מנות הקייטרינג הוחלפו. האם זה שהזמין מנות זולות ישלם עבור המנות היקרות?

מעשה ביהודי בשם "משה כהן", שערך ברית מילה לבנו באולם שמחות מסוים, והזמין מחברת קייטרינג מנות פשוטות וזולות, כשמחיר כל מנה הוא 70 ש"ח בלבד. 

באותה עת ממש, נערכה ברית מילה באולם הצמוד, לאבי הבן ששמו היה זהה לשם הראשון - "משה כהן", והוא הזמין מחברת קייטרינג אחרת מנות משובחות, על סך 130 ש"ח למנה.

כשהגיעו אנשי חברת הקייטרינג עם המנות היקרות, הם נכנסו לאולם הראשון, של משה כהן א', ולאחר שביררו אם כאן נערכת הברית של "משה כהן", ונענו בחיוב, התחילו בהגשת המנות לשולחנות... 

לאחר מכן הגיעו אנשי חברת הקייטרינג עם המנות הזולות, והם נכנסו לאולם של משה כהן ב'... 

וכך מזמין המנות היקרות, הגיש למעשה לאורחיו את המנות הזולות, ומזמין המנות הזולות, כיבד את אורחיו במנות איכותיות...

מאוחר יותר, התבררה הטעות. 

מובן מאיליו, שמשה כהן ב', שקיבל את המנות הזולות, ישלם לחברת הקייטרינג שהניחה אצלו את המנות רק 70 ש"ח למנה, כי לא קיבל יותר מכך. 

אך אצל משה כהן א', זה שהזמין מנות ב-70 ובפועל קיבל ב-130, התעורר ויכוח בינו לבין חברת הקייטרינג: 

אבי הבן טען: "לא הזמנתי את המנות היקרות, מבחינתי היה די להגיש את המנות שהזמנתי, ולכן לא אשלם יותר מ-70 ש"ח למנה!". 

לעומתו טען בעל הקייטרינג: "אתה ואורחיך סעדתם את ליבכם במנות משובחות ועשירות, ועליך לשלם על כך את מלוא המחיר!".

עם מי הדין?

תשובה:

בשולחן ערוך (חו"מ סי' שמ"א ס"ד) מובא נידון אודות יתומים שמצאו פרה ברשות אביהם המנוח, ומשום שחשבו שהיא היתה שייכת לאביהם, שחטוה ואכלוה. אלא, שלאחר מכן התברר שהפרה היתה שייכת לאדם אחר שהשאילה לאביהם. האם צריכים לשלם לבעל הפרה את דמיה? 

הדין בזה הוא, שהיתומים ישלמו לבעל הפרה רק 'דמי בשר בזול', שהם שני שליש משווי הבשר. את מלוא דמי הפרה אינם צריכים לשלם, כי יכולים לטעון 'אילו היינו יודעים שאינה של אבינו לא היינו אוכלים בשר', אבל שני שליש משלמים. 

האם גם בענייננו נאמר שאבי הבן שקיבל מנות יקרות, ישלם שני שליש מתוספת השווי (דהיינו, שיוסיף לשלם 40 שקלים לכל מנה, שזה שני שליש מהפרש המחירים בין שתי המנות שהוא 60 שקלים)? - 

נראה שלא, משום שדווקא בדין הנ"ל של היתומים שאכלו בשר, אמדו חכמים דרכם של בני אדם שאם מוצאים לקנות בשר בהוזלה של שליש ממחירו, קונים ואוכלים. אבל במקרה שלפנינו, אבי הבן גילה דעתו מתחילה באופן מפורש, שאינו מעוניין במנות יקרות, ודי לו לכבד את אורחיו במנות יותר פשוטות, ולכן לא ישלם אלא 70 ש"ח למנה. 

וכמו שכותב ה'מחנה אפרים' (נזקי ממון סי' ג'), שאדם שהוזמן לאכול משל חבירו, ולאחר מכן תבעו חבירו לשלם, יכול הסועד לטעון 'לא הייתי מוציא כל כך הרבה בסעודתי', כי אינו רגיל בסעודה כזו יקרה, ולכן הגם שנהנה מאוד מהסעודה, לא יתן אלא כפי מה שדרכו לאכול ולא יותר. 

ואמר הרב שלמה ידידיה זעפראני, שיש לציין בזה עוד לדין הבא המובא בשולחן-ערוך (חו"מ סי' קנ"ח ס"ט): אדם שהיתה שדהו מוקפת מכל ד' רוחותיה בשדותיו של חבירו, והמקיף עמד לבנות גדר אבנים מסביב לכל ד' רוחות שדותיו, ובגידור זה ישנה גם תועלת רבה לניקף, כי שדהו תישמר בכך, והודיע הניקף למקיף מלכתחילה: "לדידי סגי לי בנטורא בר זוזא (אני עצמי מסתפק בשמירה בשווי זוז אחד) ולכן לא אשלם לך (את חלקי בגדר) אלא כפי שומת גדר של קוצים" - הדין הוא שאכן לא ניתן לחייב את הניקף אלא בדמי השמירה המינמאליים, שכן גילה דעתו מראש שהנאת ההקפה אינה שווה לו יותר מכך, ולכן אינו צריך לשלם מעבר לכך. 

לאור זאת גם בענייננו נאמר, שמכיון שאבי הבן משה כהן א', הזמין את המנה הזולה יותר (בשווי של 70 ש"ח), הרי שבזאת גילה דעתו מראש, שלא ניחא ליה ולא שווה לו לשלם יותר מסך זה על מנה של קייטרינג, וממילא אין מוטל עליו לשלם יותר מאשר שווי המנה הזולה. וכדין ניקף שגילה מראש שמספיק לו בהיקף קוצים בזול, שאינו מחוייב לשלם על היקף יקר של גדר אבנים!
 

לסיכום: אבי הבן ישלם כשיעור שגילה דעתו מתחילה שמוכן לשלם עבור כל מנה, דהיינו 70 ש"ח. (וכל זאת דווקא כאשר לא היה מוכן בשום אופן להוסיף בתשלום כדי לזכות למנות היוקרתיות, אבל במידה והיה מוכן להוסיף סכום מועט כדי לקבלן - אזי ישלם סכום זה).

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.