החגים נגמרו - ועכשיו, מתחילים את הכל מחדש...

ערבית. שחרית. מנחה והקפות שניות... הנחנו אותך, תורה, במרכז... הקפנו אותך (אני במבט) והגברים בקפיצות ודילוגים, מכרכרים ומקפצים בכל עוז כמו ילדים קטנים. השמחה פרצה גבולות ועוררה את הלבבות ובאמת, כך מבקש השם שנצא מחגים, מהימים המופלאים... היו גדולי ישראל ששאלו פעם, למה יום הכיפורים לא נבחר להיות הסוגר? לא היה יותר ראוי לסיים בנעילה ולצאת לשגרה? אומר השם: לא. כי אני רוצה שתצאו מתוך שמחה, אני רוצה שתניחו את התורה במרכז ותקיפו אותה כל השנה, שכל מה שתעשו יהיה סביב התורה... שימו אותה במרכז וסובבו רק סביבה, היא הכתר, היא האור והאושר, היא המשובחת בסחורות...

אתמול בלילה, אחרי ההקפות השניות, כשאחרון הרוקדים עזב, נכנסתי לבית הכנסת, נדבקתי לארון הקודש וביקשתי: תורה, האירי לי את פנייך, הזהירי בתוכי ומלאי את הלב שלי בחכמתך, אהובתי... תורה שלי, יפה ותמה – הקיפי אותי, זכי אותי בך והיי לי שירה מזהירה!

ככה, בדמעות אני מתחילה אותך מחדש, מבראשית, כי אצל יהודי אין הפסקה, אין מנוחה. איך אמרה לי חברה השבוע... זהו. יאללה. אני מחכה לאחרי החגים קצת לנוח. אמרתי לה: נשמה, אין לנוח. כי מיד מתחילים מבראשית, ופרשת בראשית מצווה אותנו: ששת ימים – תעבוד!  מהחגים יוצאים לעבודה – יהודי חי לא נח, במתים חופשי... אומר דוד המלך, החופש הוא רק למתים, אין חופש ממצוות ומעשים טובים, אין חופש מעבודת המידות, אין חופש מתפילה... הגוף יכול לצאת לחופשה – הנשמה לא, מפני שכל עצירה מורידה אותך, והמדהים הוא שככל שאת עובדת קשה יותר בנפש וברוח כך הגוף מרגיש יותר נחת ושלווה. זכרי, אצל יהודי חופש הוא לשון חיפוש, וזה מתחבר נפלא לימים האלה שאת מרגישה שבא לך חופש... את צריכה לחפש! מה לחפש? את הייעוד המיוחד שלך לתשפ"א! איך? תפקחי את העיניים, תעבדי חזק בימים האלה שאחרי החגים... שימי לב למה שקורה איתך, שימי לב לניסיונות, לאנשים שאת פוגשת... כל אלה יגלו לך מה התפקיד החדש שקיבלת... את הרי מתחילה עכשיו דרך חדשה, נכנסת לעולם חדש, קיבלת תפקיד חדש ויותר מכך, אומר הנתיבות שלום שאפילו תכונות חדשות קיבלת לשנה החדשה – רק תפקחי את העיניים ותגלי בתוך מה שקשה את תפקידך וייעודך.

זה אחרי החגים! כמה השקעת באיך להיכנס לחגים... איך נכנסת לראש השנה מוכנה, איך צעדת ליום הכיפורים בלבן ואיך התחבאת בסוכה ונישקת אותה – אחותי, לא פחות חשוב – זה איך את נכנסת לשגרה, את מבינה? אומר שלמה המלך: מה יפו פעמייך בנעלים... וחז"ל דורשים: מה יפים ישראל כשעולים למקדש ברגלים... והנתיבות שלום המדהים כותב שזה עכשיו... כן, ממש עכשיו: מה יפו פעמייך – כמה יפים בעיני פעימות הלב שלך, כמה יפה ויקרה בעיני ההתרגשות שלך – בנעלים – בנעילת החג! כן, ננעלו החגים אבל את לוקחת אותם איתך... את לא עוזבת אותם ומשפיעה את האור שלהם הלאה, כן, בשחרית של שמחת תורה מיד בסיום פרשת וזאת הברכה, מיד מיד פותחים ספר חדש ומתחילים: בראשית... כי לא עוצרים לרגע... מדהים שהתורה מסיימת במילים: לעיני כל ישראל וזה ר"ת – כלי. מה הכלי? מסיימים ב - ל' ופותחים ב - ב' – לב, כן, הלב הפועם שלך הוא הכלי! אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח – את קושרת את החג בליבך בעבותות של אהבה ולוקחת אותו איתך לכל השנה, וגם כשקצת קשה לך לפעמים, ויש ניסיונות ומשברים (שלא יהיו) תוכלי תמיד להדליק את אורות החגים על המזבח הפנימי שלך, זה שבוער תמיד בתוך הלב שלך – כי יהודי כל ימיו הם חג, והוא כולו שירה!