מקום לא התכוון להקנות לסרסור הַמּוֹתָר אם ימכרנו ביותר, ותבוא עליו ברכה שעשה שליחותו בנאמנות ומכרו ביותר!".

וכן פסק השולחן-ערוך (שם ס"א): "ראובן שנתן חפץ לשמעון הסרסור ואמר לו: 'מכור לי זה ואל תמכור בפחות ממאה', והלך הסרסור ומכרו במאתיים - הכל לראובן".

הרי לנו, שאפילו כאשר השליח לא רימה את משלחו, אלא מכר במחיר גבוה מדרישת המוכר, תוספת הרווח שייכת למוכר. ולפי זה, לכאורה גם בשאלתנו המאתיים אלף ש"ח הנוספים שגבה המתווך מהקונה, שייכים למוכר.

אולם, יש לחלק; בנידון של הרא"ש הסרסור פעל כ"שלוחו" של בעל הבית, וממילא כל מה שהוא עושה ומרוויח, הוא לטובת ולתועלת משלחו, אך במקרה שלפנינו, המתווך לא פעל כלל כ"שלוחו" של המוכר, אלא שינה משליחותו, רימה את בעל הבית ופעל לרעתו, ואם כן, שמא נאמר שהמוכר לא יזכה במאתיים אלף, אלא הם יחזרו לקונה שהסכמתו לשלמם היתה בטעות, משום שלא היה מודע לכך שהמוכר דרש 2,800,000 בלבד.

אומנם, למעשה נראה שהיות וכפי שראינו, המוכר דרש מראש שלוש מיליון ש"ח עבור דירתו, ולא הסכים להפחית במחיר אלא מחמת רמאותו של המתווך (שהטעה אותו שאין קונה שישלם את הסכום הזה עבור הדירה), ממילא כל מחילתו על המאתיים אלף, היא מחילה בטעות הנובעת מרמאות גמורה. 

כך שהמחיר הראשוני שרצה לקבל עבור דירתו, נשאר בעינו, ולא היתה כאן שום מחילה מצידו לפחות מסכום זה, ומאחר וגם הקונה הסכים לשלם שלוש מיליון, והעביר בפועל את הסכום לחשבונו של המוכר, הרי שבסכום הזה נעשתה עסקת המכר ביניהם. 

לפיכך, המתווך שלקח מהמוכר את המאתיים אלף ש"ח במרמה ובגניבה, צריך להשיבם לידי המוכר, שכן מעולם לא זכה בכסף זה.

ב) באשר לשאלה השנייה - האם זכאי המתווך לדמי תיווך? - הנה היה מקום לטעון, שהואיל והמתווך הוא זה שקישר בפועל בין המוכר והקונה והביא לעסקת המכירה, ממילא, למרות נוכלותו, יש לשלם לו עבור עבודת התיווך שעשה, כפי שסיכמו השניים מראש, דהיינו שני אחוז מ-3,000,000 ש"ח שהוא מחיר העסקה.

ברם, כאשר הצענו את הדברים לפני הרב יצחק זילברשטיין, אמר רבינו כדלהלן:

נראה שלמעשה אין לשלם למתווך מאומה! מדוע? - מפני שאין זה נחשב שהמתווך פעל עבור המוכר והקונה, אלא להיפך, במקום לפעול לטובתם הוא פעל לרעתם בכך ששיקר וגנב את כספם, ואף לקוח אינו שבע רצון מפעולת מתווך נוכל שמתעתע בו וגונב את כספו! 

וגם מדין 'יורד לשדה חבירו' (שכאשר נטע והשביח את השדה, צריך בעל הבית לשלם לו עבור ההנאה שסיפק לו), אין חיוב לשלם לו, כי יש לדמות זאת לאחד שירד לשדה חבירו ונטעה באילנות נאות, אך עם זאת, הפך את המקום ל'שדה מוקשים' - שמסתבר שאין צריך לשלם לו, גם אם בדרך כלשהי המוקשים סולקו מהשדה ובעליה נשאר עם שדה משובחת. והדעת נוטה, שגם במקרה שכבר שילמו לו את דמי התיווך, בית הדין יוציא ממנו את הדמים וישיבום לבעליהם. 

וסיים הרב: וראוי אף לקנוס את המתווך, ולאיים עליו שבמקרה שייתפס שוב על רמאות והונאת לקוחות, יפרסמו אותו ברבים לגנאי ושמצה. וכפי שמצינו בבבא קמא (צ"ו:), שרב נחמן קנס גנב לשלם יותר ממה שחייב מעיקר הדין באומרו: 'האי איניש גזלנא עתיקא הוא, ובעינא דאיקנסיה', דהיינו, אדם זה רגיל בגזילות ('גזלן עתיק', שגוזל בקביעות), ורציתי לקונסו.

לסיכום: המתווך ישיב מאתיים אלף שקל למוכר, ואת דמי התיווך ישיב למוכר ולקונה.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.