ידידיה מאיר על האפשרות שנפתחת היום לסבב שנתי חדש. אל תחמיצו

אחד הימים הגדולים במעגל השנה נלקח מאיתנו, ושום מניין חצרות או משאית שמחה לא יוכלו לפצות אותנו: התחושה השנתית המרוממת הזאת של החזרה המבורכת לשגרה אחרי החגים – לא הגיעה הבוקר.

ואולי היא הגיעה אבל לא בדיוק שמתי לב אליה כי הילדים שנמצאים עדיין בבית, מי יודע עד מתי, הסיחו את דעתי ממנה.

אבל יש דבר אחד חגיגי מאוד שמתחיל היום, וחבל לפספס אותו, בעיקר בתחילתה של שנה מאתגרת כזאת: למחרת שמחת תורה נפתח מחזור הלימוד הבסיסי ביותר ביהדות. עם כל הכבוד (ויש מלא כבוד!) לדף היומי, למשנה היומית, להלכה היומית, לרמב"ם היומי, לחלק היומי... היום מתחיל הבייס: לימוד של הקרוא היומי עם רש"י. בכל יום כשבע דקות (לפעמים קצת יותר, לפעמים קצת פחות) של יציבות, שפיות ולא פחות מזה – היכרות עם הבסיס שלנו להכול.

בשנים האחרונות חג שמחת תורה נפל באמצע השבוע, מה שלא ממש הותיר זמן להשיק כמו שצריך את הלימוד הבסיסי הזה בסדר היום שלנו. עד שהתאפסת על עצמך, כבר נהיה יום שישי, והתחלת ברגל שמאל, עם חובות והשלמות. אבל השנה, אחרי 11 שנים, זה קורה ביום ראשון בשבוע. יש לנו שבוע שלם להתארגן על הלימוד הזה. קרוא בכל יום. מתחילים היום, יום ראשון, את "ראשון" של פרשת בראשית, מחר ביום שני את "שני", וכן הלאה.

אפשר ללמוד לבד, אפשר עם בן/בת הזוג, אפשר עם הילדים, אפשר בטלפון עם ההורים, עם סבא וסבתא, עם חבר בבידוד. כמה דקות של שפיות יומית, בתקופה שבה אנחנו הכי זקוקים לה.

פראייר מי שלא מנסה לפחות להתחיל היום.

(ואם יש לכם פוביה, כמוני, מכתב רש"י כי זה מזכיר לכם כל מיני כישלונות לימודיים מהעבר, תוכלו ללמוד אותו באותיות מרובעות מנוקדות במהדורות חדשות שונות. המלצה נלהבת שלי: "רש"י כפשוטו", מהדורה שמנגישה את רש"י כמו שמעולם לא הונגש).