מרגיש לי שהזמן הולך נגדנו, והעיוות רק מתקבע

אני מאמין

אני מאשים.

אני מאדים

אני מפגין.

אני מרדים את הנשמה שבי לוחשת, ורק מידי פעם

אני מנשים, אותה. והיא נושמת לרווחה מבעד למסכה.

אני בעקיפין

אני והבנזין.

אני מרנין ומרענן את כל כלי המלחמה שלי.

אני מגזים

אני משמין.

אני מכין תחמושת אספירין (והעיקר לא לשמוע את הצרחות בתוך הלב הזה שישן לי כבר שנים.

אני מדרים

אני מצפין.

אני מעשי ובונה לי תכלית, עומד על גשר רק אם הגשר פוגש אותי בצדו השני.

אני עני, אני?!

אני אנין, אני...

אני מלבין - אבל רק כשמדובר באחרים

אני גועש, ביודעין.

אני מטעין ומטעה ומתאים. וכמה שזה נעים,

להיות תמימי דעים הפך מזמן לזעיר אנפין של שנות האלפיים.

אני מקרין ש...

״אני מטרופולין״.

אני אפוף מסתורין.

אני מחלים

אני מלחין כן, אבל,

אני גם מאזין

בעיקר למה שאותי לא יסגיר.

אני אמין, בדרך כלל, במיוחד כש..

אני שותה קפאין.

אני בעד קידושין

רק אם אפשר שזה יבוא ככה נקי, נגיש ועם פתק החלפה... כלומר, יציאת גירושין.

אני זמין

אני מזמין. עלי,

אני נטול עוררין.

אני נגמלתי מזמן מניקוטין.

אני עדין, ואני נגד,

אבל עדיין אקנה מסין.

אני תקין, כבר לא קטין.

אני הכל, אני לא כלום - בעת ובעונה אחת מאום.

אז אני, מה אני, אם לא אני עם עצמי? אבל בידוד לא בא הכי, אחי.

כי אני מאמין, שלהאמין לא מחייב ממש להאמין. אפשר להסתפק במחאה פעם בה, וזה כבר יזכיר לי שאני חי, גם אם לא יותר מידי. גם אם לא לגמרי ברור לי בשביל מה או אם יש בזה איזו מטרה, לפחות יש לזה ככה, הצדקה.

*  *  *

הימים עוברים. מסתכלת על הכבישים העמוסים לעייפה. מישהו אמר סגר במדינה? דגלים שחורים מנופפים לי בצמתים כאילו מביאים הם את ה-בשורה. השוטרים בהפסקה בין הפוגה לשמשייה, ואני הקטנה לא באמת מבינה. מודה, מרגיש לי שהזמן הולך נגדנו, והעיוות רק מתקבע. במקום לזוז, פתחנו מאחז. בהתחלה עוד היו היסוסים. גיששנו בתוך שקים בלויים ממוחזרים למצוא איזה אהבת-חינם מכובסת. שקלנו מילים. אבל זה נגמר. מהר מאד "תפסנו את הפרנציפ" השגוי. תחושת האחדות התחלפה בסלידה. עוד תירוץ לפילוג ושנאה. ובלי משים - השתפשפנו... נהיינו מקצוענים בזה.

כל אחד מפזר חכמתו, ואין סייג. רק דוהרים ומתכהים עוד ועוד, כשעוד רגע ממש תקפוץ עלינו מאחור השמחה על הדבר היחיד שמציל את העולם: התורה.

אין, זה אירוני ששמו לנו סוגר על פה אבל לא קלטנו (או שלא הפנמנו).

אולי פשוט הגיע הזמן להיות מאמינים בני מאמינים שבזה הם מתחילים ובזה הם מסיימים?

ואני רק תוהה לי עם עצמי, איך אנחנו פה נראים, משמה במרומים.

דבר אחד ברור לי מכל הקול הזה שבוקע למרחקים, יש אמת אחת שכתובה בתורה וכפי שבכורי נ״י הסביר כל כך במדויק ביהי רצון "יפולו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו": "יש לנו שונאים ואויבים כי הקול קול יעקב, והידיים ידי עשיו". וכל עוד זה ככה, לצערנו, לא ישתנה המצב.

שנזכה לאהוב בתוכנו, כדי שתתקיים הברכה בקרבנו, ואז נוכל לשמוח עם התורה, כעם אחד בלב אחד, אמן.

הטורים מוקדשים לעילוי נשמת דוּוִיד בן שלמה יעקב ותמריל לבית שווארץ זצ"ל

תגובות, הצעות, שירים ודברים שבקדושה לאוֹרִײַן-יִסְכָּה:

 hashemonly@gmail.com  (לנשים בלבד!)

רוצים להזמין את אוֹרִײַן-יִסְכָּה  לערב נשי מרגש בביתכן? (ללא תשלום).

חייגו לטל: 073-2221290 או במייל aviva@htv.co.il