"הרסת לנו את הערב!". או שאולי לא?

בעל המעשה מספר:

יש לי עסק גדול להדפסות וצריבות על גבי דיסקים. רבים משתמשים בשירותיי: בעלי שמחות, מנהלי תזמורות, מנהלי אולפנים, וכן אלו שרוצים מזכרות מבר מצוה, מסיבות, אירועי התרמות וכן אסיפות הספדים על צדיקים.

באותו יום עליו נסוב סיפורנו היה עליי להכין שתי הזמנות א. למוסד גדול שערך דינר לתורמים. ב. למשפחה שביקשה שישים דיסקים של הספד על סבם, שרצו לחלק ביום השלושים עם נוסח מיוחד על גבי הדיסק. גמרתי להכין את ההזמנות, ובשעה ארבע אחה"צ שלחתי שליח לאולם עם חבילת הדיסקים לתורמים. כל דיסק הכיל שיר מיוחד ומרגש, שהוקלט על ידי נגן ידוע והוצג כמצגת מרכזית לבאי האירוע. עטיפת הדיסק הודפסה כחלק מהעיצוב הכללי המרהיב של שולחנות ערוכים ובארים, והונחה בקפדנות על כל צלחת לכל מוזמן.

שעה לאחר מכן הגיע נער לקחת את ההזמנה של דיסק ההספדים ל'שלושים' של הסב הצדיק. הכנו לו ערימת דיסקים בשקית גדולה, הוא שילם ואץ לדרכו. סיימנו עוד יום עבודה, נעלתי את העסק והלכתי לביתי. בשעת ערב מאוחרת אני מקבל טלפון קולני: "מה אתה חושב לך?! אין לך טיפת אחריות! הרסת לנו את הערב!". זה היה עורך הדינר.

"מה קרה?", גיששתי "האם הצבעים לא יצאו כמו שהזמנתם?".

"צבעים, צבעים!", נשף הדובר בזעם, "חילקנו לתורמינו היקרים הספדים באידיש במקום השיר המרכזי של האירוע, שיר שרצינו שייחקק לתורמים בעצמות! בדיסק שחולק לתורמים לא נמצא השיר שביקשנו, שומעים שם הספדים על איזה רב... אני חושב על תורם שיוצא מן האירוע, מכניס את הדיסק שקיבל לטייפ של הרכב, ומה הוא ישמע שם?! אתה מבין את משמעות הדברים?! טעות כזו עושה רושם עלוב, חובבני. התדמית שלנו נפגמה ללא תקנה בגללך! מי יודע כמה תרומות נפסיד בשל הטעות שלך!".

כיסיתי את אוזני בשתי ידי. לא הייתי מסוגל לשמוע. איני מדבר על אובדן של לקוח טוב כמו המוסד הגדול שמספק לי עבודה רבה, אלא רק עצם המחשבה על הנזק הגדול שגרמתי עצרה את נשימתי.

"אני אפצה אתכם", מלמלתי.

"שום תגמול שתיתן לא יפצה על ריסוק התדמית!", הוא טרק את הטלפון, ואני נאנחתי עמוקות. עכשיו צריכים לברר מה קורה אצל משפחת המספידים. לא נצרכתי לטרוח. עד מהרה צלצל הנייד שלי שוב. הפעם היה על הקו אחד מבני משפחת הסב הנפטר. הוא היה הרבה יותר עדין, אך את הכאב בקולו אי אפשר היה שלא לשמוע: "טעות, טעות מצערת, אני יכול להבין, הכל משמים. הבן שלי שם לב לדבר לפני שחילקנו את הדיסקים. אנחנו נחזיר לכם אותם ואתם תדפיסו מחדש. תהיה בעיה עם חלוקת הדיסק, כי הרי חשבנו לחלק את הדיסק לכל בן משפחה באולם, אבל נצטרך לשלוח בדואר. אני מקוה שתעזרו לנו בהוצאות של המשלוח".

