אחרי שהתבודדנו, וצעקנו, והתייאשנו – זה מה שנעשה כדי לחיות בשמחה

ואחרי שנדבקנו, והתבודדנו, והתעצבנו, וצעקנו חמס,

אחרי שניאצנו את השוטרים שמפלים אותנו לרעה,

אחרי ש"ברכנו" את הממשלה על כל הוראות השעה,

אחרי שרטנו, וקיללנו, ואמרנו שלא ייתכן שניתקע בבית, בלי אפשרות לצאת –

הגיע הזמן להבין שזה המצב.

זהו, זה מה שנגזר עלינו.

הקורונה באוויר. איש, בכל מדינות העולם, אינו יודע איך להכחיד אותה.

איש אינו יודע מה ילד יום.

ועלינו לחיות אתה ביחד.

עכשיו נשאלת השאלה: מה עדיף?

להמשיך להתעצבן ולרטון,

להמשיך לצאת ולקבל דו"ח,

להוסיף ולצאת מהבית ללא מסכה,

או לדעת שזה המצב?

בואו נחדל לצעוק ולקלל,

בואו נרפה ונחדל לילל,

בואו נסתכל למציאות בעיניים

ונאמר לעצמנו: זה המצב!

ברגע שנדע שזה המצב ונפנים זאת,

נצליח לשלוט בו הרבה יותר טוב.

לסדר לעצמנו את סדר הימים.

לבחון אם מותר לצאת ומתי,

לזכור מה מותר ומה אסור,

לציית לכללים ולשתוק.

לשתוק לא בגלל שנכנענו,

אלא בגלל שהבנו והפנמנו.

רק כשנעשה זאת ברוגע, נוכל לנהל את זמננו היקר.

נוכל ליהנות עם בן או בת הזוג,

נוכל לשמוח ולהתקיים יחד עם ילדינו,

נוכל למצוא פתרון להורינו המבוגרים.

החיים שלנו זקוקים לשקט.

אם איננו מוצאים את השקט הנפשי, הם ממשיכים לדהור, לזעוק, להתפרץ,

ולא פעם זה על אנשים שרק ממלאים את מה שעליהם למלא. וזה הכול.

רוצים להצליח להכניס את החג בשלווה?

הפנימו את הבשורה!

אני מציעה להקשיב לנאמר.

אומרים שהקורונה תישאר פה עוד זמן רב.

אומרים שהסגר יימשך אולי אפילו שנה.

יוצא מהדברים הללו, שאנחנו לא בדיוק נלך לעבודה,

שהילדים שלנו יישארו בבית, פחות או יותר,

שנצטרך להרכין ראש לפני המציאות המרה.

ואם אכן אלו יהיו פני הדברים,

אז בואו נראה מה נוכל לעשות אתם.

מה נוכל לעשות בבית?

עם הילדים?

עם בן הזוג?

עם חוסר המעש, הבטלה, ההשגחה על הילדים?

עם הרע ועם ההרבה הרבה טוב?

מה שבטוח, שאם נפנים את הדברים, המצב יוכל להיות רק יותר טוב ממה שסברנו.

כי הפנמנו את הרע מכול. שהחיים שלנו הופסקו. שאין לנו כרגע לאן לרוץ ולאן לברוח.

בואו נעלה ונתעלה, בואו נחבק את הזמן הזה בידיים, כי הוא שלנו וזה מה שיש לנו,

כי הבנו את המסר, ואיננו בורחים.

אין לנו לאן לברוח. אז בואו ננסה לבלוע את הגלולה ולהירפא באמצעותה.

בואו ננסה לקבל את החג השמח הזה בשמחה ובטוב לבב.

לקבל את הזמנים שיבואו אחריו לטובה, בקבלה, בשמחה ואפילו בהודיה.