התקשר לברר על הבחור, ומכל מאות הבחורים - ענה לו הבחור המדובר...

מעשה באביה של בחורה כלילת המעלות, שהוצע לו כשידוך לְבִתּוֹ בחור מצוין שלומד באחת הישיבות הגדולות. אבי הבחורה החליט להתקשר לישיבת הבחור, על מנת לנסות לברר אודותיו.

צלצל אפוא לטלפון הציבורי שבישיבה, והבחור שחלף באותו רגע בסמוך לטלפון, ענה לשיחה. "שלום וברכה - פתח האב - אולי אתה מכיר במקרה את הבחור פלוני? התקשרתי על מנת לברר עליו, ויש לי תועלת בבירור זה, כי הוא הוצע כשידוך לבִּתי...".

"תשמע, נענה הבחור בהתלהבות, נפלת בסייעתא דשמיא על בחור שמכיר אותו היטב; אוכל לספק לך את כל המידע הנדרש, ברמת האמינות הגבוהה ביותר...".

ומי היה אותו בחור שענה לשיחת הטלפון?...

למרבה הפלא, מכל מאות בחורי הישיבה, הבחור שענה לשיחה, לא היה אלא אותו בחור שהאב התכוון לברר אודותיו. 

האב הודה לקב"ה שהקרה לידו אחד שמכיר היטב את המשודך, והחל בהצגת שאלותיו. תחילה שאל אודות מידותיו של הבחור, באשר למידת סבלנותו, האם נוח לכעוס, האם הינו וותרן וסלחן, האם עוסק במעשי חסד והטבה לזולת וכו'. 

הבחור השיב (בכנות): "לדעתי הוא ממש מוכתר במידות תרומיות; סבורני שבע"ה יהיה לבעל מעולה, סבלני ונינוח, עוזר ותומך ברעייתו...!". 

האב המשיך ובירר באשר למידת התמדתו בלימוד. "הוא מתמיד עצום - קרא הבחור מעבר לקו - לא אגזים אם אומר שנחשב לבן עלייה המשתדל לנצל כל רגע לתורה! עצתי האישית - אל תוותרו עליו...". יצויין שהבחור לא ממש רימה את האב המברר, כי האמת היא שהוא אכן מתמיד ובעל מידות די טובות. 

לאחר בירור פרטים ומעלות נוספות אודות הבחור, הגיעה שאלתו האחרונה של הבא: "ואיך הוא בתפילה? האם מופיע בשחרית בישיבה מידי בוקר?".

"קצת קשה לי לענות על השאלה הזו - נענה הבחור - וזאת מפני, שאישית, לדאבוני אני קצת חלש בתפילה... אבל דבר אחד אוכל לומר לך בוודאות - בכל יום שאני הגעתי לתפילה בישיבה, ראיתי אותו שם... עוד לא אירע פעם אחת שהגעתי לתפילה והוא לא היה נוכח...".

כמובן שהאב היה שבע-רצון מהדברים הנלהבים, ואכן השידוך נרקם, ותוך זמן קצר נסגר בשעה טובה ומוצלחת...

לאחר האירוסין, הבחור הגיע אל הרב יצחק זילברשטיין, וסיפר שליבו נוקפו, שמא דבר שקר היה בפיו כשענה לאב תשובה כזו שמשתמע ממנה שחתנו אכן מגיע לתפילה בכל יום בזמן. שואל אפוא הבחור: האם עברתי עבירה בכך, ואם כן, כיצד אוכל לתקן זאת?...
 

תשובה:

השיב הרב לבחור: גם אם לא הוצאת מפיך דבר שקר, מכל מקום, עברת על איסור "גניבת דעת", בכך שיצרת אצל המברר רושם מוטעה, שמדובר בבחור שמופיע לתפילה בישיבה, בעוד אינך כזה כלל. 

ואמרו חז"ל (תוספתא ב"ק פ"ז): 'שבעה גנבים הם, הראשון (החמוּר) שבכולם גונב דעת הבריות' (ובריטב"א בחולין צ"ד. הגירסא היא: 'גדול שבכולם'). והחטא של גניבת דעת חמור אצל חכמים יותר מן הגזל, כי גדרי האמת הם מיסודי הנפש (שע"ת לרבינו יונה סי' קפ"ד).

הבחור התחרט על מעשיו ושאל את הרב: מה עלי לעשות כעת? האם ישנה דרך בה אוכל לתקן את מעשיי? והאם עליי לגלות לשווער את האמת...? 

תשובת הרב היתה: אינך צריך לגלות מאומה לאבי ארוסתך, אלא עליך לקבל על עצמך, מעתה ועד המאה-ועשרים שלך, להשתדל ולהקפיד ביתר שאת על הגעה בזמן לתפילה, ללא שום איחורים! 

הבחור שאל: איך בדיוק זה יתקן על העוולה שעשיתי, הרי מכל מקום הצגתי בפני אבי ארוסתי 'מצגת שוא'?

השיב הרב: העיקר מבחינת אבי הכלה הוא, כיצד יראה החתן שלו בעתיד, והעבר פחות מעניין אותו, וממילא אם מעתה החתן ישנה אורחותיו, ויתחזק בתפילה, אם כן יתברר שהאב לא הוטעה כלל...

לסיכום: הבחור עבר על "גניבת דעת", ותיקונו הוא, שמכאן ואילך יגיע בזמן לתפילה! 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.