נשואים כבר 20 שנה, ומשעמם לנו יחד. היתכן?

שלום לך,

רציתי להתייעץ על משהו שאולי אין עליו תשובה, אבל בכל זאת...

אני ואשתי מותשים! אנחנו נשואים כבר קרוב לשני עשורים, אנו מכירים זה את זו לעומק על כל החולשות והמעלות.

לא הולך בינינו. המצב לא בלתי נסבל, לכאורה, ואין כל סיבה הגיונית לפרק את החבילה, אבל אין טעם גם להמשיך ככה.

הבעיה שלנו לא ספציפית. אין לנו מריבות גדולות או משהו, אבל גם ההיפך אין. מה אגיד לך? לא יודע.

ניסינו אינספור פעמים לגוון, להפיח חיים בזוגיות, להחיות את מה שהיה פעם, אבל אנחנו אולי כבר לא בגיל. שום דבר כבר לא יכול לרגש, ולשנינו יצא החשק.

אני אולי נשמע מוזר או לא טובף אבל זו המציאות, ואשמח אם יש לך איזו עצה איך אפשר לחיות אחרת...

תודה רבה, בעל ואשה שסובלים בשקט.

* * *

שלום רב.

ובכן, אני מעוניין להתמקד בנקודה שהעלית פעמיים בשאלתך: ציינת את ההיכרות המעמיקה שלכם  ואמרת ש"שום דבר כבר לא יכול לרגש".

מפתיע.

לא באמת, כי אכן המצב הוא כזה שאנשים בטוחים כי הם מכירים זה את זו לעומק. ותחושתכם אכן אינה מפתיעה.

מה שמפתיע הוא לו יצויר שהיה מצב כזה בו הייתם מכירים עד כדי כך ששום דבר כבר לא יכול לרגש. באם אכן כך, זה מפתיע.

היכרות יכולה להתבטא בשני מישורים.

האחד: היכרות טכנית. מה אשתך אוהבת לארוחת ערב? איזה סגנון בגדים היא אוהבת (וחוזרת על עצמה...), סגנון מוזיקה, מה יכול להוציא אותה משלוותה, מה יהפוך אותה למאושרת וכו' וכו'.

המישור השני: העולם הפנימי ונבכי הנפש. זה לא העניין של מה מרגיז אותה או ממה היא מתרגשת, אלא מנגינה שנפשה משדרת ומנגנת, שדרים של שמחה ועצב, תובנות יומיומיות שמשתנות ומתעצבות להן עם השנים, חוויות של רגעים ועוד רגעים שמצטברים להם למסכת שלמה של חיים של נפש ייחודית ויחידה כאן בעולם הזה.

רגע, אני חושב ש"איבדת" אותי.

בטח אתה חושב: "מה הוא רוצה? על מה הוא מדבר? מילים גבוהות... מנגינות, רגעים... אני מכיר אותה, והיא משעממת! כל יום חוזרת על עצמה, אני יודע בעל פה איך היא מגיבה לכל דבר, ויכול לדבר במקומה. לא צריך להקשיב לשום מנגינה!".

אז דבר ראשון, אם איבדת אותי זהו סימן טוב, כי יש לכם הרבה מה לגלות ולהסתקרן, ולאן להתקדם.

אבל בכל זאת, בוא נרחיב קצת על העניין המוזר הזה.

משום מה, התובנה הנ"ל של הבעל היא לעולם "חד כיוונית" בלבד. אנחנו תמיד בטוחים בכך שאנו מכירים את זולתנו לעומק על כל פרטי פרטיו, אך בכיוון ההפוך, אנחנו תמיד בטוחים להיפך.

האם מישהו יכול לומר כי יש אדם אחד ויחיד בעולם שמכיר אותו על כל פרטי פרטיו ו"מנגינות" נפשו?

נניח שיש בודדים שחושבים על מישהו קרוב שכן (וזכיתם בהחלט אם אתם אפילו חושבים כך), האם יש לכם משהו שאותו אדם לא יודע? האם יש משהו שכמה שניסיתם להסביר ולהמחיש לו הוא עדיין הבין רק "בערך"?

חוששני כי התשובה במאה אחוז מהמקרים תהיה חיובית. אנו לא באמת חשים כי הזולת יכול להיכנס לנעלינו עד הסוף, וכמה שההיכרות תהיה קרובה - עדיין יש מקום שהוא אך ורק שלנו ושל הרגשות הלב העדינות שלנו. אז בואו נעזוב לרגע את השאלה איך זה שאם אנחנו בטוחים כי אף אדם בעולם לא מכיר אותנו עד הסוף, בכל זאת אנו בטוחים כי את האחר אנו מכירים במאה אחוזים... אני מעוניין שנבין עוד קצת על הדבר המדהים הזה: העולם, העם, החברה, המגזר, המשפחה וגם הזוגיות מורכבים מפרטים בודדים, כל אחד בפני עצמו, אשר יחד מרכיבים יחידה מופלאה שבמקרה שלנו נקראת זוגיות.

