בשביל מה הוא קונה לי כל כך הרבה מתנות?!

אנחנו זוג נשוי כשש שנים, עובדים לפרנסתנו והורים ל-2 ילדים חמודים. בדרך כלל יש הבנה ורצון טוב בינינו. שאלתי היא לגבי נושא המתנות. בעלי מפתיע אותי לעיתים קרובות עם מתנות יקרות. בתחילת הנישואין שמחתי מאוד עם כל מתנה, גם אם לא הייתה לי נחוצה. כעת, כשהמשפחה גדלה וההוצאות רבות, הייתי מעדיפה לעשות שימוש מושכל יותר בכסף, בפרט שרב המתנות מיותרות, ולא נעשה בהן שימוש מספק. אני רואה שבעלי נהנה מאוד מהנתינות האלו ומתלבטת, האם לעצור אותן?

את מתארת זוגיות שניכרת בה התחשבות הדדית, וידוע ש"קבלה היא נתינה", כך שנראה ששניכם בנתינה מתמדת, וזה אכן משפיע על היחסים ביניכם. כעת המשפחה גדלה, ואתה ההוצאות, ואת מרגישה שיש דברים נחוצים או דחופים יותר לעשות עם הכסף, בשלב זה של החיים.

כידוע, כל בחירה שאדם בוחר, בהכרח יש בה גם ויתור על משהו אחר. לכן נסי לבדוק - מהי המטרה שלך? האם היא ניתנת להשגה בדרך חלופית?

נשמע שבעלך שמח להפתיע אותך ולשמח אותך. אם הוא ממשיך עם ההפתעות האלו, עד כמה זה נוגס בתקציב הבית? האם זה אפשרי? האם את מוצאת את עצמך מוותרת על דברים חיוניים עבורך או ילדיך כדי להצטמצם, ואז מקבלת ערכת טיפוח בשווי מאות שקלים?

אם כרגע, אתם מתמודדים עם בעיה תקציבית, יתכן שגם בעלך היה רוצה להוריד את רמת המתנות, אלא שהוא חושש לאכזב אותך. שיחה גלויה ואחראית בוודאי תעשה טוב לשניכם.

אתם כיום במצב שונה ממה שהייתם כזוג צעיר, ואפשר למצוא דרכים יצירתיות, כדי להביע אותו המסר. בשיחה, היי ממוקדת מטרה, אבל אל תשכחי להביע הערכה ומשוב על הנתינות של בעלך, ולבקש שהמתנות יקבלו אופי שונה. ככלל, אם משהו מרגיש לך לא נח או לא נכון, תמיד כדאי לפתוח את העניין בצורה מכובדת ושקולה.

(רחל קליין, B.A, מרצה ויועצת אישית זוגית ומשפחתית)

* * *

בכיתת החינוך שלי (כיתה ג') יש ילדה חמודה, שלעיתים קרובות אני נאלצת להעיר לה על הפרעות במהלך השיעור. לפעמים אני אפילו נותנת לה עונש (לצאת מהכיתה למספר דקות). אבל שום דבר לא עוזר! להפך, נראה שההתנהגות שלה רק נעשית גרועה יותר ככל שעובר הזמן. מה את מציעה לי לעשות?

קודם כל, הערכתי נתונה לך, על כך שחרף ההתמודדות הלא פשוטה שיש לך עם התלמידה המסוימת הזו, את מצליחה להבחין בנחמדות שלה (שלעיתים מסתתרת תחת מעטה של הפרעות...).

לגבי השאלה שלך - היא נפוצה מאוד, ופוגשת אותנו במצבים שונים, בעבודה בבית הספר, עם הילדים בבית וכו'.

נסי לבדוק מהו ה"רווח" של הילדה מההפרעות שלה - אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה, שאם אדם חוזר על פעילות מסוימת, סימן שהיא "שווה" לה. יתכן שהילדה נהנית מתשומת הלב שהיא זוכה לה כל אימת שהיא מפריעה (כן, כן, גם תשומת לב שלילית היא תשומת לב), ואז רצוי להתעלם מההתנהגות המפריעה, וכן לציין כשהיא מתנהגת יפה ובשקט. אולי הילדה דווקא שמחה לצאת קצת מהכיתה, ואז מבלי משים את נותנת לה פרס ולא עונש... מבלי לבחון את המקרה מקרוב, לא אוכל להשיב לך על הדוגמה הספציפית הזו. אך עצם המודעות שלך, לברר אם הדפוס של ההערות מועיל או לא, עשויה להביא לפתרון.

(אסתר נזרי, מרצה, מטפלת מוסמכת באי אף טי, מתמחה בניתוח התנהגות)

* * *

אני לא מטילה על ילדי מטלות של שטיפת כלים, רצפה וכדומה. לדעתי ילדים לא צריכים לסבול מעול הבית, די להם בעול שיהיה להם כשיתחתנו. עדיף שיעסקו בלימודים ובעסקי גילם. בעלי מתקומם על כך כל פעם מחדש. מה דעתך?

חשוב מאוד להרגיל את הילדים לשאת בעול הבית ולשתף אותם במטלות, דבר שילמד אותם שבעולם יש גם חובות ולא רק זכויות, ויקנה להם התמודדות טובה עם החיים בעתיד. ילד שהורגל לעשייה ולנתינה מעצמו, ידע להעריך ולאהוב יותר את הבית ואת המטלות שיושתו עליו בעתיד בביתו, ואלו יעשו בקלות רבה יותר ובטבעיות.

מומלץ להורים לשדל את ילדיהם לעזרה בצורה חווייתית, באווירה נעימה. לדוגמה, ניתן להיעזר בטבלת חלוקת מטלות יומיות תלויה על המקרר, כאשר לכל ילד תפקיד תואם לגילו, ושהוא חפץ בו. בסוף השבוע ניתן פרס / ממתק הצטיינות לילד שביצע יפה את תפקידו.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)