המנהלת קינאה והחלה להתנכר לאשתי באופן נורא

וַיִּקַּח קֹרַח (במדבר ט"ז, א'). אמר שלמה ע"ה (קהלת ד', ד') "וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה, כי היא קנאת איש מרעהו, גם זה הבל ורעות רוח", "כי היא קנאת איש מרעהו" - בין בעושר בין בחכמה או איזו מעלה שתהיה הלא הקנאה מצויה בין איש לחבירו, "גם זה הבל" גם בחטא זה נכשל הבל שנתקנא בקין אחיו כשהביא מנחה לה', ומתוך הקנאה באו לידי שנאה והיתה מריבה ביניהם על ירושת הארץ עד שנהרג, והנה המידה הזו חורבן העולם. וכן קנאתו של קורח הטרידתו מן העולם (רבינו בחיי).

אברך חשוב שלח אל הרב הגאון רבי יצחק זילברשטיין את המכתב דלהלן:

רעייתי הינה גננת מוכשרת, שמתמחה גם בכמה תחומי הוראה וחינוך. היא החלה לעבוד בגן ילדים מסויים, ותוך זמן קצר הפכה ל'ציר המרכזי' של הגן, האימהות מרבות להתייעץ עמה, ולנצל את כישוריה בהדרכה והכוונה. גם אימהות מהגנים הסמוכים (שתחת אותה הנהלה), מגיעות אל אשתי לשם ייעוץ, וברוך ה' היא רואה ברכה רבה בעמלה.

דא עקא, לאחרונה מנהלת הגנים, החלה להתנכר לאשתי ולזלזל בה באופן נורא, על לא עוול בכפה.

באחת השבתות, עיינתי בפירושו של האור החיים, והגעתי לפסוק בפרשת תולדות: וַיִּגְדַּל הָאִישׁ (יצחק) וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד... וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד (בראשית כ"ו, י"ג-ט"ז). מבאר האור החיים הקדוש: "כוונת אבימלך לומר ליצחק: אין גדולת מלכותי ניכרת לפני גדולתך, ואין לך בזיון המלך כזה"! 

דהיינו, אבימלך קובל לפני יצחק: עד שהגעת לכאן, ה'מלכות' היתה שלי, כולם כיבדו והעריצו אותי, אך משבאת, כבר לא ניכרת מלכותי וחשיבותי, כי ליד אדם גדול ודגול כמוך, איני נחשב כלל בעיני הציבור. עד שהיו אומרים כולם 'זבל פרדותיו של יצחק, ולא כספו וזהבו של אבימלך' (רש"י שם). ולכן אבימלך לא היה יכול לסבול בסביבתו את יצחק.

אני קורא את הדברים - ממשיך האברך - וחושב בליבי, הנה זה בדיוק מה שקורה אצל אשתי; אותה מנהלת היתה נחשבת לסמכות הבכירה במקום, כולם החשיבו אותה ונטלו ממנה עצות והדרכות, ופתאום מגיעה גננת ברוכת כישרונות, וכל הזרקורים מופנים לעברה; כולם פונים אליה, מתייעצים עמה ומעריצים אותה, והמנהלת רואה זאת ועיניה כלות... זוהי פִּשְׁרָה של ההתנכרות והאיבה - קנאה וצרות עין.

הצעתי אפוא לרעייתי שאולי כדאי שמעתה 'תתגמד' בפני המנהלת; בכל פנייה אליה תשיב: הדבר 'גדול עבורי', תיגשו עם זה אל המנהלת...

אולם כאן התעוררנו בשאלה - הרי אם בא אדם ומבקש מאתנו עזרה ועצה, ובידינו לסייע לו, אם כן יש לפנינו כעת מצוות חסד, ואיך ניתן להתפטר מהמצוה ולשלוח את מבקש העזרה לאחרים?
 

תשובה

השיב הרב יצחק זילברשטיין: הגננת צריכה ליתן לפונים אליה עצה טובה והוגנת, כפי מה שחננו אותה מן השמים, כי התורה ציוותה "ואהבת לרעך כמוך", אך עם זאת, תאמר לאֵם, כדאי שתפני גם אל המנהלת, כי היא מנוסה יותר ממני, ותשמעי גם את עצתה...

אך יש לשאול, כיצד תנהג כאשר היא משערת, לאור ניסיון העבר, שעצתה של המנהלת תהיה שונה ואינה הוגנת כשלה, האם גם אז תפנה את השואלת אליה? - ונראה שבאופן כזה תאמר רק את עצתה, כי זוהי העצה ההוגנת. אולם, אם נראה לה שעלולה להפסיד בשל כך את פרנסתה - אזי 'חייה קודמים' (והרי הטיפול בהשבת אבידת האדם עצמו, קודמת להשבת אבידת כל אדם אחר, שו"ע חו"מ רס"ד-א'), ולכן תוכל להתחמק ולהפנות את השואלת לאחרים.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.