בעלי השמחה פתחו את מנות הקייטרינג וחשכו עיניהם...

מעשה באבי חתן, שלכבוד השבת חתן של בנו, הזמין מנות אוכל משובחות מחברת קייטרינג. 

בשבת קודש, גילו בעלי השמחה, שהעופות והבשרים מקולקלים, והריח שנדף מהם היה נורא... 

בלית ברירה הגישו למוזמנים רק את הלחמניות והסלטים, ואת התפוחי אדמה והאורז. 

עוגמת הנפש של החתן הכלה והמחותנים היתה מרובה. הם התביישו מאוד להגיש לפני אורחיהם המכובדים "סעודת עניים", תחת מה שהיו מְעֻתָּדִים לְכַבְּדָם בסעודת חתן כיד המלך...

לאחר שהתברר שבעל הקייטרינג סיפק מתוך טעות את העופות והבשרים המקולקלים, אבי החתן אינו מוכן לשלם את דמי המזון שנאכל, בטוענו, שסעודה זו לא הֵסֵבָה לו שום הנאה, אדרבה, גרמה לו לבושה ומפח-נפש... 

בעל הקייטרינג התנצל מאוד על קלקול המנות העיקריות, אך טען שיש לשלם לו עבור המזון אותו אכלו האורחים בפועל. 

עם מי הדין?

תשובה:

א) נאמר במסכת בבא בתרא (צ"ג:, ובטור או"ח סו"ס ק"ע): 'היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: מנהג גדול היה בירושלים, הַמּוֹסֵר (תפקיד הכנת) סעודה לחבירו, והלה קלקלה, נותן לו דמי בושתו ודמי בושת אורחיו'. דהיינו, מכין הסעודה צריך לשלם לבעל הסעודה עבור הבושת ועוגמת הנפש שהיתה לבעל הסעודה והאורחים מחמת קלקול הסעודה. אכן השולחן ערוך ושאר הפוסקים לא הביאו מנהג זה (וכן מבואר בסמ"ע ש"ו-כ', שמן הדין אין חיוב תשלום דמי בושת מזמין הסעודה ובושת אורחיו). 

ב) והנה, אף על פי שמעיקר הדין אי אפשר לתבוע תשלום עבור עוגמת הנפש, מכל מקום היה מקום לפטור גם את אבי החתן מלשלם לבעל הקייטרינג, כי ההזמנה כולה נחשבת ל'מקח טעות', ואם נבוא לחייבו מדין 'נהנה', הוא יכול לטעון שהסעודה הזו לא סיפקה לו כלל הנאה, אלא להיפך... 

ג) אולם, יש צד נוסף לטעון, שבדיעבד, לאחר שבעל הסעודה נוכח לדעת כי הבשרים סרוחים, הרי בוודאי אינו יכול מעוניין לשלוח את אורחיו רעבים וללא סעודת שבת, ואם כן, הוא משלים בדיעבד עם המצב, בעל כורחו ושלא בטובתו. 

ואשר על כן יש לדמות נידון זה לדין ה'יורד לשדה שאינה עשויה ליטע', דהיינו, שדה שאין עשויה לנטיעת אילנות, וירד אליה אדם ונטע בה אילנות שלא מדעת הבעלים, ולבסוף לאחר שגילה בעל השדה את הנטיעות, השלים בעל-כורחו עם המצב, ואינו מבקש לעוקרם, שהדין הוא שמשלם לנוטע באופן ש'יד היורד (הנוטע) על התחתונה', כלומר רק את ההוצאות שהיו לו, ושכר טִרְחָתוֹ כַּפָּחוּת שבשכירים. 

לאר זאת, היה מקום לדון גם בשאלתנו, שאבי החתן ישלם רק את דמי עלות המזון אותם אכלו אורחיו, ותו לא.

ד) אומנם, למעשה שמענו מהרב זילברשטיין, שאבי הבן ישלם שני שליש ממחיר המנות שנאכלו, משום שיש לדמות זאת לדין המובא בשולחן ערוך (חו"מ שמ"א-ד', שהתבאר בתשובה הקודמת), שאם יתומים שחטו פרה שמצאו בבית אביהם ואכלו את בשרה, ולבסוף התברר שלא היתה שייכת לאביהם אלא קיבל אותה בהשאלה, הדין הוא שמשלמים שני שליש מערכה, כי מלכתחילה לא היו אוכלים את הבשר, אך בדיעבד שווה להם לשלם עבור הנאה זו מחיר זול (בהוזלת שליש).

וגם בענייננו, בוודאי שאבי החתן לא היה מבצע לכתחילה את ההזמנה, ועל כן את מלוא דמי המזון אינו צריך לשלם, אך בכל זאת עליו לשלם שני שליש מהמחיר (לפי התעריף בו נמכר המזון בקייטרינג), כי על כל פנים היתה לאורחיו הנאה מסויימת באכילת המזון, ובדיעבד שווה לו לקבל את הסעודה שהוגשה בדמים מוזלים.

לסיכום: אבי הבן ישלם לבעל הקייטרינג שני שליש ממחיר המנות שאכלו אורחיו.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.