זוג, כשמו כן הוא: שני אנשים!

רבים חותרים להשיג בזוגיות שלמות עד כדי כך, שבשלב מסוים הם מאבדים את הטעם באותה שלימות שהם חתרו כל כך להשיגה.

במה דברים אמורים?

בני זוג טריים שהתחתנו זה עתה, ירצו בהחלט לראות את המשותף שבין שניהם. הם חותרים למצוא בכל נושא ועניין את המכנה המשותף, ונהנים ממחמאות הסביבה "כמה אתם מתאימים/כפפה ליד/מכסה לסיר...", בעקבות כך שעד היום הם אכן היו שני אנשים נפרדים לחלוטין, ואם הם בחרו לבסס את הקשר ביניהם ולמסד אותו, כנראה יש ביניהם הרבה מן המשותף, והם נהנים לראות אותו ולחוות אותו.

באיזשהו שלב אנו עומדים בפני "שוקת שבורה". לפתע אנו נוכחים לדעת כי בן/בת הזוג לא עד כדי כך "כפפה ליד", ויש בינינו כמה חילוקי דעות ואפילו, "חס ושלום", אנחנו עלולים ליהנות מדברים שונים ולהיות בעלי אופי אחר...

כאן זהו צומת גורלי מאוד. יש לנו שתי אפשרויות:

האפשרות האחת היא מה שלכאורה (לכאורה, כיוון שאנו לעולם לא שופטים אנשים על סמך הידע שלנו, רחב ככל שיהיה. הזוג עצמו יספר את סיפור חייו, ולא אנחנו נספר להם. אנו באים להרחיב אופקים בלבד!) עשו הזוג הנ"ל, בעצם להמשיך אותו חיפוש אחידות ושלימות, ו"לטייח" כל מה שלכאורה עלול לאיים על זה. אם אנו רואים בעינינו חילוקי דעות, אנו אומרים איזשהו משפט בשם מישהו על ההבדל בין גברים לנשים ושככה זה, וממשיכים הלאה בחיינו ללא סקרנות להבין משהו שונה. ולהיפך, מכחישים ומתעלמים מהשונה ובוחרים להתמקד במשותף.

תפיסת העולם במשקפיים אלו מובילה מהר מאוד לשעמום ותחושה כי הכל מוכר וידוע. אכן, קשה מאוד לחיות בתחושה זו, ולא פלא כי רבים הם המלינים בנוסח כזה או אחר את תלונתו של הזוג שלנו...

אך ישנה אפשרות נוספת: נכון, יש בינינו הרבה מן המשותף וטוב שכך. זה מעצים בהחלט את החוויה שלנו כזוג מתאים ו"כפפה" ו"סיר" וכל זה...

אך כאשר ישנם הבדלים, במקום להיבהל, להיפך! אנו מקבלים אותם בברכה, ושמחים ומאושרים על ההזדמנות בה הנפש הקרובה אלי יכולה להעשיר את עולמי ולפתוח לי עוד הבנות על נפש האדם ועל החיים בכלל. אין זוג בעולם שחושב/מרגיש/חווה אותו הדבר בדיוק. אין!!!

אנו מתחתנים כדי להעשיר ולהפרות את עולמנו הפנימי, ולא כדי לשעמם אותו בעוד מאותו הדבר.

הרבה זוגות אשר מתלוננים על "שעמום" יהיו כאלה שבמהלך השנים דאגו להשתיק את כל ה"הפרעות" בדמות חילוקי דעות/חוויות והרגשות, ודאגו לספר לעצמם כי את הכל הם מכירים, ושום דבר לא יפתיע אותם, מתוך חשש מהשונה והאחר - וכיום זה מתנקם בהם...

אם ננסה לראות בצד השני, כן, אותו צד שלאורך השנים הגענו למסקנה חד משמעית המבוססת לכאורה על עשרות שנות היכרות כי הוא משעמם וחסר צבע, נפנה לחפש בו את האחר והשונה מאיתנו מתוך סקרנות וחיפוש אחר העשרה עצמית ומקום פורה להביא יצירה משותפת של שני צדדים ולא זוג חדגוני ומשעמם, באם רק נואיל להקשיב, אזי נשמע את אותה מנגינה קסומה המנגנת לה על מיתרים נעלמים שבלב...

פינחס הירש הוא יועץ זוגי pini41133@gmail.com