השתמש בקוד הסודי של לקוח אחר ו"חגג" על חשבונו – מי יישא בנזק?

נָשָׂאתִי (במדבר ט"ז, ט"ו). פירוש "נשאתי" שאקח עליו בהקפה, כמו "כי תשה ברעך משאת מאומה" (שפתי כהן).

במכולות רבות נהוג כיום, שלקוחות קבועים הקונים בהקפה, מקבלים קוד אישי בעל מספר ספרות, ובתום הקנייה אומר הלקוח את הקוד למוכר, והלה מזין למחשב את המוצרים הנקנים על שם הלקוח בחשבון המיוחד לו. המעשה שלפנינו אירע בראובן, שהינו לקוח קבוע במכולתו של שמעון. ראובן קיבל משמעון קוד בעל חמש ספרות, ובכל פעם שהיה הוא או בני משפחתו קונים מצרכים, היו נוקבים בספרות בפני המוכר, ומידי ראש חודש היה ראובן מגיע לשלם את חובו. 

באחד הימים (של תחילת החודש), ראובן ערך קנייה במכולת, ובתום קנייתו, כאשר נקב בספרות הקוד בפני המוכר, לצידו עמד ילד קטן, ששמע את הספרות, ושמרם היטב בזיכרונו...

מאותו היום, היה הילד מגיע בכל יום אל המכולת, ועורך "קניות"... בסוף הקנייה היה אומר למוכר: "תרשום את המוצרים בחשבון של אבא שלי, המספר הוא...". 

בסוף החודש, הגיע ראובן לשלם, וכאשר שמעון ציין בפניו את הסכום לתשלום, התפלא מאוד, "לא יתכן שצרכנו מוצרים כה רבים בסכום כפול מבכל חודש, אבקש לראות את פירוט הקניות".

כשהפירוט הוצג בפניו, הוא נבהל עוד יותר, "איך יתכן שבכל יום רכשנו כל כך הרבה ממתקים וחטיפים?!". 

"מדובר בבנך - גילה שמעון - הוא זה שרכש את הממתקים". 

"בני?! - השתומם ראובן - יש לי רק בנות, ועדיין אין לי בן!...".

המעניין הוא שמאותו היום, אותו ילד נעלם ולא הופיע יותר במכולת... עכשיו השניים החלו להתווכח - את מי גנבו? מי יספוג את ההפסד, הלקוח או בעל המכולת?

שמעון טען: "למעשה אתה הוא בעל החשבון ועליך לפרוע את מלוא הסכום!" 

כנגדו טען ראובן: "המוצרים נגנבו ממך ולא ממני!".

עם מי הדין?

תשובה:

שמענו מהרב יצחק זילברשטיין, שהיות וקיימת התחייבות מצד הלקוח, לשלם עבור המוצרים שיירשמו בחשבון האישי שלו, על ידי הצגת הקוד האישי שקיבל, וכאשר המוכר מוסר את המוצרים ללקוח או לשלוחיו, הוא מוציא הוצאות על פיו של הלקוח - לפיכך צריך הלקוח לשלם הוצאות אלו. 

ואולי ניתן להביא סמך לנידון, מהדין הבא המבואר בש"ך (בחו"מ סי' קכ"א סקט"ז): מעשה במַלְוֶה וְלוֹוֶה שהתנו ביניהם, שהלווה ימסור את מעות פירעון החוב לידי שלוחו של המלוה, וכדי שהלווה יהיה בטוח שהוא אכן מוסר את המעות לידי השליח ולא לידי גנב, אמר לו המלוה: "מי שיציג לפניך את החותמת המיוחדת שלי - מסור לו את מעות הפרעון" (אף מבלי להביא עדים המעידים שהמלוה עשאו שליח). בהגיע מועד הפירעון, הופיע מאן דהוא בבית הלווה והראה לו את חותמת המלוה. הלווה אכן פרע לידו את המעות, אבל לבסוף התברר, שאותו ברנש לא היה שלוחו של המלוה אלא גנב... 

וכותב הש"ך, שהדין בזה הוא, שהלווה נפטר מחובו, משום שהוא עשה את מה שאמר לו המלוה, ו'כל תנאי שבממון - תנאו קיים'.

למדנו אפוא, שהואיל והמלוה הסכים לכך שהלווה ימסור את הכסף לאדם שיציג לפניו את החותמת, שהיא למעשה כמו ה'קוד האישי' המזהה של המלוה, ובכך ייפטר הלווה, תנאי זה אכן קיים, ככל תנאי שמתנים ביניהם שניים בענייני ממונות. ואם כן, נוכל לכאורה ללמוד לענייננו, שהיות והלקוח קיבל על עצמו אחריות, שאם יקנו מוצרים במכולת על סמך מספרי הקוד האישי שלו, הוא מתחייב לשלם עבור אותם מוצרים, לכן גם אם בא גנב ונקב במרמה במספרים, המוכר מוציא בכך הוצאות על פיו של הלקוח. ובפרט שהלקוח פשע בעצמו בכך שאמר בקול רם במספרים, ולא מסרם למוכר בצורה אחראית. וממילא יש לחייב את הלקוח לשלם את מלוא הסכום המופיע בחשבון האישי שלו.

לסיכום: ראובן ישלם לשמעון את מלוא סכום הקניות שנרכשו על ידי המספר המזהה האישי שלו.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.