באותו לילה נדדה שנתי. האם העסק שהקמתי ביזע בשתי ידיים הולך להתפורר בשל טעות אנוש מצערת? אל תגזים, נזפתי בעצמי. יש מי שמנהל את העולם. זו שגיאה שקרתה, ואנחנו נפיק את הלקחים. אין לי ספק שאצליח לפצות את מנהל המוסדות אחרי שיירגע במקצת. ואם גרמתי נזק למוסדות תורה בשל טעות, ואלו הפסידו תרומות לטווח ארוך - הרי כתוב: "מגלגלים חובה על ידי חייב". לא מצאתי מנוח. מה שקרה ויקרה – הכל מאת ה', אמרתי לעצמי בנחישות. זהו נסיון באמונה. לא יותר. אין עוד מלבדו. במחשבות חיוביות אלו נרדמתי. את סופו המדהים של הסיפור לא הצלחתי להעלות על דעתי. רק בורא עולם מסוגל ליצור עלילה שכזו.

למחרת מתקשר אלי אותו אדם שנזף וצעק והדיר את שנתי.

"לא תאמין מה קרה פה", הוא אמר כשהוא לא מצליח לכבוש את התפעלותו.

"מה קרה?".

"נס!".

"האם התוכן של הדיסקים השתנה פתאום?".

"אתה חייב לשמוע. יש סייעתא דשמיא מיוחדת אפילו לטעויות שלך... היום בבוקר מצלצל אלינו אחד מהתורמים הכבדים, מיליונר כזה שלא האמנו שיגיע, כי הוא בקושי מגיע לדינרים, אבל אחד משלנו, חברה'מן, הצליח לסחוב אותו. יכולתי ממש לשמוע את ההתרגשות בקולו.

"'תגיד לי, מאיפה לכם ההספדים של הרב אוברמייסטר?', הוא שואל אותי. התחלתי להתנצל ולהסביר לו שזו הייתה טעות מצערת שאינה תלויה בנו, והדיסק המקורי יישלח לביתו בקרוב, אבל הוא קוטע אותי: 'לא, לא! אני מכיר אותו! הוא היה הרב שלי בגיל צעיר, המלמד שלי! הייתי יתום מאב, והוא היה כמו אבא, ההשפעה של דבריו מחלחלת בי עד היום. אם אני שומר מצוות - זה רק בזכותו. כבר שנים אין לי קשר אתו. לא ידעתי שהוא נפטר... לא יכולתי לישון הלילה... הכול עמד לי מול העיניים. מאיפה קיבלתם את ההספדים עליו? אני אומר לך שכל מילה אמת. הם לא הגזימו; היושר שלו, התמימות, הענווה, הרצון לתת משלך לאחרים כמה שיותר, איפה יש אנשים כאלה היום?!'. וכך הוא משתפך ומשתפך עוד שעה ארוכה".

מתברר שעוד אנשים לא ישנו בליל שימורים זה.

"ואז הוא אומר לי", ממשיך בהתלהבות מנהל האירועים של המוסדות: "'אני רוצה לתרום לכם. אתם גרמתם לי להתרגשות גדולה. הדיסק שלכם הוא כמו צוואה מהרב שלי. יש לכם זכות!'. הוא הבטיח לשלוח שליח עם צ'ק, ותוך שעה קיבלנו תרומה בסדר גודל שלא חלמנו עליו... יותר מכל מה שחשבנו שנשיג בדינר הזה".

את חלקי בפאזל מילאתי בכך שסיפרתי את הסיפור לבן הרב כשבא ליטול את הדיסקים המתוקנים. עיניו מלאו דמעות.

"זה כל כך מתאים לאבא", מלמל לעצמו "ואתה זכית, שהרי נאמר מגלגלים זכות על ידי זכאי!"...

מתוך הספר "102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים" של הרב צבי נקר. לרכישת הספר, לחצו כאן.